הציונות הדתית ומחאת החרדים

למרות שעל פי השקפתנו גם בני ישיבות צריכים להתגייס, עלינו להזדהות עם זעקת החרדים על שכופים עליהם לפעול בניגוד לתורה לפי דעת רבותיהם

עמנואל שילה , ח' באדר ב תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

1.

עצרת התפילה והמחאה נגד חוק הגיוס החדש הייתה מפגן כוח של הציבור החרדי מהסוג שכבר נראה בעבר - למשל בהפגנה הגדולה נגד בית המשפט העליון בשנת תשנ"ט, ובהפגנת התמיכה בהורי תלמידות המגמה התורנית בעמנואל בשנת תש"ע. אם מישהו נזקק לתזכורת, הייתה באסיפת מאות האלפים הזאת המחשה נוספת למה שכבר היה ידוע בלאו הכי: גם אם לא יעמדו החרדים במכסות הגיוס הניתנות להשגה שייקבעו בחוק, תהיה זו אווילות לנסות לשלוח שוטרים צבאיים שיעקרו אלפי תלמידים השוקדים על תורתם מאחורי הסטנדר שלהם.

מסתבר שגם אנשי יש עתיד יודעים זאת. מדוע הם בכל זאת התעקשו על סנקציות פליליות? אולי כדי לעשות טוב לאותם מצביעים שהמחשבה על תלמידי ישיבות שמושלכים לכלא בעוון עריקות משלהבת את דמיונם. וגם כדי שהזעקה החרדית בעקבות ההחלטה על סנקציות פליליות תיצור תמונה של פגיעה אנושה בעולם התורה, ותמתן את הביקורת החילונית הטוענת שלא באמת מדובר כאן בשינוי דרמטי, ובטח שלא בשוויון בנטל המבטל את הפריבילגיות המיוחדות של תלמידי הישיבות. החרדים מצדם היו מוכרחים לצאת לרחובות ולזעוק מאותה סיבה - כדי שלא ייווצר הרושם שהפגיעה בהם היא מינורית, ומיד תעלה דרישה למכסות תובעניות יותר או סנקציות חריפות יותר.
על פי השקפתם של רבים מהחרדים הישיבה בגוש קטיף איננה מצווה המחייבת הסתכנות, והמדינה רשאית להחליט על נסיגה. בכל זאת, הציפייה שלנו מהציבור החרדי הייתה לתמוך בדרישתנו שלא לכפות עלינו ביטול מצווה על פי דעת רבותינו

2.

אז ההתכנסות אולי הייתה מחושבת ומכוונת מטרה, אבל זה לא אומר שהזעקה לא הייתה אותנטית. העלבון, הכאב והחרדה אמיתיים לגמרי. הציבור החרדי חש את עצמו בצדק מותקף בברוטליות מכל כיוון אפשרי. המלחמה מתנהלת בכל החזיתות. החופש ללמוד תורה שממנו נהנו החרדים עד כה, חינוך הילדים החרדי שכולו לימודי קודש בלבד, מלגות האברכים, קצבאות הילדים, הניצחון החרדי בבחירות בבית שמש, חוקים שנתנו מעט צביון יהודי למדינה – הכול נתון תחת מתקפה. המצוקה הכלכלית קשה מנשוא, הקיצוץ החד במלגות ובקצבאות לא פוגע רק בחמאה אלא מגיע עד פרוסת הלחם ועד איכות המזון של התינוקות.

גם אם בשיח החרדי יש נטייה להיסטריה ופראנויה שמעצימות כל איום כפל כפליים, פאר היצירה והמפעל של הציבור החרדי, עולם הישיבות, אכן עומד תחת איום אמיתי של מצוקה תקציבית חונקת. יציאת אלפי צעירים בכל שנה מהחממה הישיבתית, הגיוס ההמוני לצבא ולשירות האזרחי וההשתלבות בשוק העבודה יעמידו למבחן קשה את יכולתם של היוצאים לשמור על הדבר החשוב ביותר – עצם הזהות החרדית שלהם. וכמעט שאין לחרדים עוזר ותומך - לא במערכת הפוליטית, לא בשיח התקשורתי וכמובן לא בקרב שופטי בג"ץ, אלה שהבטיחו להיות בעת הצורך משענתו של המיעוט החרדי. מה נותר לעשות? או לפרוק את כל רגשות המצוקה הללו בפרץ של הפגנות אלימות, כפי שעשו מעטים, או לצאת לרחוב בסדר מופתי ולזעוק אל השמיים – כפי שעשו השבוע מאות אלפים.

3.

יש מקום לתקווה וגם להערכה כי לאחר שמפלגת יש עתיד תשיג את ליטרת הבשר שלה ותעביר את החוק בכנסת, יעבור היישום בפועל לידיים יותר אחראיות. מאחורי הקלעים נשלחו ח"כים חרדים על ידי רבותיהם לשבת בוועדת שקד ולדאוג שהחוק החדש יהיה חוק שהציבור החרדי יוכל לעמוד בו בלי שעולם הישיבות יתמוטט. נציגי הבית היהודי בוועדה סייעו וממשיכים לסייע בכך למרות שאינם זוכים להכרת טובה. נראה שההנהגה החרדית מתכוונת לדאוג שמכסות הגיוס שנקבעו יתמלאו על ידי צעירים חרדים שלא באמת מתאימים לשקוד על התורה לאורך זמן, וכך להסיר את איום הגיוס מעל הלמדנים השקדנים.

