כשגיל רונן פגש את חנה קהת

כאלף ושלוש מאות איש פקדו השנה את המושבים השונים, המגוונים והמעניינים של כנס ירושלים * תיאור סובייקטיבי מאוד של חוויות הכנס, במבט מהבמה ומאחורי הקלעים

עמנואל שילה , ז' באדר תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

1.

בשנה שעברה היינו בטוחים שהגענו לשיא. כנס ירושלים התקיים אז שבועיים לפני הבחירות - עיתוי שהניב ביקוש עצום של מתמודדים מכל קצות הקשת הפוליטית לדבר מעל במת הכנס, ויצר התעניינות ערה של הציבור ושל התקשורת. גל מחאה ליברלי-פמיניסטי שפרץ נגד ההחלטה להעניק את פרס ירושלים לאגודת אפרת על פעילותה להצלת עוברים ומניעת הפלות, עשה לכנס פרומו תקשורתי מצוין. גם מספרו הסידורי העגול של הכנס ה‑10 הוסיף נופך של חגיגיות. ואכן, מספר המשתתפים בשנה שעברה עלה משמעותית לעומת השנים שקדמו לה, וגם ההד הציבורי והתקשורתי בלט לטובה.

התקווה השנה הייתה שכנס ירושלים ה‑11 יתקרב אל ההישג של קודמו, או במקרה הטוב ישתווה אליו. בחסדי שמיים, התוצאה הייתה מעל ומעבר למקוּוה. ברגעי השיא של הכנס, לפחות מבחינת רמת ההתעניינות של הקהל, גדשו את האולם הגדול בקומת הקרקע של מלון קראון פלזה בירושלים כשש מאות וחמישים איש ואישה. בסך הכול תועדו ברשימת הבאים לכנס כאלף ושלוש מאות משתתפים. הם לא באו לחתונה של קרוב משפחה או להופעה של זמר פופולרי. הם טרחו ובאו כדי לשמוע דיונים מעמיקים בנושאים ציבוריים מרכזיים הנוגעים ליחסים שבין יהדות, מדינה ומודרנה, בהשתתפות מגוון רחב של מומחים ובעלי דעות - רבנים, נבחרי ציבור, אנשי כלכלה, אקדמיה ותקשורת. רבים מהבאים פינו לעצמם יומיים ונכחו בכנס לכל אורכו. אחרים הסתפקו בהשתתפות חלקית במושב אחד או שניים שעניינו אותם במיוחד, או באו כדי לכבד את אחד מעשרת מקבלי פרס ירושלים על תרומתם לחברה ולמדינה.

לאחר ההודיה לריבונו של עולם, ואחריו לכל מי שעמלו וטרחו והכינו ובאו והשתתפו ותרמו להצלחה הזאת, נידרש כעת לעבוד על כך שבשנה הבאה הכנס יעלה עוד יותר את הרף וישיג שיאים חדשים.

2.

חלק מסוד ההצלחה טמון כמובן בבחירת הנושאים ובהרכב הדוברים. המושב שכותרתו "פמיניזם דתי - פריצת דרך או פריצת גדר?" נחשב בעיני המארגנים כבעל פוטנציאל נפיצות גבוה. קיבלנו לא מעט סירובים ממועמדים להנחות את הפאנל הזה. אפילו המנחה והשדרנית המנוסה והמיומנת סיון רהב-מאיר אמרה בפתיחת הדיון שרק בזכות התנאים המיוחדים של הבמה הזאת, שמאפשרים דיון ענייני, נרחב ומעמיק, הסכימה לעשות בכנס ירושלים את מה שהייתה מסרבת לעשות בטלוויזיה.

הפמיניזם הדתי הוא נושא שלא יורד מסדר היום, ודיונים אודותיו התקיימו ומתקיימים כבר שנים. ארגון 'קולך' מקדיש להיבטיו השונים כנס שלם, אבל שם נשמע בעיקר קול אחד - הקול הפמיניסטי. פאנל בהרכב מגוון כזה, עם הוגים, חוקרים, מנהיגים ודוברים מרכזיים משני צדי המתרס, כמדומני שלא התקיים כבר מזמן. ד"ר חנה קהת, יו"ר ומייסדת ארגון 'קולך', מול הרב ברוך אפרתי - מנהל ארגון הרבנים השמרני 'דרך אמונה'; הרב פרופסור נריה גוטל, נשיא מכללת 'אורות ישראל' המכשירה את הדור הבא של המורות הדתיות, ומולו תמר רוס - פרופסור למחשבת ישראל הנחשבת למנסחת התפיסה התיאולוגית של הפמיניזם הדתי; שרון מייבסקי, בלוגרית חריפת-מקלדת שחוללה את דף הפייסבוק התוסס והלוחמני "אני פמיניסטית דתייה ואין לי חוש הומור" (או בקיצור: פדלחושי"ת), ומאידך גיסא גיל רונן - מייסד תנועת 'הפמיליסטים' למען ערכי המשפחה ומבקר פובליציסטי חריף של התנועה הפמיניסטית. השלימו את הפאזל ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית 'אמונה', וד"ר חנה קטן המוכרת היטב לקוראי וקוראות 'בשבע', שהוכיחה כי הוויכוח בנושא הזה חוצה מגדרים. הדוברת הראשונה, יו"ר 'קולך' חנה קהת, פתחה את דבריה בהודאה על ההזמנה הלא מובנת מאליה לבוא ולהשמיע בכנס של 'בשבע' את האני מאמין שלה. בכך ניתן האות לקיומו של דיון שהיה נוקב ומעמיק, אבל בניגוד לחששות המוקדמים התקיים באווירה עניינית, בלי טונים חריפים מדי ותוך התעלמות ממטענים אישיים קודמים.

