הציבור החרדי ומצוות השירות בצבא

שתי המצוות המתקיימות בגיוס לצבא: מלחמת מצווה לעזרת ישראל מיד צר ומצוות יישוב הארץ. מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים דוחה תלמוד תורה. במצבנו הנוכחי רוב תלמידי הישיבות צריכים להתגייס, ורק מיעוט תלמידים מובחרים צריכים לקבל פטור.

הרב אליעזר מלמד , ד' באדר ב תשע"ד

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

האם תלמידי ישיבה צריכים להתגייס לצבא

שאלה: האם תלמידי הישיבות צריכים להתגייס או שכל לומדי התורה פטורים מהצבא, ויהיה מספרם אשר יהיה?

תשובה: המצווה להתגייס לצבא מבוססת על שתי מצוות גדולות - הצלת ישראל ויישוב הארץ. ראוי לציין כי 17 מצוות בתורה קשורות לצבא, והביאן הרב זווין בספרו 'לאור ההלכה', שם בירר ביסודיות את מצוות הגיוס לצבא. וכן ליבנו סוגיה זו בהרחבה בעל ציץ אליעזר, הרב צבי יהודה הכהן קוק ב'לנתיבות ישראל', ועוד כמה מגדולי התורה.

הצלת נפשות

ידוע שמצווה על כל אדם מישראל להציל את אחיו מסכנה, שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). ואמרו חכמים במשנה: "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה). וכן למדנו שכדי להציל ציבור מישראל מסכנים נפשות ומחללים שבת (שו"ע או"ח שכט, ו). על אחת כמה וכמה שגדולה החובה להשתתף בהצלת העם כולו, וזוהי מצוות מלחמה. וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה, א): "ואיזוהי מלחמת מצווה? ...עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". השוני במצוות המלחמה לעומת מצוות הצלת נפשות רגילה, שמצוות המלחמה מחייבת מסירות נפש ודוחה את חובת היחיד לשמור על נפשו (מרן הרב קוק במשפט כהן קמג; שו"ת ציץ אליעזר יג, ק).

יישוב הארץ

נאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה..." (במדבר לג, נג-נד), ואמרו חכמים שמצווה זו שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה פרשה נג). ומצווה זו דוחה פיקוח נפש של יחידים, שכן נצטווינו לכבוש את הארץ, ולא התכוונה התורה שנסמוך על הנס. וכיוון שבכל מלחמה ישנם הרוגים, הרי שמצוות כיבוש הארץ מחייבת אותנו לסכן נפשות בעבורה (מנחת חינוך תכה ו-תרד, משפט כהן עמ' שכז).

ואין לומר שמצווה זו אינה נוהגת היום, שכן הלכה כדעת הרמב"ן ורוב הפוסקים שמצוות יישוב הארץ שרירה וקיימת בכל הזמנים. ואמנם יש סוברים שלדעת הרמב"ם, מאז חורבן הבית אין מצווה לכבוש את הארץ. אולם הכול מודים שלדעת הרמב"ם יש מצווה לגור בארץ, וממילא אם לאחר שעם ישראל גר בארץ באים אויבים לכבוש חלקים שבידינו, מצוות יישוב הארץ מחייבת אותנו להילחם כדי לשמור עליהם, שכן אסור להעביר נחלות שבארץ ישראל לידי גויים (כמבואר בשו"ת דבר יהושע ח"ב או"ח מח, מאת הרב יהושע אהרנברג, פוסק ודיין מחסידי בעלזא). זאת בנוסף לכך שמצד הגנה וביטחון אסור להפקיר בידם שטחים (שו"ע או"ח שכט, ו).

התנגשות בין תלמוד תורה למצוות הצבא

למרות שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות, הכלל היסודי הוא שכל מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, דוחה תלמוד תורה (מו"ק ט, א). וכן הדין לגבי הגיוס לצבא. כאשר אין מספיק חיילים לשמירה על ביטחון ישראל, מבטלים תורה כדי לשרת בצבא. ומה שמבואר בתורה ובדברי חכמים (סוטה מד, ב) שהבונה בית ולא חנכו וכיוצא בזה פטורים מהגיוס, הכוונה למלחמת רשות. אבל כאשר מדובר במלחמת מצווה, כמו המלחמה להצלת ישראל מיד אויב - "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ז, ד).

