לא לרקוד לצלילי החליל האירופי

האירופאים חייבים להפנים כי רובם המכריע של הישראלים לא יוותר על פיסת קרקע בירושלים. מתוך "ישראל היום".

הרב ד"ר חיים שיין , י"ט בשבט תשע"ד

בינואר 1904, כמה חודשים לפני מותו, כשהוא כבר תשוש וחולה, נסע בנימין זאב הרצל לאיטליה לשכנע את המלך האיטלקי ואת האפיפיור לגלות רצון טוב כלפי הרעיון הציוני ולהביע עמדה השוללת את האנטישמיות המתגברת באירופה.

האפיפיור ציפה שהרצל יכרע ברך וינשק את ידו המושטת; הרצל, כיהודי גאה, סירב. האפיפיור הבהיר שהכנסייה הנוצרית לעולם לא תשלים עם היות היהודים אדוני הארץ הקדושה, ושירושלים לא תחזור לידי עם ישראל. מדינה יהודית עצמאית שבירתה ירושלים עומדת בסתירה מובהקת לאמונה הנוצרית, סוג של הפרכה מוכחת להיות הנצרות חליפתה של היהדות.

ראשי הכנסייה סירבו לגנות את האנטישמיות, ובמהלך המאה ה־20 ניהלו מערכה עקבית נגד הציונות. מדינות אירופה, גם כיום, אינן מוכנות להשלים עם מדינת ישראל עצמאית, חזקה ומחזיקה בירושלים. אנגליה, צרפת ואיטליה זימנו בשבוע שעבר את שגרירי ישראל כמחאה על ההחלטה לבנות בירושלים וביהודה ושומרון.

סביר להניח שהאנגלים לעולם לא ימחלו לנו על שקבוצה קטנה של לוחמי מחתרת נועזים הכניעה את האימפריה הבריטית, הצרפתים הקתולים לא יסלחו לנו על הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים, ששבר את אמונתו הדתית של שארל דה גול, והאיטלקים עושים כל מאמץ למחוק את מורשתו של ראש ממשלתם ברלוסקוני, שתמך בישראל. המחאה על הבנייה מעבר לקו הירוק היא סוג של העמדת פנים. כמה בתים ספורים בבית אל או ביצהר אינם מעניינים את האירופאים.

עיקר הבעיה שלהם הוא בבנייה בירושלים. האירופאים חייבים להפנים כי רובם המכריע של הישראלים לא יוותר על פיסת קרקע בירושלים, ממש כמו שצרפתים, אנגלים ואיטלקים לא יוותרו על סימטה בלונדון, בפאריס וברומא, הגם שמתגוררים בה מהגרים מוסלמים. אותן מדינות אירופיות יכולות לזכות בקלות בפרס נובל לצביעות על שם מקיאבלי: נושאות ברמה מסר של שלום ובפועל פוגעות בכל סיכוי אפשרי לקדם את המו"מ בין ישראל לבין הפלשתינים.

האיחוד האירופי בהתנהלותו תוקע מקלות בגלגלי מרכבת השלום האמריקנית, שהרי מדינות האיחוד משתפות פעולה עם חמאס ועם הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים בניסיונם לחבל בתהליך המדיני. גם אם לאבו מאזן היתה כוונה כלשהי לקדם הסדר, דבר המוטל בספק, הרי העמדות החד־צדדיות של האירופאים גורמות לו להקשיח את עמדותיו.

לשיטתו אין כל סיבה לוויתורים, שהרי אם המו"מ לא יבשיל הוא יקבל רוח גבית אירופית כדי לקפל את ישראל במוסדות בינלאומיים ולפגוע בכלכלתה על ידי חרמות. כשבן־גוריון הכריז בשנת 1948 כי "בארץ ישראל קם העם היהודי... בה חי חיי קוממיות ממלכתית", הוא הבהיר שלעולם לא נרקוד עוד לצלילי חלילים צבועים ומזויפים.