רוקדים ובוכים

על אף שרזיאלה ואנוכי נישאנו עוד בתקופת הברונזה, ולמרות כל מה שעבר בינתיים על המדינה ועל היקום, ארוע שמחת כלולותינו עדיין שמור היטב בארכיון הזכרונות של ידידינו. עיניהם נוצצות בדברם על האולם המרהיב, התפריט המדהים, להקת היוקרה החסידית והפאר הכללי.

חגי סגל , ד' באדר תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
רשימה סאטירית

על אף שרזיאלה ואנוכי נישאנו עוד בתקופת הברונזה, ולמרות כל מה שעבר בינתיים על המדינה ועל היקום, ארוע שמחת כלולותינו עדיין שמור היטב בארכיון הזכרונות של ידידינו. עיניהם נוצצות בדברם על האולם המרהיב, התפריט המדהים, להקת היוקרה החסידית והפאר הכללי. אח, הם אומרים לפעמים בקול מתגעגע, זאת היתה חתונה. חלקם שומרים עד היום למזכרת את ברכון הקטיפה שחילקנו לאורחים בתום ההילולה ואת הפרחים המיובשים.

כל מנה עלתה להורינו הגאים כמאה דולר, כשהדאו ג'ונס היה עדיין במיטבו ומגדלי התאומים עמדו על תילם, אבל מי דפק אז חשבון? משפחות החתן והכלה השקיעו את כל הונן כדי לחלוק את אושרן עם שאר העולם. רשימת המוזמנים היתה ארוכה כרשימת מתפקדי הליכוד בימינו והיצע המזון והמשקאות היה עשיר כסעודת שלמה בשעתו. ברבורים, שליו וכבד-אווז. אנשים אספו פרוטה לפרוטה במשך עשרות שנים כדי לציין כדת וכדין את רגע השיא בחיי צאצאיהם האהובים, אשר הגיעו סוף סוף לפרקם. מעולם לא עלה בדעתו של זוג הורים כלשהו להפעיל את שבט החסכון דווקא בסעיף עינוגים זה.

גם הציבור הערכי שלנו אהב להתחתן בגדול. אני זוכר שאישיות ציונית-דתית ידועה הסבירה פעם באיזושהי תוכנית מסורת בטלוויזיה, שבניגוד לחילונים הפזיזים אצלנו מתחתנים רק פעם אחת בחיים, ולכן ראוי לעשות זאת בשפע וברוב עם. "אני אישית אמנם התחתנתי עם סנדלים וחולצה לבנה", סיפרה האישיות, "אבל הזמנים השתנו".

בינתיים הזמנים השתנו שוב, וגם החתונות. הטרנד החדש במחוזותינו הוא לארגן חתונה במינימום הוצאות וקומץ אורחים. מטעמי דת ומוסר, כמובן. אפילו זוגות מהעשירון העליון באים בברית הנישואין בטקס סגפני, דל קלוריות, כאילו היו בנים למשפחות נצרכות. חוץ מהחופה עצמה, שאר הארוע די דומה לארוחה עסקית בבית תמחוי.

המהפך הגדול התרחש בעקבות פסק הלכה אולטימטיבי של רב הקהילה. ערב ל"ג בעומר תשנ"ד או תשנ"ה הוכרז חרם דרבנו נחמיה על חתונות פאר. בפקודת יום שהופצה מטעמו בכל תאי הדואר בשטחים הוסבר שאי אפשר עוד להשלים עם התופעה המשחיתה של הוצאת הון תועפות על חגיגה בודדת, חשובה ככל שתהיה. הרב תיאר בה את סיפורה המזעזע של אחת המשפחות ביישוב, אשר הגיעה עד פת לחם מפני שהתעקשה להאביס את אורחיה בטוסט עם סלמון מעושן. משפחה אחרת התרוששה אף היא לאחר שהחתן והכלה לא הסכימו לוותר על לשונות עגל בקציפת סברס. אי לזאת, פסק הרב, יוטלו מעתה מגבלות קשות על מכסת ההוצאות של שני הצדדים ועל מספר המוזמנים. "מי שיחרוג מהמכסה", אויימנו בשורה התחתונה, "יאלץ להתחתן אצל רבנית רפורמית".

מספר כלות מיועדות פרצו בבכי קורע לב למקרא הדברים, וגם החתנים המיועדים התקשו לכבוש את דמעותיהם, אך רבנו הקשיח לבו. במקרה, או שלא במקרה, הוא השיא באותה עת את בתו הבכורה, צביה יהודית שתח', וחתונתה הדלה הדגימה היטב את מדיניות הצנע החדשה.

