טרור ערבי כשמן לגלגלי המשא ומתן

ד"ר יעקב אלטמן , י"ד בשבט תשע"ד

ד"ר יעקב אלטמן
ד"ר יעקב אלטמן
עצמי

מכירים אויבינו הפלשתינים את ההסבר האוטומטי הנפלט מכלי התקשורת בישראל בתגובה לפיגועים בשלב פתיחת המשא ומתן. ההסבר החוזר לעייפה הוא שמתנגדי השלום והוויתורים, מהצד הפלשתיני, ממהרים לתקוע מקל בגלגלי המשא ומתן בטרם יגיע לשלב הביצוע.

אלא שפני המציאות רחוקים מרחק רב מהקשקוש השטחי הזה. דווקא מנהלי המו"מ מהצד הערבי, ה'אבו מאזנים' למיניהם עוזריהם ותומכיהם, הם שמלבּים את אשר הרציחות בתקופה זו, מפני שהבלגתה של ישראל שלא לפוצץ את המו"מ חרף הניסיונות לרצח יהודים, הוא בעצמו פיגוע מורלי פסיכולוגי חמור, פיגוע מתמשך.

כלומר המשך המו"מ מצדנו במקביל לשפיכת דם יהודי ע"י פלשתינים, היא התנהלות שסודקת בהכרח את הרגשת הכבוד היהודי המינימלית, ויהא ההסבר שאנו נותנים לטרור, אשר יהא. השקרן הכרוני ערפאת לא היה שונה מקודמיו ומממשיכי דרכו, ידם האחת לוחצת ידנו ל'שלום' וידם השניה תוקעת סכין באופן ישיר או עקיף, בקום ועשה או ברמז ערמומי. תוכנית השלבים הערבית, להחליש, לשבור ולפורר את המורל הלאומי והכבוד היהודי היא מרכיב מרכזי במלחמתם נגדנו.

התמלאתי פליאה לשמוע שח"כ משה מזרחי שהיה בעבר ראש ענף חקירות במשטרה והתוודע היטב לסיפורי סבתא של נחקרים, מסביר שהפיגועים המתגברים מתבצעים ע"י הפלג הקיצוני הפלשתיני. מה קרה מר מזרחי, דברים שרואים משם לא רואים מכאן? עד כאן דוגמא אחת ללוחמה הפסיכולוגית הערבית שנוחלת הצלחות למול הרפיסות המוחית של כלי התקשורת בישראל, וגם גורמת לנאיבים שבתוכנוּ להאיץ את 'התקדמותו' של המו"מ, באמצעות מחווֹת לפלג הפלשתיני ה'מתון'. נוסיף בזה שתי דוגמאות:

א. בימים ההם כשעלה אריאל שרון להר הבית ונפתחה מה שהם מכנים 'אינתיפאדת אל אקצא', קפצו פרשנינו לפרש שהתגרותו של שרון-כלשונם- גררה אחריה שובל של פיגועים. אפילו כיום למעלה מ 10 שנים אחרי, נוקטים העיתונאים לשון מכובסת "עלייתו של שרון להר הבית הציתה את הגפרור הראשון לשרשרת התגובות". אני שואל בעדינות: האם יכול להיות שהערבים הכינו למפרע פיגועים רבים ואכזריים, אך רצו לשלב בהם גם פיגוע פסיכולוגי, דהיינו לכוון את העיתוי כך שהישראלים יאשימו אחד את השני באחריות לפיגועים.

כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית, הדביקו הערבים לגל הרציחות את הכינוי 'אינתיפאדת אל אקצא', שמשמעו התקוממות לאומית בגין חילול מסגד אל אקצא. אלו שני שקרים בדיבור אחד; הסיבה לפיגועים הללו אינה אריאל שרון, והפיגועים גם אינם התקוממות לאומית אלא תוצאת פרימיטיביות מושרשת עם קנאה מטורפת ביהודים ובמדינת ישראל.

הישראלים המשתמשים במטבע הלשון שהפיקו הפלשתינים, נופלים במלכודת ללא בושה. בעינָי, ברור כשמש שעליית שרון נוצלה במתכוון כהסוואה למוטיווציה הערבית האמתית, ואם שרון לא היה עולה הייתה עילה 'רשמית' אחרת. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש זה היעדר הסָפק בקרב חוגי השמאל בישראל - פשוט לא יאומן!

ב. מזמן לזמן אנו מדוּוחים "אבו עלא כועס, אבו פלוני אמר שיתפטר מהשתתפות במו"מ, אבו מאזן אמר שהישראלים רימו אותו והם לא רוצים בשלום".

התיאטרון הזה שעלה מאות פעמים בעמודי עיתונינו ובמהדורות חדשותינו, אינו יותר מאשר משחק ברוגז. תכליתו של המשחק הוא להעביר מסר שישראל מתנה תנאים מופלגים שבלתי אפשרי לעמוד בהן, וממילא אם ירדו הפלשתינים מעט מדרישותיהם, יהיה זה עדיין הישג ישראלי – מה שמפיק שביעות רצון ורגיעה, בקרב שדרני הטלוויזיה הישראלית, ודומיהם.

העובדות העצובות הפוכות 180 מעלות מהבּדיה הלזו, הווה אומר, מטרת ההנהגה הפלשתינית היא השמדתה בשלבים של מדינת ישראל, ולצורך מטרה זו היא מציגה תביעות בומסבסטיות שאינן עולות בקנה אחד עם הסכם אוסלו[שהרי ההדדיות, שהיא מהותו של כל הסכם, אינה נשמרת בצד הפלשתיני].

הצד הערבי במו"מ משקר בידיעה צלולה שתביעותיו אינן ראויות, בכדי לסחוט עוד ועוד נקודות. זו מלחמת התשה רעיונית ופסיכולוגית באמצעות מו"מ שקרי שופע פעלולים. כך יוחלש עוד ועוד הנמר הישראלי. שכנינו משחקים עמנו שחמט לא להשגת תיקו, אלא לעריפת ראשו של מלכנו. הטמימוּת [לא תמימות ב'ת' אלא ב'ט' במובן טמטום] השורה בחוגי השמאל בישראל היא המען היחיד לתיאטרון קסמים אבסורדי זה, וכשיש צופים להוטים, נמכרים המון כרטיסים. שוב תוהה אני, הכיצד השמאל הספקני, אינו חושש מהונאה פלשתינית!

ונותרתי אני עם פראפראזה על הפסוק בדברים ד': הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה???