המילה ויקרא כתובה עם א' קטנה. אפשר לקרוא כאילו 'ויקר'. רבותינו למדו שלבלעם ה' התגלה ונאמר 'ויקר', במקרה, אך למשה 'ויקרא' - הכל מתוכנן.

הבדל בין משה לבלעם הוא הבדל מהותי בין שתי תרבויות. יש תפיסת עולם מקרית - הכל מקרה - במקרה נוצר העולם, במקרה כמה דברים נפגשו ונוצרו החיים, העם נוצר במקרה, המוסר מקרי.

לעומת זאת יש 'ויקרא' - קוראים, יש ספר, הכל מתוכנן.

האמת היא שגם אלה שאומרים שהכל מקרה מודים שאין מקריות, כי מוכרח להיות סדר, אדם לא יכול לחיות בתפיסת עולם כזו שהכל מקריות, יש סדר מסויים בעולם. לא יתכן שהכל מקרה, יש ערכים, יש עבר ויש עתיד אבל זה לא נאמר בצורה מפורשת ומי שחושב שהכל מקרי, חי בסתירה פנימית.

שתי התפיסות מודות בשני הדברים - גם מי שאומר שיש תכנית, בתוך התכנית יש אפשרויות של מקריות, וגם מי שמאמין שהכל מקרה מודה שיש תכנית. 

חודש אדר בנוי על תפיסה זו של התפיסה המקרית. אפשר לקרוא את המגילה כאוסף מקרים, אך אצלנו כל המקריות הזו מצטרפת בסוף לתכנית מסודרת. הקב"ה לוקח את כל המקרים, הטעויות והבחירות החופשיות, ומתכנן שהכל יצטרף יחד לתכנית אחת.

יש תכנית לעולם שנברא, שעם ישראל יבשר בשורות ויביא את העולם לתיקון ושכלול. יש לנו עימות בין שתי תפיסות עולם שעליהם העולם עומד.