במקום צוות קייטרינג איכותי שכר רבנו את שרותיו של צוות המטבח מישיבה ציונית-דתית ידועה בשכונת קרית משה בירושלים. למנה ראשונה הכין הצוות תרכיז טחינה עם בייגלעך, למנה עיקרית נקניק סויה עם אורז דל רוטב ורבע קישוא, ובתור מנה אחרונה הוגש תפוז מקולף מעודפי יצוא. מספר הלחמניות והמזלגות אמנם היה קטן בחצי ממספר הסועדים, אבל השמחה הרקיעה שחקים. עשרות אברכים מבושמים מיין פטישים צבאי חוללו סביב החתן והכלה עד השעות הקטנות של הלילה לצליליו של טייפ-קסטות גדול. צלם רנטגן מתנדב מבית חולים סמוך הנציח אותם במצלמת וידיאו ביתית.

"נו, מה אתה אומר", תהתה רזיאלה כשחזרנו הביתה.

"אין לי כוח לדבר על בטן ריקה", עניתי.

"אל תגזים", היא אמרה.

"אני לא מגזים. אם זה יימשך ככה, אני לא הולך יותר לחתונות של דתיים".

"תגיד", דיקלמה רזיאלה את שאלתו הרטורית של רבנו ומורנו, "אתה בא לחתונה כדי לאכול או כדי לשמח חתן וכלה?!".

כיוון שנבצר ממני להתמודד עם טיעון המחץ המוסרי הזה נגררתי אחריה גם לחתונה הבאה, של הבכור לבית גוזלן עם הבכורה לבית ארציאלי. שני הצדדים מנהלים מפלס חיים גבוה למדי, ואף מחזיקים בדירות תלת מפלסיות, אך חתונתם דמתה לשמחת עניים קלאסית. יותר נכון לסעודה שלישית של פעם בבתי כנסת מסויימים מאוד: דג מלוח, קרקרים ומיץ תפוזים על טהרת צבע המאכל. סעודה דשנה יותר הוגשה רק לקומץ קרובי משפחה, אחרי החופה והריקודים, לרגל אמירת שבע ברכות. ניסיתי להסתנן לשם בדרכי עורמה, אבל נהדפתי בחוזקה על ידי משמרת צנע מיוחדת. היא עשתה חיפוש על גופם של היוצאים ממתחם הסעודה, כדי לוודא שהם לא מבריחים רבע עוף או אומלט פטריות לאגף הריקודים והקרקרים.

מאז עשינו לנו מנהג קבוע לאכול סעודה מפסקת לפני כל יציאה לחתונת-חובה ולאחל זה לזו צום קל. אחרי החתונה אנחנו מתיישבים על מדרגות האולם וזוללים מנה חמה כדי להפיג את רעבוננו. לצורך הכנתה אפשר להשתמש במיחם הקפה והתה המוצב באולם השמחה אם כי לפעמים מונף גם עליו גרזן הקיצוצים וצריך להביא תרמוס מהבית (תעריפי המים לצרכן הביתי האמירו מאוד לאחרונה, והרב נחמיה קיצץ בהתאם את מכסות המים החמים בסעודות מצווה המוניות).

לשמחתנו, בזמן האחרון אנחנו מוזמנים פחות ופחות לשמחות, עקב העמקת הקיצוצים במספר האורחים, כך שנחסך מאיתנו הרבה סבל. זאת ועוד, בקרוב ייכנס בננו תחת עול חופה וקידושין, ואז נוכל להשיב לכל מכרינו החסכנים כגמולם ולארח אותם בחתונה שאפילו זקני סקוטלנד לא זוכרים. כבר עכשיו אנחנו מתכננים בקפידה מיצוי מלא של אפשרויות החסכון, החל מכוס יין חד-פעמית שבה נצייד את מסדר הקידושין, וכלה בשימוש בלחם פרוס מעודפי צה"ל במקום לחמניות. גם ההזמנות, שיודפסו על נייר ממוחזר ויישלחו למוזמנים בשיטת גוביינה, יעמדו בסימן של חיסכון מירבי, כיאה וכיאות לרוח התקופה. אני מצטט:

פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה

בשבח ובהודיה הננו שמחים להזמין את
נציג משפחתכם להשתתף בשמחת כלולות בנינו היקרים:

אור עב"ג אורות

החופה תתקיים בשעטו"מ ביום י"ד באדר א', בשעה 22.00, במגרש החנייה של לשכת הרווחה העירונית. הנכם מתבקשים לסעוד סעודת ערב לפני הגיעכם לשמחתנו או לחילופין להסתייע בשרותיו של דוכן הפלאפל ממול.

נא להצטייד באישור כניסה מהרב נחמיה, מים, כסא מתקפל, מצלמה וברכון.


(למי שיש שמלה כלה משומשת או חולצת חתן לבנה במצב טוב מתבקש להתקשר אלינו בהקדם).



** הרשימה פורסמה במדור הסאטירי של גליון נקודה החדש.
8



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.