געגועים לאריק

"אם שרון היה עדיין ראש ממשלה, היה כאן שלום, אבל זה רק בגלל שרבין כבר היה מביא אותו קודם אילו היה חי". (תמצית ההספדים משמאל).

אבי סגל , י"א בשבט תשע"ד

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

לחשב מחדש

בשנותיו האחרונות כאדם עצמוני הצליח אריאל שרון לבלבל את הצדדים הפוליטיים ולאתגר בעלי דעות קדומות ביחס אליו. מי שלא רצה לקבל אותו כשר ביטחון – מחא לו כפיים כראש ממשלה. ומי שקרא לו מלך ישראל – מירר בבכי למראה קריעת הממלכה לשתיים. אוהבים הפכו לאויבים, אויבים לאוהבים. שממה הפכה לגן עדן שהפך לשממה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, פעם אתה למעלה ופעם למטה, ואני יכול להמשיך אבל נדמה לי שהבנתם את הפרינציפ.

בזמן כתיבת מילים אלו, בכירי הרופאים עדיין נלחמים כאריות על חייו של שרון. וכמו בימים שבהם עמד על שתי רגליו, גם על משכבו מצליח ראש הממשלה לשעבר לבלבל ולהפוך את עמדותינו הנחרצות. אנשים רבים - חלקם מצויים בוודאי בין מקורביו ומעריציו של שרון – רואים אותו כמי שנלחם על חייו, ואף שבעי רצון מהטיפול המלכותי שקיבל. רבים מהם שייכים לחבורה שאינה נוטה להיאחז בחיים בכל מחיר, חוג חברתי שתומך בהפסקת טיפול בחולים שכבר לא יחלימו לעולם. דווקא בקבוצה האחרת, אלה התומכים בהמשך טיפול והארכת חיים כמעט בכל מצב, יש מי שקובע כי שרון נפטר כבר מזמן, ומה פתאום ממשיכים לטפל בו כפי שלא היו עושים לאזרח הפשוט.

יש משהו חינני ברגעים המאתגרים האלה, הרגעים שבהם אנו נדרשים לצאת מהקיבעון, להתכחש לאהבותינו הישנות ולחשב מסלול מחדש. אולי זה לא הופך את חיינו לטובים יותר, אך הם בוודאי מעניינים יותר. גם אם חלק מאיתנו יזכרו משרון רק את מעשיו הרעים, לפחות דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: נורא משעמם בלעדיו.

נפלו על הראש

בשבוע שעבר הוציא איגוד השופטים בהתאחדות לכדורגל הנחיה, ולפיה אסור לשחקנים לחבוש כיפה במהלך המשחק. למעשה מדובר בהנחיה לשופט לאכוף הוראה ישנה, משום שהאיסור לחבוש כיסוי ראש קיים זה מכבר במשחקי הכדורגל בכל העולם. חלפה יממה של סערה תקשורתית, והאיגוד התקפל, ביטל את ההנחיה והודיע כי שחקנים לא ייענשו על חבישת כיפה, לפחות בליגות הנמוכות שאינן מקצועניות.

אז למי היה דחוף להוריד את הכיפה מראשי השחקנים הדתיים? למי היא הפריעה, ולשם מה היינו צריכים את כל המהומה התקשורתית, הפוליטית והדתית? מסתבר שהדת היא צורך אנושי, וכאשר אינך כפוף לדת אחת ולתורה אחת – אתה מוצא לך דתות ותורות אחרות למלא את צרכיך. דת הכדורגל, למשל, או דת הריאליטי במקרה של צמד זמרים חרדים שמסרבים לשיר עם נשים.

כאשר אתה מקדש את חוקי הכדורגל הגלובליים, או את חוקי הטלוויזיה הגלובליים, בלי להתחשב בחוקים הנובעים מהאמונה היהודית, אתה נוהג כאחרון הפונדמנטליסטים הדתיים, מוביל את כל המערכת למסלול התנגשות, ובתוך כך מוציא ציבור שלם אל מחוץ למחנה. כאשר אין אילוץ אמיתי, על כל המאמינים ומקדשי ספרי החוקים  - למיניהם ועל הבדליהם – ליצור את האיזון הנכון כדי למנוע מאבק מיותר. האחים גת והפקת 'הכוכב הבא' ידעו לעשות זאת נכון, לאיגוד זה לקח בערך יממה.

בקטנות

א. אלפי מסתננים מסודן ואריתריאה הגיעו השבוע לכיכר רבין כדי להפגין נגד מדיניות ישראל בעניינם. אירוע המחאה עורר תגובות סוערות ברשת, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית. אבל אני יכולתי לחשוב רק על דבר אחד: כמה טבעי זה היה נראה אם הם – ולא אוהדים לבנים מישראל – היו קופצים למזרקה בכיכר רבין כדי לחגוג ניצחון של מכבי בכדורסל.

ב. בכנס השגרירים השנתי של משרד החוץ, התייחס השר אביגדור ליברמן למשא ומתן המתנהל עם הפלשתינים. לדבריו, במקרה של חילופי שטחים אף אחד לא יגורש, ורק הגבול יוזז ויעבור באזור כביש 6. והאמת היא שזה רעיון לא רע: אם מישהו יחצה את הגבול, לא יהיה צורך לירות בו. אפשר פשוט לשלוח לו את החשבון של כביש 6 – הוא כבר יתאבד לבד.

ג. האמת, רציתי לצפות בעונה החדשה של 'ארץ נהדרת'. היה חשוב לי לבדוק אם ההשוואה הקורעת של השר גדעון סער לנאצי, שפורסמה לאחרונה בדף הפייסבוק של התוכנית, תרים גם את רמת ההומור של התוכנית לפסגות חדשות של אנינות תל-אביבית אופיינית. אך לצערי לא התפניתי לצפייה בתוכנית הראשונה, משום שבדיוק הייתי עסוק בלגהץ את בגדיי על גבו של ערבי מסכן. בהזדמנות אחרת. או שלא.