שייח' מוניס תחילה

מי שמבקר את "הכיבוש" צריך להפנות תחילה את התנגדותו ליישובים שבתוך הקו הירוק

דודו אלהרר , י"א באדר ב תשע"ד

דומה שהצדדים למשא ומתן היהודי-ערבי אינם יכולים עוד להמשיך ולאחז את עינינו. בקרוב מאוד ייאלצו הנושאים והנותנים להודות שהשוקת אכן שבורה כפי שהייתה מלכתחילה.

ראש הממשלה אינו יכול לסגת מדרישתו להכרה ערבית במדינה היהודית, משום שנסיגה מעמדה זו תקַבע את מעמדה של ישראל בעיני אומות העולם כמדינה לא יהודית. אין כל צורך לנתח את משמעויות יהדותה של המדינה שעליהן ניטש ויכוח אינסופי בתוכנו. הכותרת 'מדינה יהודית' חיונית למדינת ישראל משום שבלעדיה לא תהיה ליהודים מדינה ריבונית, אפילו לא במדינת ישראל. נקודה.

אם נוסיף לשאלה זו את מכשול חלוקת ירושלים, בעיית פליטי 1948, ביטחון בקעת הירדן, פירוזה של המדינה הערבית החדשה מנשק, פתרונות לחלוקת המים, שאלת רצועת עזה, השליטה האווירית, מעברי גבול בין המדינות, גישה ערבית לנמלי הים והתעופה בישראל, יחסי חוץ של המדינה הערבית ואלפי שאלות משנה בדבר כל מיני קשרים ביטחוניים וכלכליים-מסחריים בין שתי המדינות – כל אלה יחייבו מסקנה בלתי נמנעת שאין כל אפשרות רצינית לדון בהם במסגרת לחוצה של שנה אחת בלבד. בינתיים יסכימו אולי על שחרור עוד כמה מאות מחבלים רוצחים.

יכול להיות שמועצת יש"ע צודקת כשהיא מגיבה בחיבוק ידיים לכל המתרחש, ויכול להיות שלא. אולי זה רק אני הפרנואיד שעסוק מדי יום בספירת חברי הכנסת שלא תהיה להם כל בעיה, בבוא היום, להניף אצבעותיהם נגד אחיזה יהודית בחבלי יהודה ובשומרון. האפשרות הזאת מדירה שינה מעיניי כי ברוב התחזיות קיים רוב בכנסת להקמת מדינה ערבית בתוכנו. הלחצים מבית ומחוץ לישראל אדירים, הקואליציה הממשלתית שבירה, והחלטות נחפזות הרות גורל יכולות ליפול נגד כל היגיון מעשי.

המציאות מבהירה לנו פרדוקס מקומם מאין כמוהו. רובו של עם ישראל בארצו יושב לבטח על חורבות ערים וכפרים ערביים שנכבשו, שתושביהם נהרגו, גורשו או נמלטו – והמיתממים תובעים בצביעות אין דומה לה לשַפות את הערבים בתמורה למחיר הכיבוש הזה, בחבלי ארץ וביישובים שהוקמו על אדמות טרשים ולא פגעו בלבנה אחת בנויה של ערבים. אם מבחינים אבחנות בכיבוש הכללי ונותנים בו סימנים – הרי שדווקא ביישובים בתוך גבולות הקו הירוק צריכים להריח סכנה.

הגיע הזמן לשנות דפוסי חשיבה שנתקבעו – הלוך הרוח בתודעה הציבורית הוא הקובע את המדיניות והשפעה עליו היא שם המשחק. פרסום מאסיבי של יישובים ישראליים שהוקמו על חורבות יישובים ערביים בגבולות הקו הירוק, לעומת יישובים ישראליים שהוקמו על קרקע בתולה ביהודה ובשומרון – יסיט בהכרח את הדיון משטחי יהודה והשומרון אל בין גבולות הקו הירוק.

אם כבר לפנות יישובים, אדרבא, יפונו יישובים שהוקמו על אדמות יַפַא ועַכַּא ורמלה ולוד וסאלמה וסומֵייל ואבו-כביר ומנשייה ושייח'-מוניס ואבו-כִּישְׁכּ. מכל הבחינות יש הבדל חמור בין "הכיבושים". אם מתעלמים מהצביעות ונוהגים בהגינות והגזירה נגזרה – הכיבוש בשטחי יהודה והשומרון אינו מצדיק פינוי כלל ועיקר.