ישיבת הזייפנים

הרב אברהם וסרמן , י"ד באדר ב תשע"ד

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

זה התחיל כשישיבה אחת מהפלג הפתוח של ישיבות המגזר, פרסמה ערב לשמיניסטים שבו ארחה את האחים רזאל בלחן חדש ל – דצ"ך עד"ש באח"ב. הלחן הפך מיד לרינגטון של המגזר, ושבר אפילו את השיאים של "והיא שעמדה" המפורסם.

לשיעור א' של אותה שנה הגיעו מאה שמיניסטים, רובם ככולם מנגנים על כלי כלשהו – החל מגיטרה וכלה בערכת תופי הקשה אתיופיים.

מוסד אחר, מהפלג האולטרא-ליברלי, שראה את ההצלחה – אירח את אתי אנקרי, ומעל לבמה התנוסס שלט ובו הפניה לאתר המוסד באינטרנט, ותשובתו של ראש הישיבה המתירה זמרת נשים בימינו, כשהתוכן של זמרתה צנוע וסגנון הופעתה מכובד ולא פרובוקטיבי.

לשיעור א' של אותה שנה הגיעו חמישים שמיניסטים, כשבאוזנם האחת תקועה אזניה, והם שומעים שירים מהאייפון דרך-קבע, גם בסדרים. אצל חלקם הופיע ברקע קליפ ובו הזמרת ששרה אותם, לפי פסיקתו של רב ליברלי-מהפכני, שפרסם בפייסבוק שלו שלדעתו אלו רק אותות דיגיטליים, ולא נחשבים תמונת-אישה.

התופעה הלכה והתרחבה, וגם ישיבות שמרניות מהפלג הניאו-חסידי אימצו את השיטה.

ראש ישיבה אחת, שראה את גודל המשבר בגיוס תלמידים, סבר מתחילה שלא ראוי לגייס תלמידים לישיבה (=מוסד לימודי לפי הגדרתו) בעזרת ערב-הופעה של זמר וריקודים.

אלא שהלחץ הלך וגבר.

יום אחד בעודו טובל במקוה, הרהר שאולי לזה התכוון ר' נחמן שראוי לשמוח אפילו שמחה של הבל, והעיקר שלא ליפול בעצבות (היינו, כשהישיבה כמעט נסגרת מחוסר תלמידים). כשעלה הרעיון בליבו – קפץ מהמקוה בצעקות "מצאתי מצאתי" כארכימדס בשעתו.

נס נעשה לו שהמגבת היתה תלויה מעל ראשו – שאלמלא כן, היה רץ החוצה כשהוא נוטף מים.

מיד ארגן ערב שירי ר' שלוימה, בו הופיעו ארז לב-ארי וחיליק פרנק.

באותה שנה נרשמו לישיבה שבעים תלמידים שיודעים לנגן על גיטרה, רובם ככולם מכירים את כל שירי ר' שלוימה. חלקם מכירים גם קלטות (!) שטרם פורסמו, שמסתובבות במבוא-מודיעים ורק יחידי סגולה מורשים לשמוע אותן.

המצב הלך והחמיר, ואפילו ישיבות למדניות-קלאסיות הבינו שצריך לעשות משהו.

ישיבה אחת, שהרמב"ם נלמד בה בעיון נמרץ, הביאה את האחים גת, שהרמב"ם נר לרגלם מתוקף היותם תימנים. לשנה הבאה נרשמו מאה ועשרים תלמידים, רובם ככולם מכירים על-פה את שירי סיימון וגרפונקל, וחלקם גם ביצועים נדירים של ג'ון לנון שרוב הקהל איננו מכיר.

המבצר האחרון של הפלג הקלאסי – ישיבה ותיקה עם רקורד מרשים – התמוטט אף הוא, והישיבה הזמינה את עובדיה חממה להופיע בשירי הרב קוק. באותה שנה נרשמו שישים תלמידים, רובם ככולם שרים כל מוצ"ש "ישמח לבי", ויודעים על פה את "לעד חיה בלבבנו" לפי הסדר הנכון של הבתים (!).

חלקם טוענים שהם יודעים גם את הלחן בו שר הרב קוק "הרנינו גויים עמו", בשמחת-תורה שלאחר טבח תרפ"ט.

-------------------

רק בישיבה מהפלג האולטרה-שמרני, לא הסכים ראש הישיבה בשום אופן להיכנע לאופנה החדשה.

המנהל ניסה את כל דרכי השכנוע – כלום לא עזר.

כשעמד בתור בבנק לפרוס את חובותיה של הישיבה, נצנץ במוחו רעיון.

כשחזר למשרד הפיק מיד מודעות לשמיניסטים, מעוטרת בתמונות של כלי-נגינה שבורים, בהם נכתב כך:

אם מוזיקה מעצבנת אותך,

אם זמירות שבת הן לא העניין שלך בחיים,

ואתה חומק לספריה לעיין בר' חיים

עד שתשמע אותם מסיימים לשיר 'שיר המעלות'.

אם כשכולם שרים ואין לאן לברוח –

אתה סותם אוזניים ומעיין ב'קצות'.

בקיצור: אם אתה זייפן –

מקומך עמנו!

באותה שנה נרשמו מאתים זייפנים לשיעור א.

רובם ככולם לא יודעים להבדיל בין מנגינת חזרת הש"ץ של מנחה בשבת לזו של מוסף.

חלקם לא מסוגלים אפילו להבחין בין מנגינת "עוד ישמע" למנגינת "אלי ציון ועריה".

ובא גואל לציון וישיבותיה.