דקרו את רבנו

הרב שמואל יניב , י"ב בשבט תשע"ד

הרב שמואל יניב
הרב שמואל יניב
שלומי שלמוני

'את ה' א-להיך תירא – לרבות תלמידי חכמים', וביחוד את רבנו המובהק, שאנו חייבים לקרוע עליו.

כאב נורא על בשתו של רבנו, הרב חיים דרוקמן שליט"א, ועל המבייש אמרו חז"ל כי הוא כשופך דמים.

רבנו הרב דרוקמן – אדם נאצל ביותר. גאון וצדיק, שרבים רבים השיב מעוון, וכנסת ישראל מכירה אותו כבר 65 שנים בפעילות בסתר ובגלוי למען התורה, במסירות נפש ורגישות של מלאך לכל נזקק, וכל זה בטהרה ללא כל תמורה. לא נפרוט כאן אפילו מקצת ממעלותיו, אף כי היה זה ראוי דוקא עתה ולא אחרי מות קדושים אמור, אך המצע קצר.

במה "חטא" רבנו? בתמיכה ברב מוטי אלון. האם לא ראוי רבנו שנלמד עליו זכות על כך? גם אם מבזיו סבורים כי שיקולי חמלה על הרב אלון אינם במקומם, ולדעתם יש להתעלם מן הסבל של משפחתו אל מול סבל הנפגעים ממנו, מדוע יש לשלול מרבנו את הזכות לסבור כי שיקולים אלה שיקולים ראויים הם? אפשר לחלוק, אך מכאן ועד כתיבת מאמרים תוקפניים בעיתונות והצהרות חריפות אל מול המיקרופונים – הדרך עוד ארוכה! האם אין לרבנו זכות להניח שהרב אלון עשה תשובה כדוד המלך, שאת מזמורי תהליו אנו קוראים באימה ואהבה? גם אם הכותבים סבורים שתשובה לא היתה כאן, האם בשל סברתם זו ראוי רבנו הרב דרוקמן לקיתונות של רותחין ברשות הרבים?

עלי להדגיש ביותר, כי אני, יחד עם כנסת ישראל כולה, שמח ברבני "תקנה" וסומך עליהם. הם גאוני עולם, צדיקים וישרים, אשר בקשו את טובת אלה שחשו פגועים ועמדו להם בשעת צרה. שמח אני גם על שקיימו ברב אלון את מצות התוכחה. כל שאני מבקש כאן הוא את כבודו של רבנו, הרב חיים דרוקמן שליט"א.

בעיקר נדהם ומושפל אנוכי אל מול אותם המכנים עצמם תלמידי רבנו, פוטרים עצמם באמירה לפיה הם מכבדים את פעלו, ובתוך כדי דיבור דוקרים את רבם שוב ושוב. אם אינכם מבינים את נפש הצדיק, לפחות תשתקו בענווה!

איני תלמידו ולא חברו, ומאומה לא קיבלתי מרבנו, והשוחד אינו מעוור את עיני או מעביר אותי על דעתי. ראיתי בעיני את רבנו במעמדים נשגבים, ונפשי יצאה אליו בתדהמה. ראיתי כיצד הוא עומד ביום הכיפורים בתפילה כמלאך, וזאת אחרי העבודה הקשה של חודש אלול. ראיתי כיצד בתוך סדר היום העמוס, גם בשעה שתיים לפנות בוקר הוא מקבל אנשים המבקשים צדק, צדקה או חמלה, ועושה זאת בכל העוצמה האנושית. ראיתי כיצד הוא נוסע מסוף העולם ועד סופו לנחם, לשמח, ללמד תורה, וכיצד הוא מפקיר את אונו ואת הונו למען כנסת ישראל, וזאת גם תחת ייסורי גוף, הכל כדי לקדש שם שמים ביושר המוסר, באהבה לקדושה.

אחים נפלאים וטובים! מכיר אני בכם שאינכם תאווי פרסום אלא רוצים לבער את הנגע, אבל זכרו שכאשר אתם פוגעים בסמכות התורנית של ראש הישיבה של כולנו, אתם מחבלים בבסיס הכח הרוחני שנחוץ כאוויר לנשימה לתלמידינו ולנו. הרפו, הרפו! היו גאים ברבנו, הרב חיים דרוקמן שליט"א, שכה מקודשים מעשיו!

ויהי נועם ה' עלינו להרבות אמת ושלום מתוך אהבה וחמלה.

חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.