כדי שהמהלך הזה יצליח, ראשי צה"ל והשירות האזרחי צריכים ליצור מסגרות מתאימות של שירות באווירה חרדית, ולכבוש את היצר המבקש לנצל את ההזדמנות כדי לשנות את תפיסת עולמם של המתגייסים החרדים ולחנך אותם לפתיחות ולנאורות. מלכתחילה סברתי ועודני סבור שתהליכי ההשתלבות של הציבור החרדי בצבא, באקדמיה ובכלכלה צריכים להיעשות בהדרגה ובלי כפייה באמצעות חקיקה. התערבותם של שופטי בג"ץ, הכוח הפוליטי שנתן הבוחר למפלגת יש עתיד ותמיכה של גורמים פוליטיים נוספים במפלגות הקואליציה הובילו לניסיון הנוכחי לחולל שינוי משמעותי בחיפזון ובכפייה. עדיין מותר ואפשר לקוות שגורמים אחראים משני הצדדים ידאגו שמעז ייצא מתוק ושהניסוי הזה יצליח ולא ייגמר בפיצוץ.

4.

כמו בהרבה נושאים אחרים, הרבנים ותופשׂי התורה בציבור הדתי-לאומי נחלקו לכמה מחנות גם ביחסם למחאה הזאת. במחנה התורני היותר שמרני הייתה תחושת הזדהות ושותפות עם מצוקת עולם התורה החרדי - גם בגלל הקרבה הבסיסית לציבור החרדי למרות כל הפערים והמחלוקות, וגם משום שעולם התורה הציוני יצא גם הוא בשן ועין מהמתקפה על ישיבותיו, הגבוהות וההסדר. בסופו של דבר, רבים מאלה שהתכוונו להביע הזדהות נשארו בבית בגלל הרטוריקה המקוממת שנוקטים פוליטיקאים ואנשי תקשורת מהציבור החרדי נגד הח"כים של הבית היהודי, כשעזי הפנים שבהם מעזים לבזות גם תלמידי חכמים בכירים מהציונות הדתית. רבים חשו שאם הציבור החרדי אינו מכבד את נציגי הציונות הדתית ואת רבניה – כנראה שהתמיכה של הציבור הזה לא חשובה לו. רבנים חשובים אחרים מהציונות הדתית וראשי ישיבות חשובות התעלמו מהקולות הצורמים, הגיעו עם תלמידיהם והשתתפו בעצרת.

קול מרכזי אחר שנשמע טען שאין מקום להזדהות עם הזעקה החרדית נגד הגיוס, שהרי מדובר בעצם בהפגנה נגד השתתפות במלחמת מצווה שלימוד תורה אינו דוחה אותה. על כך אני מבקש לומר שגם השקפתי האישית היא שלומדי תורה צריכים להתגייס לצבא, וכך נהגתי בעצמי בעת לימודיי בישיבה - התגייסתי לשירות מקוצר במסלול בני ישיבות, ולאחר שהשתחררתי חזרתי לעוד 12 שנים בבית המדרש. יש מקום להתווכח בראיות כדרכה של תורה ולנסות לשכנע את לומדי התורה החרדים בצדקת דרכנו. ובכל זאת, כל עוד גדולי התורה של הציבור החרדי שמהם הוא מקבל תורה והלכה מורים לו שיש ללמוד ולא להתגייס, יש להתנגד לכך שחוק המדינה יכפה עליהם לנהוג אחרת.

הציונות הדתית מצאה את עצמה במצב מקביל כאשר ציפתה מהציבור החרדי לתמוך במאבקה נגד הגירוש מגוש קטיף. על פי השקפתם של רבים מהחרדים הישיבה בגוש קטיף איננה מצווה המחייבת הסתכנות, והמדינה רשאית להחליט על נסיגה. בכל זאת, הציפייה שלנו מהציבור החרדי הייתה לתמוך בדרישתנו שלא לכפות עלינו ביטול מצווה על פי דעת רבותינו, גם אם לא כך היא דעתם של רבותיהם.

אמנם נחלנו אז מפח נפש רב מכך שהציבור החרדי, גם אם הזדהה איתנו בלבו, נותר לשבת על הגדר ולא יצא בהמוניו להביע תמיכה במאבקנו. אבל אם יש תקווה להגיע אי פעם לשיתוף פעולה בין הציבורים, הוא לא ייכון בלי ששני הצדדים ילמדו להניח בצד את ההתחשבנות הנקמנית והקטנונית. אחרת לא יהיה סוף לחד-גדיא הזה. החרדים לא תמכו בנו בגוש קטיף כנקמה על שהמפד"ל נכנסה לממשלה עם טומי לפיד ובלעדיהם. אנחנו לא נתמוך במאבקם של החרדים נגד גיוס בני ישיבות בכפייה כנקמה על שהם לא עזרו לנו בזמן הגירוש. הם מצדם ישמחו לאיד בעת פינוי התנחלויות נוספות, ויאיימו בהטלת חרם על תוצרת ההתנחלויות ברוח הרעיונות המתועבים וההזויים שמסתובבים כעת אצלם. אנחנו בתגובה נפסיק להזרים כסף ומתנדבים לעמותות חסד חרדיות ונסגור את ארנקינו מפני מתרימים חרדים הפוקדים את יישובינו חדשות לבקרים ומבקשים תמיכה בחולים, באלמנות וביתומים, בחתנים ובכלות. וכך נמשיך להיות מסוכסכים ומפולגים, לשמחת לבם של החילונים והשמאלנים שבכל פעם ירתמו לעגלתם פלג אחד של הציבור שומר המצוות כדי להכות את הפלג השני.

גם בעניין הזה יש לקוות שמנהיגים אחראים ייקחו את המושכות לידיהם ויצליחו לכונן ברית אמיתית של שיתוף פעולה ותמיכה הדדית ארוכת טווח, לטובת כלל ישראל ולטובת שני הצדדים.