לחזק את הברית עם הרבנות הראשית

במקום לשתף פעולה עם כוחות פוליטיים שמקדמים את חוק הגיור ולא חפצים בקדושת ישראל, יש לעמוד בחזית אחת עם הרבנות הראשית גם לטובת המתגיירים עצמם

הרב עמיחי אליאש , י"ט באדר ב תשע"ד

אורח
אורח
ערוץ 7

לפני הדיון בשאלה המעשית של חוק הגיור, יש לחזור ולברר את העקרונות היסודיים של עניין הגיור בישראל.

הגיור אינו הליך טכני ביורוקרטי, ולא משוכה הלכתית שצריך לעבור או לעקוף. הקב"ה בחר בנו מכל העמים וקידשנו במצוותיו, ונתן לנו את היכולת לצרף את החפצים בכך באמת לברית נצח זו של ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא. זו, ורק זו, מהותו של הגיור: הצטרפות לברית בין ה' אלוקי ישראל ועם קודשו, המתחילה מדבר ה' אלינו בהר סיני: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי - והייתם לי סגולה מכל העמים". מכאן נובעת ההלכה הפשוטה שהגיור תלוי בקבלת עול מצוות (שו"ע יו"ד רס"ח), ואין זה תנאי צדדי, אלא גופו ומהותו של הגיור (ט"ז שם ס"ק ט').

מתינות ולא מחטפים

המציאות של מאות אלפי גויים אשר חיים ומתערים בתוכנו היא קשה וכואבת מאוד. אך מכיוון שמסתבר שרובם המוחלט אינם מעוניינים לשמור תורה ומצוות, ושום חוק או נהלים חדשים לא יוכלו לשנות עובדה בסיסית זו - אין אפשרות לגיירם, שכן מהותו של הגיור היא הכניסה בברית ה' ומצוותיו. לכן מוכרחים להודות שבעיה חמורה וקשה זו היא מסוג הבעיות שאינן פתירות, שאין לנו ברירה אלא ללמוד איך לחיות איתן, וכמשלו המפורסם של נפתלי בנט על הבעיה הפלשתינית.

למעטים החפצים להיכנס בברית התורה והמצוות ישנם היום בתי דין מיוחדים ידידותיים ומסבירי פנים שמקלים בכל הקולות האפשריות (בא לשם דבר אחר, חודשי הבחנה, אין מדקדקין עליו וכו'), וכפי שהובהר - ידיהם אינן מלאות עבודה, כך שהחוק המוצע לא בא לפתור בעיות בשדה זה.

מה כן יש בחוק החדש? קביעה שכל רב עיר יוכל להקים בית דין לגיור, בלי אישור ופיקוח של הרבנות הראשית לישראל. מכיוון שיש רבני ערים שידוע שדעתם לגייר גם בלי קבלת עול מצוות, משמעות החוק היא שיהיו בישראל גיורים אורתודוכסיים, שלדעת רוב ככל הפוסקים אינם גיור אפילו בדיעבד. (הרבנים הנ"ל סומכים על תשובת הגרב"צ עוזיאל זצ"ל, שניתן לגייר גם בלי קבלת עול מצוות, אם נראה שבהמשך הדרך הגר יגיע לקיום מצוות. אך זוהי דעת יחיד כנגד פשט הגמרא והשולחן ערוך, ואינה מוסכמת על שאר הפוסקים).

לפיכך רעתו של החוק המוצע כפולה. ראשית, הוא מחמיר את הבעיה. כי במקום להתמודד עם גויים שנראים כישראלים לכל דבר - נצטרך להתמודד גם עם גויים בעלי תעודת גיור. שנית, הציונות הדתית תמיד תמכה בחיזוק הרבנות הראשית, מתוך הבנה שקיום היהדות וקיומנו כעם אחד תלויים בקיומו של מרכז תורני הלכתי מוסכם, ואלמלא הוא ייעשו התורה והעם עדרים עדרים, ואיש לא יוכל לסמוך על חברו. כשיהיו רבנים שיגיירו על פי דעתם כנגד גדולי הפוסקים - יצטרך כל מי שבא להתחתן לבדוק היטב את ייחוסו ויהדותו של בן זוגו, והאומה תהיה לקרעים קרעים, והראשונים שיסבלו מזה יהיו הגרים עצמם.

מול סכנות חמורות אלו טוען הרב בן דהן שהוא עובד בתיאום עם הרב הראשי, זאת למרות שהעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה בטרם הושגו ההסכמות עם הרב הראשי ונגד דעתו ורצונו.

אך לפי חומרת עניין הגיור, הנוגע לקדושתו ולטהרת ייחוסו של עם ישראל לדורות, צריך כל צעד להיעשות במתינות, באחריות ובכובד ראש, ובוודאי לא בפזיזות ובמחטפים. כמו כן, ההתנהלות מול הרב הראשי צריכה להיות בשיתוף מלא, מתוך ענווה והקשבה לדעת תורתו של תלמיד חכם גדול שכמותו, ממשיך מסורת הפסיקה של אביו הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שכידוע לא היה מהמחמירים בסוגיה זו), ולא ב"תיאום" של לחצים ואולטימטום כפי שנעשה כעת.

במקום לשתף פעולה עם כוחות פוליטיים ואחרים שמצהירים במפורש שכוונתם למעט את כוחם של הרבנות הראשית ושל חכמי התורה, יש לעמוד בחזית אחת עם הרבנות הראשית, לחזק את כוחה להדריך ולכוון את מערך הגיור מתוך חירות גמורה באופן של לכתחילה על פי דרכה של תורה.

בשיחות שקיימנו עם גדולי הרבנים, התנגדו הרבנים לחוק המוצע ולטיוטות החלופה שהוצעו לו. בין הרבנים שהביעו התנגדות: הרב ליאור, הרב טאו, הרב אריאל, הרב לבנון, הרב דוד חי הכהן ועוד רבים.