השבת -- אוניברסלית ויהודית
השבת -- אוניברסלית ויהודית

רעיון השבת מוזכר מספר פעמים בתורתנו הקדושה. שלושת הפעמים הראשונות קשורות למעשה בראשית, ולאחר מכן פעמייםבנוסח שונה- בעשרת הדברות.

בפרשת 'יתרו' הדגש היה "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח), ובפרשת 'ואתחנן' "שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים ה, יב). אך מה הטעם של אזכורו הראשון של יום השבת בבראשית: 'וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹאֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֵךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית ב, ב-ג)? הרי בשלב זה התורה מתארת את מעשה בראשית לכללאומות העולם, ואין באזכור השבת בשלב זה משום ציווי לגביהם, שהרי ידוע ששמירת שבת אינה אחת משבע מצוות בני נח.

לעניות דעתי, אזכור קדושת השבת והתברכותה מאת הקב"ה לאומות העולם, בא כתקוותו של השם, שלמרות שהם אינם חייביםבשמירתה ובקדושתה הוא מצפה מהם, כג'סטה מוסרית כלפיו -- שברא את העולם ואת בני האדם, שילכו בעקבותיו ובזוכרם אתהבריאה גם יקדשו את היום שבו הוא סיים את כל מלאכת הבריאה. מכיוון שהאדם הראשון לא התנדב לזוכרה ולשומרה מרצונו,הקב"ה לא כפה את שמירתה על כל בני נח. אמנם הוא כן דרש מהם לדעת שהוא חי וקיים וברא את הכל, וכתוצאה מכך הוא גםקידש את השבת. אם ילכו לקראתו, לכבודו, ויתגיירו הם יחויבו בשמירת השבת כהלכתה, ואם לא, אזי מבחינתו מקומם בעולםהבא ‑‑ כגויים צדיקים -- מובטח. זהו למעשה הפן האוניברסלי של השבת.

נשאלת שאלה נוספת, במה בירך וקידש הקב"ה את השבת? הדבר לא נאמר במפורש בתורתנו הקדושה. לדעת הרמב"ן, הקודששביום השביעי הינו רמז לעולם הבא שכולו 'שבת ומנוחה לחיי העולמים'. במילים אחרות "היום" הזה נבדל מיתר הימים במהותוובטבעו. הוא מסמל את ייעודו של העולם הגשמי - שהוא יום ארוך של התבטלות מן הגשמיות לטובת הרוחניות -- מציאות שלעולם נצחי בציווי הקב"ה. אומות העולם לא הבינו זאת עד שקיבל עם ישראל את המצוות -- זכור ושמור בדיבור אחד.

אך בנוסף ישנו פן פרטיקולארי לשבת -- פניה היהודיות הייחודיות. בפרשת 'יתרו' דורש הקב"ה מאתנו כבניו לזכור -- אך לא רקלזכור את מעשה בראשית "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ…וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּתוַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, יא) אלא גם לחקות את שביתתו שלו אז על ידי שביתה שלנו מכל מלאכה בכל יום שבת לנצח. למעשה, כברפה נדרשנו הן לזכור והן לשמור את השבת.

אם כך, נשאלת השאלה: מדוע החליט הקב"ה לחזור על מצוות השבת שוב בפרשת 'ואתחנן' כאשר הוא החליף את המילההראשונה בציווי מ"זכור" ל"שמור"? ועוד שהוא מיד מודה שכבר נדרשנו בעבר לשמור את השבת שכן כתוב בפרשת 'ואתחנן' "שָׁמוֹראֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ה, יב). היכן ציווך? שם בספר שמות. התשובה לעניות דעתי הינה שהקב"ההתעלם מזיכרון טעמי השבת שנרמזו לגויים בבראשית, ורצה שזכר הבריאה והשבת תימסר שוב לבני ישראל, כעם סגולה, שםבמעמד הר סיני עם הכל הלכות הזיכרון והשמיעה שכלולים בה. הסתפקות בציווי הראשון תחשב טעות. השבת שם היתה בהקשרהבריאה בלבד, ואילו פה לפני הכניסה לארץ הקודש יש טעם נוסף שהינו זכר ליציאת מצרים. מצרים שממנה יצאנו כעבדים, ורקבכוחו של אבינו שבשמים הפכנו מעבדים לבני חורין שנצטוו לקבל עול מלכות שמים -- להיות עבדיו של הקב"ה --- מיראה,מאהבה ומהכרת הטוב: "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה, טו).

יהי רצון שעם ישראל יזכור וישמור את יום השבת, וגם יפרסם את מעשה בראשית ומעשה השבת של הקב"ה ע"פ תפילתנוהיומיומית: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְמוֹ, הוֹדיִעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו…סַפְּרוּ בַגוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ, בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו".

המאמר מוקדש לעילוי נשמתו של הכותב שנפטר ממחלה קשה והוא בן 66.