גנבי הדמוקרטיה

מאיר גרוס , י"א באדר תשע"ד

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

הפגיעה של עקו"ם באריאל זילבר, ובעצם בכל שוחרי הדמוקרטיה, אינה תופעה חדשה.

אבל באחרונה הדמוקרטיה הישראלית חוטפת פגיעות מתרבות ומתרחבות. כך היה גם סיפורו של אדם ורטה, המורה למחשבת ישראל שהתעמת עם תלמידתו, ספיר סבח, והמחיש לנו את הקושי שהחברה הישראלית נצבת לפניו פעם בפעם. עם תוספת נופך ייחודית.

הנושא שעמד במוקד הוא חשוב. ויש בהחלט מקום לדון על הפוליטיקה בחינוך. ושמא נדגיש שפוליטיקה בבתי הספר יכולה להיות חלק ממערכת החינוך. הצרות מתחילות כשזה מקבל את דמותו של הפוליטיקאי בחינוך. כאן כבר אין דיון מעמיק לגופו של עניין.

פה הגוף הפך לעצם העניין. והמציאות היא כזו שבה לכל צד יש את העיתונים שלו, ואת הגיוס האוטומטי של אנשים עם גוון פוליטי מאד מסוים- תמיד אותם אנשים באותם נושאים- להפגנות, ועצומות ורעש בכנסת ובציבוריות הישראלית. וכך, למעשה, נפגעת הדמוקרטיה שבה מנפנפים רבים. אין פה חופש דעות. יש שטיפת מוח והתלהמות המטשטשת את יכולת הדיון הנחוצה.

דוגמה נוספת, היא אותה אמירה של ראש הממשלה על אפשרות של חיי (?) יהודים תחת שלטון ערבי פלשטינאי .

ולה הייתה תגובה גם של השר בנט שזכתה מידית למקהלת גינוי חריפה. מקהלה שלא הבחינה בין תוכן הדברים לסגנונם. ההתקפה הכללית עליו דווקא הוכיחה כי המקהלה ציפתה לו בפינה. והעדיפה זאת על דיון אמתי לגופו של עניין. בנט פסל את הרעיון. ואם הגיב בנהמת לבו- והנושא בהחלט הוא על גבול השפיות- אפשר לבקש שיעדן את הכלי בו השתמש. וכבר שמענו בכנסת ישראל סגנון ברוטאלי בהרבה. אבל התגובות יצאו מכל פרופורציה.

אולם, הבה ונעמיד זאת מול תגובה אחרת לדבריו של נתניהו. ראש הממשלה הבהיר שהוא דורש שהערבים יכירו בהיותה של ישראל מדינת הלאום היהודי. ואז, בחוץ לארץ, בכינוס בינלאומי ובו תקשורת צמאה וקשובה, אומר נשיא המדינה, שדרישת ראש הממשלה שלו -במו"מ קריטי והרה גורל - היא מיותרת. ופה, פתאום אין פגיעה בראש הממשלה או באינטרסים חיוניים של המדינה. ושוב, יוצאת הדמוקרטיה ניזוקה.

כן, היו בחירות, והוקמה ממשלה. כזו שאינה לרוחם של כל האזרחים. ומותר לחלוק עליה ולהיאבק נגדה באמצעים דמוקרטיים. אסור- גם אם אין חוק- להילחם נגדה בדרכים פסולות. ובוודאי לא לנהל מלחמה כזו בחוץ לארץ, מעבר לתחומי הדמוקרטיה הישראלית. ויש הגדרות בלתי נעימות למעשה כזה שעשו מאה בעלי ממון, שפנו בחוץ לארץ, בוועידה מתוקשרת, אל עיתונות העולם, והצהירו שאם ממשלתם שלהם תלך בדרך שהיא בחרה, זה יזיק למדינה. ועוד הוסיפו חטא בפניה לשר החוץ של המעצמה היחידה בעולם, ללחוץ על ישראל. זה יותר מחוצפה. זהו מעשה של זלזול וערעור על הדמוקרטיה הישראלית כולה. מעבר לנזק שעלול לקרות מהתוויית דרך פסולה של החרמת ישראל. במקום לתמוך בארצם, הם מכוונים את החצים אליה.

אין ספק שהשליטה הימנית בכנסת ובממשלה מוציאה את השמאל מדעתו, עד כדי איבוד עשתונות. ולא שהשמאל חלש או חסר אונים כפי שראינו בדוגמאות לעיל. יש לו קרנות זרות, והקרן לישראל חדשה נותנת לו גב כלכלי משמעותי. ואנו עדים לפעילות מאיימת על עצם היכולת לשלוט. "צו שימוש מפריע" מנופנף בידי יועצים משפטיים נגד מעשי שלטון. מסתננים הופכים לגיבורים בגיבוי השמאל, אדמות מדינה נבזזות ושלטון החוק מושם לצחוק.

מטבע הדברים ממשלה היא גוף שנע בכבדות, עם כבלים משפטיים ואחרים. אזרחים נאמנים עסוקים במשפחה, פרנסה, מילואים, לימודים ותרומה לקהילה. וכך קבוצה קולנית, רבת משאבים, משתלטת על השיח הציבורי ועל נושאי ליבה חיוניים.

דוגמאות? בבקשה, מכמה אירועים אחרונים:

סגן אלוף מצטיין בצה"ל, גורש מהצבא בגלל תגובה חריפה נגד מתפרע מחו"ל. כנגדו, שוטרים שהכו באכזריות נערים בעמונה- כולל סכנת חיים של אחד המוכים- זכו להתעלמות מהמערכת. כך גם ניסו שחם שהנחה את שוטריו לנהוג באלימות בגרוש קטיף אפילו קודם במשטרה.

הנח"ל היה מסגרת צבאית מכובדת שכללה שרות לא צבאי לטובת קיבוצים וציבורים שונים. אך כשה"הסדר" קבע את הישיבה ככתובת לפרקי הזמן הלא צבאיים (והוסיף עוד שנות לימוד לכל מגויס כזה) , המסגרת הפכה למאוסה ולשק חבטות בפרהסיה הישראלית.

מכסות גיוס שמוטלות על ציבור – אגב, מושגים מימים אפלים של גולה יהודית- בני ישיבות, וענישה קולקטיבית, אינם מוטלים על שחקני כדורגל, זמרים או דוגמניות. שם השרות אינו משמעותי, ובו משתמטים של ממש אינם נרגמים במילים קשות. להפך.

אגב מכסות. אם ממשפחה ממוצעת מגייסת המדינה 3.1 ילדים, למה לא להחיל את המספר הזה גם על משפחות שיש להן 10 ילדים? משמע, לפטור את יתר השבעה. – גם זה ממד של שוויון בנטל.

וכדאי להזכיר לסיום. מגילת העצמאות מסתיימת בהצהרה על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". המילה "דמוקרטית" אינה כתובה שם. וזה היסוד עליו קמה מדינת הלאום היהודי.