בקצב הזה, מי יודע, אולי עוד יוזמנו הרב אפרתי וגיל רונן לגוון את רשימת הדוברות בכנס הבא של 'קולך'.

3.

את השידור הציבורי ייצג בסגל מנחי הפאנלים אהרון ויזנר, איש קול ישראל ומגיש התוכנית 'נקודת מפגש' ברשת ב'. את הגופים שמאחורי הכנס, העיתון בשבע ואתר ערוץ 7, ייצגנו אנוכי ויוני קמפינסקי (בשביל הילדים שביניכם - אפרים). את המושב שעסק בנושא הנוער הדתי בעידן הפוסט-מודרני הנחה הרב יוני לביא מ'חברים מקשיבים'. משפחת סגל מעפרה תרמה מנחה מטעמה לשניים ממושבי הכנס - האב חגי ובנו עמית.

בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית במספר העיתונאים בני המגזר הסרוג, אבל רק מעטים מהם היו עיתונאים פעילים כבר לפני עשרים שנה כמו חגי סגל, שהראה שליטה מצוינת בחומר והנחה ביד רמה את הפאנל שעסק בהסכמי אוסלו. ד"ר רון פונדק, מאדריכלי ההסכם, הגן בחירוף נפש על עמדתו מול קהל שכמעט כולו חלוק עליו, כשהוא נעזר לעתים בעיתונאי הוותיק דן מרגלית. חלקו עליהם, איש איש בסגנונו, הרב חיים שטיינר מרבני 'תקומה', פרופ' אפרים ענבר ממכון בגין-סאדאת ודני דיין ממועצת יש"ע. בעיקר חלק עליהם רוב ברור מקרב הציבור היהודי בישראל, שעל פי סקר 'מאגר מוחות' שנערך לקראת הכנס קבע כי הסכמי אוסלו הרעו את מצבה של ישראל מכל הבחינות: מדינית, כלכלית, ביטחונית, ציונית, ערכית ומוסרית, ומעל לכול - מבחינת הלכידות הפנימית של החברה הישראלית. סיכומו של דבר, 54 אחוזים מהציבור היהודי בישראל סבורים שממשלת רבין-פרס שגתה כשחתמה על הסכמי אוסלו לפני עשרים שנה, ורק 35 אחוזים סבורים שפעלה נכון. תוצאות שאמורות להדאיג את נשיאנו שמעון פרס אם הוא מתכוון לחזור למערכת הפוליטית בתום כהונתו. אכזב בהיעדרו יו"ר ש"ס אריה דרעי, שהיה אמור להיות דובר בולט במושב הזה אך לא הופיע והשאיר את הבמה למתחרהו אלי ישי, שהתקבל בברכה במושב שעסק בתלמוד תורה בציבור החילוני.

4.

החדשות הפוליטיות הטובות, בעיניי ובעיני רוב מוחץ בציבור הדתי-לאומי (סקר 'מאגר מוחות', ע"ע), הן שגם בפעם הבאה תורכב רשימת הבית היהודי בפריימריז. לאחר תקופה שבה הופרחו לחלל האוויר דיבורים על ועדה מסדרת, מלמדות ההתבטאויות הברורות של נפתלי בנט ושל אילת שקד בכנס כי יו"ר הבית היהודי החליט להמשיך עם האופציה היותר דמוקרטית שבאמצעותה הגיע עד הלום. אגב, אפילו מיכאל בן-ארי הכריז בכנס שאם יתקיימו פריימריז פתוחים - הוא וחבריו יהיו שם, אם רק לא יחסמו בפניהם את הזכות להתמודד.

בנט זכה בכנס הזה לבמה מיוחדת - ריאיון אישי בן חצי שעה שערכה איתו סיון רהב-מאיר. הצפיפות באולם הגיעה לשיאה, סיון לא עשתה הנחות, אבל בנט עמד בכבוד גם מול השאלות הקשות, סחף את הקהל והוכיח שיהיה קשה מאוד לקרוא תיגר על מנהיגותו. בשיחת מסדרון אמר לי אחד המומחים לפוליטיקה הציונית-דתית שאין מי שיוכל היום לנצח את בנט בפריימריז על ראשות הבית היהודי. השבתי לו שהוא כנראה צודק, אבל מכיוון שגם את בנט אף אחד לא ספר לפני שנה וחצי, מי יודע אילו עילויים פוליטיים עוד יכולים להתגלות.

5.

יכולתו הארגונית של יו"ר בשבע דודו סעדה כבר הייתה לשם דבר. ועדיין תהיתי כיצד יקיים במקביל את שתי המשימות שהיו לפניו ביום שלישי אחר הצהריים - גם להיות בכנס ולהשגיח שהכול עובד וגם לשדר את תוכניתו החדשה 'שטח סרוג' ברדיו קול חי. את התשובה קיבלתי כשהוזמנתי להשתתף בשידור חי מהאולפן המאולתר שהקימו אנשי התחנה בקומת הכנס. התוכנית הוקדשה הפעם לפועלם של מקבלי פרס ירושלים, ביניהם גאולה כהן, שהרבה לפני הסכמי אוסלו עוד הספיקה להיאבק בעוז נגד הסכמי קמפ-דיוויד. את שמותיהם של יתר כלי התקשורת הרבים שנציגיהם פקדו את הכנס ושלחו ממנו דיווחים תקצר היריעה מלמנות כאן.

6.

בכלל, אל תבנו על זה שתקבלו כאן דיווח על כל מה שהיה בכנס, אלה רק טעימות. אם אתם רוצים להרגיש את החוויה האמיתית - להתראות בשנה הבאה.