המשמעות של "משנכנס אדר מרבין בשמחה"

פרופ' חיים סוקניק , ב' באדר ב תשע"ד

חיים סוקניק
חיים סוקניק
צילום עצמי

חודש אדר הוא חודש השמחה. זה הזמן ליהנות מכל הבא ליד, החל מ-"רב פורים" בבתי הספר ועד לחגיגות שבד"כ מתחילות בשבת "זכור" ומסתיימות לאחר שני הימים של פורים, י"ד וט"ו באדר.

אולם, כדאי גם לשאול, מה הייתה כוונתם של חז"ל בהוראתם להרבות שמחה? האם יש בהוראה זו, חובה שדורשת פעולות מסוימות, או שזו פשוט ציווי שנהיה רגישים למצב הרוח של תקופה זו?

ושאלה נוספת העולה מן הדברים: מדוע חז"ל הדגישו כי יש להרבות שמחה בכל חודש אדר ולא רק בשני הימים של פורים, ומה היה המקור של חכמינו להרחבת רוח החג לתקופת זמן שהיא מעבר לימי חג הפורים עצמו?

קביעת חז"ל להרבות בשמחה בחודש אדר מגיעה מהמשנה במסכת תענית שם נכתב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". על זה עושים חכמנו קל וחומר ואומרים כי: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה".

ההשלכה המעשית היחידה אותה הגמרא מביאה על שמחה מופחתת באב ומצד שני שמחה מוגברת באדר, היא כדלקמן: "הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה", ובתרגום מארמית - לכן בן ישראל שיש לו דין עם נוכרי, יתחמק ממנו בחודש אב שמזלו רע, ויזדמן לו באדר שמזלו טוב.

רש"י מסביר את הקשר שמביאה הגמרא בין שמחה לאדר באומרו: "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח", ולכן כדאי לאדם לעשות את הדין בימים אלו. אמנם, הסיבה שחז"ל הצהירו כי את פורים יש לחגוג באדר ב' במקום באדר א', היה זה כדי לחבר בין גאולת אדר לגאולת ניסן. עם זאת, יש להבין מה משמעותם של דברי רש"י שאומר כי השמחה באדר קשורה בשילוב הנסים של אדר וניסן.
מתחילת חודש אדר עלינו להגביר את מאמצינו להתקרב לבורא העולם, כך שלניסים הנפלאים שהקב"ה עשה עבורנו בתקופה זו, תהיה השפעה גדולה שתלווה אותנו לכל השנה

כדי להבין את האמור לעיל, עלינו להגדיר מהו המושג שמחה. במקומות אחרים בתורה שבהם שמחה היא חובה, נראה שהדגש הוא לצד הרוחני של חיינו - הקרבה שלנו לבורא העולם. החיוב "ושמחת בחגיך" בשלושת הרגלים מוגדר באופן ברור "ושמחת לפני ה' אלוקיך". בנוסף, חז"ל קבעו שהשמחה של יום טוב מוגדרת כחצי לה' וחצי לכם. השמחה שאנו חוגגים לחתן וכלה אחרי החתונה מוגדרת בברכת המזון המיוחדת כ"שמחה במעונו", קרוב אל הקב"ה.

אך בחג הפורים, אנו מתמקדים בשילוב של שמחה ומשתה - החגיגה הגשמית. המשתה (כולל המצווה להשתכר) וזהו המוקד של פורים.

על בסיס זה, הייתי רוצה להציע הסבר כי השמחה באדר והשמחה של פורים הן שתי סוגיות ושמחות נפרדות. השמחה של פורים היא לא מה שחז"ל אמרו על חודש אדר. השמחה האמורה בהוראתם "משנכנס אדר מרבין בשמחה" היא הדרך של חז"ל לומר לנו שכאשר אנו מתקרבים לנסי אדר וניסן, פורים ופסח, קל מאוד לפספס את הנקודה.

קל מאוד להסתבך בהתרגשות מסיפורה של מגילת אסתר ומהדרמה של יציאת מצרים ולאבד את העובדה שהם שניהם מעידים על קיומה של יד ה' בחיינו. כאשר לא רואים את הנסים הללו דרך העדשה של מערכת היחסים בינינו לבין בורא העולם ולא יודעים להעריך עד כמה הקב"ה עשה כדי לחזר אחרינו ולוודא שאנחנו אכן מוגנים מפני פגיעותיהם ונזקיהם של פרעה והמן, החמצנו את העיקר.

מתחילת חודש אדר עלינו להגביר את מאמצינו להתקרב לבורא העולם, כך שלניסים הנפלאים שהקב"ה עשה עבורנו בתקופה זו, תהיה השפעה גדולה שתלווה אותנו לכל השנה

יה"ר שנזכה לשמחה תמיד לפני ה', ושיתקיים בנו מקרא שכתוב "הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים".

פרופ' חיים סוקניק, נשיא בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים