לאט לאט מתבהרת תמונת המשא ומתן בניצוחו של מזכיר המדינה האמריקני – יש פתרון לתיקו המאופס: הארכה.

האמריקנים יגישו נייר עמדה כלשהו, הצדדים יתחפרו במבצריהם במשך שנה נוספת ואחר כך נראה. אולי תהיה עוד הארכה ואולי לא, אבל בינתיים יש לנו שנה שלמה נוספת להתרווח, וזה כשלעצמו הישג לא מבוטל של כולם. אולי הפעם יקדישו את ההפוגה לבדיקה כללית ויסודית האם באמת יש טעם בכל הניסיונות העקרים האלה.

הרי הצדדים מתחילים תמיד מאותה נקודה ובה הם מסיימים. בכל סיבוב יודעים מראש את התוצאה שתמיד הורָה פקפוקים ויולדת מפח נפש. הסבך הזה תובע כבר מזמן ריענון מחודש.

הסכסוך היהודי-ערבי מתחיל לקבל פרופורציות של אמת. המזרח התיכון גועש ולא בגלל הסכסוך הזה. כמה כבר אפשר לכוון את ארטילריית הטענות למקום הכי שקט במזרח התיכון? כן, רגוע פה הרבה יותר מאשר במצרים, בסוריה או בלבנון. אפילו בטוח ונוח יותר מאשר בירדן. יש סכסוך, אבל איך אפשר להתעלם מהכאוס במצרים, מהאנדרלמוסיה בלבנון ומטבח העם בסוריה? מצבם של ערביי ישראל טוב יותר מתנאי חייהם של כל הערבים במדינות השכנות, וגם את זה קשה כבר להחביא. מדינה ערבית נוספת תספוג לתוכה את קיצוני כל הכנופיות מארבע רוחות השמיים ותבטיח גיהינום עלי אדמות בכל המזרח התיכון. לזה חותרים?

נכון, החרם האירופי יתרחב ויושת על כל המוצרים הישראליים, אבל זו דווקא בשורה נפלאה לחברה הישראלית. זה יחייב אותנו להצניע לכת. נתחיל לייצר לשוק המקומי מוצרים שאנחנו מייבאים, בעיקר בתחום המזון. הקניונים המפלצתיים והיקרים ייסגרו וחנויות הרחוב הקטנות יפרחו. נסמוך רק על עצמנו ונמציא רעיונות ייחודיים שיפרצו את מחסומי החרמות אך ורק בגלל ייחודיותם. עבודות כפיים עבריות ישובו לתהילתן כי לא תהיה ברירה ואפילו ערביי יהודה והשומרון יטו שכם וכתף לעבודות היצרניות בחרושת, בבניין ובניר.

אולי הריבונות של מדינת ישראל על יהודה והשומרון בלתי נמנעת. ייתכן שזו תחדל להיות דרישה של המתנחלים ותהפוך לתביעה בלתי מתפשרת של הערבים.

הם הרי רואים באבו-מאזן חדל אישים שאינו מייצג איש מלבד את עצמו. עזה משדרת להם פחד מפני הבאות, איומי החמאס והג'יהאד מתגברים, העימות השיעי-סוני אורב לשעת כושר וארגון אל-קאעידה מחלחל אל תוך הכפרים. אלו הן בשורות רעות שרק מדינת ישראל יכולה לנפק להן תרופה מרגיעה.

לאט לאט אבל בטוח חודרת ההכרה שכל משא ומתן בין יהודים לערבים יכול להניב לכל היותר משא ומתן נוסף. כל הנושאים והנותנים מתפרנסים יפה וזוכים לכבוד ויקר, ולכן יישאו וייתנו עוד ועוד דיבורים בעלמא כדי לדחות את הקץ הבלתי נמנע – מדינה אחת לכולנו וכדאי לטפח יחסי שכנות טובים. ארגוני השמאל בישראל עם מושחתי ההנהגה הערבית ייאלצו לסגת מפני המציאות המתחוורת – אין מקום לשתי מדינות נפרדות ועוינות על פיסת אדמה זו.