אריק של פעם

הרב חיים רטיג , י"ב בשבט תשע"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אריק שרון נפטר ועד רגעיו האחרונים נלחם כמו אריה, חוסנו הגופני והנפשי היו עצומים ותמיד היה עדיף להיות בקבוצה שלו ולא בקבוצה היריבה, תמיד ידעת שהוא לא צוחק, הוא מתכוון למה שהוא אומר.

לנו זכור אריק שרון של הגירוש, הדוהר קדימה להרוס את גוש קטיף וצפון השומרון שאינו מסתכל סביבו לרגע ולא מתלבט. כבר אז ידעתי שהמאבק נגד הגירוש לו הייתי שותף בצורה אקטיבית יהיה קשה עד בלתי אפשרי והתוצאות הקשות וההרסניות הוכיחו זאת הלכה למעשה, כשעד ערוב ימיו הייתה לו דבקות במשימה ובניצחון בשדה הקרב ובשדה הפוליטי.

אך צריכים אנחנו להבין כי זו משבצת אחת מפסיפס חייו ומשבצת קשה זו אינה כוללת את כל מארג החיים שלו- אריק היה ממחדשי ההגנה היהודית, כאשר הקים את ה-101 המיתולוגית ובנה מערכת ערכים צבאיים שכללה דבקות במשימה, אי הפקרת פצועים, של רצון לנצח ולהכריע תחת אמות מידה של שן תחת שן ועין תחת עין, ללא הכלה וללא הבלגה- ערכים שלהם אנו כה צמאים כיום.

הטכסיס המלחמתי הינו מבית מדרשו הטוב של שרון, כשזכורה לרבים הסתננות של חטיבתו בחולות "אבו עגילה" ומתחם "אום כתף" במלחמת ששת הימים, והמעבר בין שתי הארמיות והצליחה של התעלה שהכריעו את המערכה במלחמת יום הכיפורים, קרבות שנלמדים עד היום במיטב המכללות לפיקוד בעולם, זאת לצד כיתורה של ביירות במלחמת של"ג ושבירת כוחו של ערפאת.

גם אהבת הארץ של שרון, בניינה של הארץ לכל אורכה ובמיוחד של יהודה ושומרון בצורה האופיינית לו כל כך כבולדוזר חסר פשרות, גם את זה לא ניקח ממנו. שנדע לקחת משרון את חזון העבר והנחישות, את החזקה והנצחיות של מעשיו וכשאנשים מאמינים נמנע מעשיית חשבונות מרומים ונשתדל לזקוף אותו לכף זכות, ונמנע מלקחת ממנו את ימי בחרותו כמצביא דגול ואת עשרות שנותיו בהן פעל לטובת כלל ישראל ומפעל ההתיישבות בפרט.

ערכי הלחימה, הרעות והניצחון ששרון הנחיל לצה"ל זורמים בדמו של כל לוחם וגם בדמי שלי. דורות של לוחמים, המוני קרבות והיתקלויות, תמיד נזכור את השאיפה להכרעה ולניצחון שבאו מבית מדרשו. ההגנה והכבוד הלאומי ההכרה בארץ ישראל כנכס רוחני ובטחוני, ויהיו דברים אלו לעילוי נשמתו.