הלב פשוט ממאן

אביחי בוארון , י"ג בשבט תשע"ד

אביחי בוארון
אביחי בוארון
צילום: יח"צ

שמונה שנים חלפו. שמונה ועוד קצת. והשנים שחלפו אולי נותנים פרספקטיבה יותר רחבה ועמוקה אבל גם ממרחק של שמונה שנים הכאב אינו קהה ועוצמתו נותרה כשהייתה.

זהו כאבם האישי של כל אחד מהמגורשים ובני משפחותיהם, וזהו גם הכאב הלאומי-ערכי-ציבורי, נוכח מדינת ישראל אשר בהנהגת אריאל שרון, שוחטת עוד אתוס ציוני, הרומסת ברגל גסה עוד ערך מקודש, המנפצת אל הסלע עוד חלום שהפך למציאות, ההופכת גן עדן פורח לשממה ברגע אחד של ציניות מטורפת (הלא זה היה החזון של 'הזקן' להפריח את הנגב לא?!), המפריכה את חזון הנביאים – ולא יינטשו עוד, המשאירה שובל של 8000 חלוצים פגועים, הם ובניהם וכל אשר להם. אי אפשר לסלוח ואי אפשר לשכוח. הלב פשוט ממאן.

כאב אישי – כאב ערכי

נכון, האיש פעל רבות לתקומת ישראל. נכון, הוא היה המחולל המרכזי של מניעת התבוסה והניצחון המוחץ בחזית הדרום במלחמת יום כיפור. נכון, כשר השיכון הוא היה האיש הנכון במקום הנכון כשבנה, בראשית שנות התשעים, מאות אלפי יחידות דיור בזמן קצר ובכך אפשר את קליטת העליה מרוסיה. נכון שכמה עשורים קודם לכן הוא יצק לצה"ל ערכים נעלים, לא מוכרים עד אז, שתרמו רבות לביטחון המדינה. נכון, הוא בנה ופיתח את ישובי יהודה ושומרון ואפילו גוש קטיף, יותר מכל אדם אחר בפוליטיקה הישראלית עד היום ועד בכלל – הכל נכון.

אבל דווקא משום כך, הבגידה באלפי אנשים נשים וטף, חלוצים ששמו נפשם בכפם והלכו לגור ביישובי ספר ספוגי טילים – הפגיעה הזו אין לה מחילה. דווקא משום היות האיש מגשים חזון הציונות בקליטת ועליה, בצבא, בבניין הארץ, דווקא משום כך הפגיעה בערכי הציונות היא כה קשה, כה צינית וכה בלתי נתפסת.

פרות באושים

האיש שביקר את ראש הממשלה הנוכחי על עזיבתו את האוצר ערב ההתנתקות וערב העברת התקציב הנוכחי בתואנה ש'לא עוזבים צוות שעבדת איתו, ערב ביצוע המשימה', האיש שהפך את האחריות לערך, רוקן את המושג הזה מתוכן באקורד הסיום של עשייתו הציבורית – מאות משפחות שחיו עד לפני שמונה שנים בבתי אבן עדין גרים היום בקראוונים, באריאל, בניצן ועוד.

משפחות רבות אבדו את יציבותן ואת העוגנים החברתיים והתפרקו. משקי בית שידעו להתפרנס בכבוד, התדרדרו עמוק אל מתחת לקו העוני. בני נוער, שעולמם הערכי התנפץ באחת, התגלגלו לרחוב, לסמים, לאלכוהול ולשאר מרעין בישין. פרות הבאושים של חטא ההתנתקות עוד ילוו את החברה הישראלית עוד שנים רבות לאחר מותו של האיש, פרות ופרי פרות. במצב זה, הלב ממאן לשכוח. הלב ממאן לסלוח.

ידע כל ראש ממשלה – הציבור ידיר רגליו

ידע כל ראש ממשלה, כל מקבל החלטות, בניגוד לחיבוק המאתרג של התקשורת הישראלית ובשונה ממה שנהוג לחשוב – הציבור הישראלי שהדיר רגליו השבוע, הציבור זוכר הכל.