וכן מצינו שתלמידיהם של יהושע בן נון ודוד המלך היו יוצאים למלחמה ולא סמכו על הנס ולא חששו לביטול תורה. ומה שנאמר (בבא בתרא ח, א) שחכמים אינם צריכים שמירה, אין הכוונה בדבר שיש בו ספק נפשות, אלא הם פטורים משמירה שנועדה בעיקר למניעת גניבות. אבל כאשר צריכים להגן על חייהם של ישראל, הרי יש מצווה להציל, ובפיקוח נפש - מצווה בגדולים תחילה (משנה ברורה שכח, לד).

חשיבות לימוד התורה של תלמידי הישיבות

עם זאת צריך לדעת שהמצווה החשובה ביותר היא תלמוד תורה, ואין מצווה ששומרת ומקיימת את עם ישראל יותר מלימוד התורה. ולכן יחד עם המצווה לשרת בצבא יש הכרח לשלב בסדר החיים של כל יהודי שנים שבהן הוא מתמסר כפי יכולתו ללימוד התורה. וזהו שאמרו חכמים "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות" (מגילה טז, ב), מפני שהצלת נפשות נוגעת להצלה עכשווית של הגוף, ואילו תלמוד תורה מחייה את הנפש והגוף של האומה הישראלית לטווח ארוך.

כאשר יש הכרח מתגייסים, וכשאין הכרח - דוחים

למעשה, כאשר יש הכרח להתגייס לצבא כדי להגן על העם והארץ, מצוות תלמוד תורה אינה דוחה את הגיוס, כפי שתלמוד תורה אינו דוחה את קיום מצוות החתונה והצדקה ושאר המצוות שאינן יכולות להתקיים על ידי אחרים. וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בעת מלחמת השחרור, שבחורי הישיבות צריכים להתגייס לצבא, מפני שהמצב אז חייב את גיוסם של כל הבחורים.

אולם כאשר אין הכרח לגייס את כל הבחורים, אזי חובתו של עם ישראל לפטור את הראויים להתעלות בתורה למען כלל ישראל כדי שיצמחו להיות רבנים ומחנכים, ובתנאי שיעשו זאת תוך כבוד ואחווה לחיילים העומדים על משמר עמנו וארצנו. מפני שרק לימוד מתוך עמדה זו יוכל לתרום את מלוא תרומתו לרוממות רוחם וגבורתם של כלל ישראל.

על פי מה שלמדנו מרבותינו, במצבה של מדינת ישראל שמוקפת אויבים, על פי הדרכת התורה צריכים רוב בחורי הישיבות לשרת בצבא שירות משמעותי, כעין שירותם של בני ישיבות ההסדר או 'הסדר מרכז', כדי שיוכלו להשתלב במערך המילואים שעליו מבוסס עיקר כוחו של צה"ל בעת מלחמה. אמנם אלה המעטים הראויים להיות תלמידי חכמים חשובים, שהיציאה לצבא עלולה לפגוע בתלמודם, נכון שימשיכו ללמוד בישיבה שנים רבות בלא הגבלה, לתועלת כלל ישראל. וכעין שאמרו חז"ל כי אלף נכנסים למקרא, ומתוכם מאה נכנסים למשנה (פשט ההלכה), ומתוכם עשרה נכנסים לתלמוד (ללימוד עיון), ומתוכם אחד להוראה (ויק"ר ב, א).

החוק החדש

החוק המדובר כיום מרחיב יותר את האפשרות ללמוד בישיבות על חשבון השירות הצבאי והקופה הציבורית. וזאת מתוך הכרה בחשיבות לימוד התורה ובצורך הלאומי לתת משקל יתר ללימוד התורה בישיבות אחרי המשבר הרוחני והגשמי שעם ישראל עבר בדורות האחרונים. על פי זה החוק מעניק פטור מלא משירות צבאי לכ‑20 אחוזים מכלל תלמידי הישיבות. היה ראוי לנציגי הציבור החרדי להוקיר את חברי הכנסת והממשלה על כך, במקום לבכות בכייה של חינם, לחרף ולגדף ולהפיץ שקרים כאילו בשום מקום בעולם לא חייבו בחורי ישיבות להתגייס לצבא (האם לא שמעו על הקנטוניסטים, על הגיוס למלחמת רוסיה-יפן ולמלחמת העולם הראשונה וכו'?).

