התנדב לתקן מחשב והזיק לו

אדם ביקש מחבירו עזרה בתיקון המחשב. החבר הבהיר כי הוא לא טכנאי, אך מוכן לעזור. הוא החל בתיקון וגרם לשריפת לוח האם. מה הדין?

הרב יוסף צבי רימון , י"ח באדר תשע"ד

הרב יוסף צבי רימון
הרב יוסף צבי רימון
אתר ישיבת הר עציון

בעל מלאכה שקלקל

המשנה בב"ק כו,א אומרת: "אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן". לפי זה, לכאורה החבר צריך לשלם, שהרי למרות שהיה שוגג "אדם מועד לעולם". ואכן, כך נראה לכאורה מהמשנה (ב"ק צח,ב) האומרת שאם אדם נתן לאומן לתקן חפץ והוא קלקל אותו, הרי שהאומן חייב לשלם לו את דמי החפץ:

נתן לאומנין לתקן וקלקלו - חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל - חייב לשלם. הבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושיבר את האבנים או שהזיקן - חייב לשלם.

המשנה מביאה שתי דוגמאות: נגר (חרש) שקיבל כלי כדי לתקנו וקלקל, בנאי שהיה צריך לסתור כותל ושיבר אבנים (במקום לשומרן שלמות לבנייה חדשה), ובשתיהן האומן חייב.

בחינם או בשכר?

אולם, לאחר דיון בגמרא בב"ק צט,ב מגיעה הגמרא למסקנה לפי דעת ר' יוחנן שאם מדובר על פועל בשכר – הרי שהוא חייב בכל מקרה. אם מדובר על פועל בחינם – הרי שאם הוא אומן (מקצועי) הרי שהוא פטור (על תקלה שנעשתה בשוגג) ואם הוא הדיוט הרי שהוא חייב.

לפי זה לכאורה, כיוון שמדובר על אדם שאינו מקצועי בתיקון מחשבים, הרי שהוא יהיה חייב על הנזקים.

אולם, הדברים מורכבים יותר. ראשית, יש לבאר מדוע פועל אומן שעשה בחינם, פטור על התקלה, הרי כפי שראינו "אדם מועד לעולם" וחייב גם על תקלות בשוגג?

נחלקו רבותינו הראשונים בטעם הדבר:

בעלי התוספות (שם ד"ה אימא, ובמקומות נוספים) הסבירו שהפועל אמנם חייב מדין אדם המזיק, אבל כיוון שהוא אומן הרי שהדבר נחשב כאונס ולכן פטור (אונס כעין גניבה ואבידה).

הרמב"ן (ב"מ פב,ב ד"ה במלוה) סבור שאין הפועל חייב מדין אדם המזיק כלל. לדעתו "אין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק". מהי סברת הדבר? יש מקום להאריך בכך, אך בקצרה נאמר שכיוון שהוא פעל ברשות אין זה נקרא כלל מעשה נזק (עיין רמב"ן בכתובות לד,ב "האי דברשות קא נחית"; מחנה אפרים, נזקי ממון סימן ד).

ומדוע הדיוט שהזיק בחינם חייב? הרי לפי תוס' תקלה של פועל בשוגג נחשבת כאונס (כעין גניבה ואבידה) ואם כך, פועל בחינם צריך להיות פטור. וגם לפי הרמב"ן פועל אינו נחשב כאדם המזיק, ואם כך ניתן לחייבו רק אם קיבל שכר, ובכך קיבל אחריות על נזקיו (או כדין שומר).

הסבר לדבר ניתן לראות בדברי הסמ"ע (שו, ס"ק יג):
בחנם אם היה טבח מומחה פטור. דכיון שהוא מומחה ואינו רגיל לבוא מכשול זה לידו, אמרינן דמזל דבעל הבהמה גרם לו שבא מכשול זה לידו, אבל שחטו בשכר חייב דה"ל ליזהר טפי.

כלומר, כאשר מדובר על אומן, הרי שכנראה הוא עשה כל מה שצריך לעשות. אם כך, אם בכל זאת נגרם נזק, זהו רוע מזלו של הבעלים "מזל דבעל הבהמה גרם לו", ואין זה קשור לאומן. אולם, כאשר מדובר על הדיוט הרי שכנראה איננו מבין מספיק באומנות זו, ולא היה צריך להסכים לעשותה. אם היתה תקלה, כנראה שהיא נבעה מחוסר מומחיות ולכן הדבר נחשב כפשיעה! כך גם נראה מדברירש"י בסוגיה, שהדיוט צריך להימנע מלשחוט אם יודע שייתכן שיארע קלקול.

'אני לא טכנאי'

הגמרא בב"ק ק,א מספרת שריש לקיש הראה לרבי אלעזר דינר, כדי שיבדוק אם זהו דינר טוב (שאינו מזויף וכדומה). רבי אלעזר אמר לו שהמטבע טוב, וריש לקיש ענה "חזי דעלך קא סמכינא" (ראה, שעליך אני סומך). מבואר אם כך (ביחס לייעוץ) שרק אם אמר לו שהוא סומך עליו, יתחייב הפועל.

הראב"ד (בנתיבות שו,יא) הוסיף שאם ברור מתוך העניין שהוא סומך עליו, הרי שיתחייב גם אם לא אמר דבר. ולכן, אם הייעוץ הואבתשלום (פועל בשכר) הרי שהוא מתחייב, כי כאילו אמר לו בפירוש שהוא סומך עליו.

אולם, אם השלחני אמר בפירוש: אל תסמוך עלי – הרי שבוודאי שיהיה פטור (ש"ך שו,יב, בשם שלטי הגיבורים).

במקרה שלנו, לא אמר בפירוש "אל תסמוך עלי", אבל אמר לו "אני לא טכנאי". אם לא היה אומר כלום, ייתכן שהיה חייב למרות שהבעלים יודע שאינו אומן אלא הדיוט (וכך מסתבר, שסוגית הגמרא שחייבה הדיוט, לא עסקה רק במקרה שהבעלים חשב שהוא אומן – עיין באמרי הצבי, לרב צבי מאיר, אב"ד דאברי, ב"ק צט: אות ג' "והנה בהא דאמרינן"), אולם, מסתבר שכאשר אמר בפירוש "אני לא טכנאי", הרי שאמר בכך שהוא לא בטוח בעבודתו אלא שמוכן לנסות, ונראה שהדבר מקביל ל"אל תסמוך עלי".

לכן, מתקן המחשבים פטור לגמרי, כי מראש שני הצדדים הבינו שהחבר לא לוקח אחריות על תיקון זה אלא מנסה לעזור כפי יכולתו.