מי באמת חי באשליה?

עומר דוסטרי , ו' באדר תשע"ד

עומר דוסטרי
עומר דוסטרי
עצמי

"יש כרגע שגשוג וביטחון רגעיים בישראל, אבל זו אשליה״, קבע השבוע מזכיר המדינה האמריקני, ג׳ון קרי.

"ישנה מערכה הולכת וגוברת של דה-לגיטימציה נגד ישראל ואנשים מדברים על חרם. זה יחריף במקרה של כישלון״.

דבריו אלו של קרי אינם הוגנים או אובייקטיביים בעליל ואינם תורמים כהוא זה לאווירת המשא ומתן המתקיימת בין ישראל והפלסטינים בחודשים האחרונים.

יותר מכל, דברים אלו מעידים על הייאוש הגדול שבו נמצאת מחלקת המדינה האמריקנית ובראשה מזכיר המדינה, קרי, שנראה כי לאחר שבזבז את כל האנרגיות העומדות לרשותו על התהליך המדיני, הוא מאבד את עשתונותיו וסבלנותו פוקעת, עד כי הוא עובר כעת לשיח של איומים, תוך כפייה אגרסיבית.

בדבריו החריפים והמסוכנים, האשים קרי את מדינת ישראל, באופן בלעדי, בקיפאון המדיני. זאת, למרות שדווקא מדינת ישראל היא זו שהלכה כברת דרך רצינית במהלך המשא ומתן הנוכחי, כשהסכימה לשחרר מרצחים בתור מחווה לרשות הפלסטינית וכן הצהירה על הסכמתה לרעיון של שתי מדינות לאום - יהודית ופלסטינית, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון.

הביקורת על ישראל, אפוא, תמוהה במיוחד, כאשר בנאומו התעלם קרי כליל מהאחריות הפלסטינית לתהליך ומהסרבנות שצד זה חושף שוב ושוב, בזמן שלא מוטל עליו שום לחץ דיפלומטי או כלכלי.

קרי אמנם לא קרא ישירות להטלת חרם על מדינת ישראל, אך מדבריו עולה תמונה ברורה וחד-משמעית והיא האולטימטום שהוא הציב לראש הממשלה והענקת לגיטימציה לחרמות באם המשא ומתן ייכשל. מאולטימטום זה עלולים לעלות ריחות שיכולים להיות מוצגים כאנטישמיים. שכן, טועה מי שחושב שמדינת ישראל משולה לאותו יהודי גלותי מומר וכנוע, שניתן לקנותו בכמה זהובים - תדמית לה זכו היהודים בעיקר באירופה. לא זאת אף זאת, אלא שקרי מאיים בחרמות על יהודים כשהוא נמצא על אדמת גרמניה – לא פחות - אשר אמנם השתנתה לבלי היכר, אך עודנה מסמלת עבור העם היהודי זמנים חשוכים ומזעזעים. בין היתר בכל הקשור לחרמות.

רק לפני שבוע החליטה השחקנית המפורסמת, סקרלט ג'והנסון, להתנגד ללחץ האדיר שעמד מולה ולסרב להצעות חרם על חברה ישראלית. מסתבר שאת קרי זה לא שכנע והוא נשאר בשלו.

אך מזכיר המדינה האמריקני צריך להבין שמדינת ישראל לא תפעל בנושא המדיני מתוך פחד, או משיקולים של מניעת חרמות. ראשית, מכיוון שאיומים אלו מופרזים ומנופחים למימדים היסטריים - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה השבוע כי יצוא הסחורות מישראל בשנת 2013 הסתכם בשיא של כ-90 מיליארד דולרים. זאת למרות הנפילה במעמד הדולר בעולם ולמרות הדשדוש בסחר העולמי.

שנית, מכיוון שישראל מציבה בראש מעיניה קודם כל את ביטחון אזרחיה והבטחת עתידה הפיזי של המדינה היהודית, כפי שמצהיר שוב ושוב ראש הממשלה, נתניהו.

אך לצד הטרמינולוגיה החד-צדדית של קרי, עולה השאלה המהותית בדבר המטרה עצמה של התהליך המדיני. שכן, האם אין בעצם החתירה להקמת מדינה ערבית נוספת - חרף המסקנות ממאורעות האביב הערבי והתפוררות מדינות הלאום - כאשליה בעצמה? האם לא יהיה זה נאיבי לצפות למדינה ערבית עצמאית ומתפקדת - בייחוד כשאנו מדברים על רשות שעדיין אינה ערוכה למעמד של מדינה ואשר מוסדותיה הפוליטיים הבוסריים הם רקובים משחיתות, סיאוב ופרוטקציוניזם? ראוי כי דווקא מי שמדבר גבוהה גבוהה על ״אשליות״, יואיל בטובו להגניב מבט מעבר לחלון ולראות את הטלטלה האזורית המתרחשת זה כמה שנים ברציפות.

כשמדרום מצרים לא מצליחה לייצב את עצמה כבר שנים, כשמצפון סוריה שקועה במלחמת האזרחים וחבורת ג'יהאדיסטים מסתובבת חופשי על הגבולות, לבנון שבויה בידי החיזבאללה, ובמזרח המלך הירדני אוחז בקרנות המזבח בכדי שמשטרו לא יתמוטט, הקמתה של מדינה פלסטינית נשמעת כרעיון הזוי ודמיוני, המשול להתאבדות מדינית. הדבר האחרון שמדינת ישראל זקוקה לו כעת, זה עוד חוסר יציבות שיערער את ביטחון האזרחים ויפגע – באמת - בכלכלה הישראלית, אשר תעמוד כמטרה נייחת לרקטות מההרים הגבוהים.