מי שאינו אומר שיש מצווה לשרת בצבא אינו גדול בתורה

שאלה: האם נכון שאמרת שלא ייתכן שגדול בתורה יאמר שאין מצווה לשרת בצה"ל?

תשובה: אכן, מי שיאמר שאין מצווה לשרת בצה"ל אינו יכול להיחשב גדול בתורה. ייתכן שיהיה ויכוח בין גדולי התורה לגבי מספר בחורי הישיבה שצריכים לגייס. ייתכן גם שגדולי תורה יסברו שבמצב הנוכחי, שלא מדובר בו בפיקוח נפש מיידי, עדיף לעם ישראל שבחורי הישיבה כולם יישארו בישיבות, ובכללם גם כאלה שאינם לומדים בשקידה, מפני שהם עלולים להתקלקל בצבא. ואף שלדעתנו סברתם מוטעית, הוויכוח נשאר במסגרת פרטי המצווה וחיוביה. אבל לא ייתכן שגדול בתורה יטען שאין בשירות הצבאי מצווה, כשם שלא ייתכן שיטען שמי שמציל חיי אדם או מיישב את ארץ ישראל אינו מקיים מצווה. ואם יטען - מוכח שאינו גדול בתורה. לפי הידוע לי, הרבנים הנחשבים לגדולי תורה בציבור החרדי, כגון הרב אלישיב זצ"ל, הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל, הסכימו שיש מצווה לשרת בצבא, ורק התנגדו להטלת החובה בעת הזאת על תלמידי הישיבות. לעומתם אנשי סאטמר שטוענים שאין כלל מצווה לשרת בצבא, אינם יכולים להיחשב גדולים בתורה.

הטענה הקשה נגד הציבור החרדי

וזו הטענה הקשה נגד הציבור החרדי, מדוע אינם אומרים במפורש שהמשרתים בצבא מקיימים מצווה? מדוע אינם מתפללים לשלום החיילים? אפשר להתווכח על הצורך בשירותם של בחורי הישיבות ולטעון שהמצווה יכולה להתקיים על ידי אחרים, אבל איך התירו לעצמם בלהט הוויכוח למחוק מצווה מהתורה?

הטענה מופנית בראש ובראשונה לכל המשגיחים והדוברים למיניהם, אולם גם גדולי הרבנים החרדים נושאים באחריות. בגלל סיבות שונות רובם נמנעים מלדבר על המצווה הגדולה הזאת, ובכך נותנים מקום לטעות החמורה של רבים מתלמידיהם, שמעזים לטעון בחוצפה שאין בשירות הצבאי מצווה.

ההתגייסות לשמירת קדושת המחנה

אם נציגי הציבור החרדי היו משקיעים ולו עשירית מהמאמץ שהשקיעו במאבק נגד הגיוס, במאבק על הכשרתו של הצבא לקליטתם של בני הציבור החרדי, היו מועילים פי כמה וכמה. שכן אז החשש שהבחורים יתקלקלו מבחינה רוחנית בצבא היה מתפוגג, וכל אותם בחורים שאינם לומדים בשקידה היו יכולים להתגייס לצבא ללא חשש, ואז רוב הטענות נגד הציבור החרדי היו נעלמות. בתוך כך גם היו מועילים לכל אותם בחורים חרדים מתוסכלים שלא מוצאים את מקומם, ואף מחזקים בכך את צה"ל מבחינה ביטחונית ורוחנית. ועל ידי כך היו משפיעים לטובה על מצב הצניעות של כל החיילים, ומתוך כך על כל המדינה. כפי שכבר היום החיילים הדתיים, בני הישיבות, משפיעים בדוגמתם הטובה על כלל הצבא, עד שבתהליך הדרגתי צה"ל נעשה הרבה יותר נוח לדתיים. וככל שיתרבו החיילים הרציניים בשמירת המצוות, כך נזכה שיהיה מחננו קדוש יותר, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.