אורי אליצור במאמר "בלגיה וכיכר רבין" (ידיעות אחרונות, יום ו', י"ב באדר א', 14/2/03) מזכיר לנו בצדק שהחלטת בית המשפט הבלגי נגד רה"מ אריאל שרון לא הגיעה באופן פתאומי אלא אך ורק בגלל ההסתה של השמאל הישראלי נגד אותה מלחמה והפגנות השמאל בכיכר מלכי ישראל, לאחר סברה ושתילה.
אליצור מזכיר לנו את הטבח בכפר סוחמור שבדרום לבנון שלעומת הטבח בסברה ושתילה, לא קיבל שום פרסום בעולם. הטבח בסוחמור ארע כעשר שנים לאחר סברה ושתילה ובו נרצחו עשרות אנשים, נשים וטף בידי חיילי צד"ל, כנקמה על פיגוע קשה שעשו אנשי הכפר נגדם. וכפי שכותב אורי אליצור: "בבלגיה לא יודעים על טבח סוחמור, בישראל לא זוכרים אותו, וגם הערבים שכחו אותו מזמן, מסיבה פשוטה: בימי סוחמור ראש ממשלת ישראל היה יצחק רבין ושר החוץ היה שמעון פרס, ולכן שום שמאלן ישראלי לא יצא לרחובות לקרוא להם רוצחים ולדרוש ועדת חקירה. הדבר שהפך את סברה ושתילה לסיפור בינלאומי ענק, לא התרחש בפאתי ביירות אלא בכיכר מלכי ישראל".
נכונים הם הדברים של אליצור. הבעיה עם מאמרו של אליצור היא המסקנה אליה הוא מגיע. אליצור אומר לנו שהדברים מוכיחים לכולנו למה כל כך חשוב שתהיה ממשלת אחדות עם השמאל - כי כשהשמאל בממשלה, "הם לא ממלאים כיכרות עם הפגנות, בהן הם הופכים אותנו לפושעי מלחמה בעיני כל העולם".
במילים אחרות, אורי אליצור ורבים כמוהו במחנה הלאומי, קוראים לנו להיכנע לסחטנות של השמאל. אין ספק שזהו גם מהלך החשיבה של ראש הממשלה שרון. הוא כל כך פוחד מהפגנות השמאל בכיכרות, הוא בטראומה מהביקורת וההסתה שלהם - שהוא מעדיף לצרף אותם אליו בתקווה שכך הוא יוכל להשתיק אותם ולמנוע מהם לצאת להפגנות נגדו.
הבעיה היא שעל מנת שהשמאל יסכים לכך, אין די בצרופם לממשלה באופן סמלי:
ראש הממשלה חייב לבוא עם "קבלות". הוא חייב להפוך ל"אחד משלהם", ולהמשיך במדיניותם האוסלואידית. הממשלה החדשה חייבת להתבסס על קווי יסוד של השמאל (אימוץ מפת הדרכים", קריאה להקמת מדינה פלסטינאצית וכו' וכו'...) ורק אז הם יסכימו, בטוב ליבם, להצטרף אליו.
כך אנו עדים לתופעה מזעזעת: כל מי שקורא להקמת ממשלת "אחדות" עם השמאל, בעצם קורא לראש הממשלה ולליכוד להיכנע טוטאלית לסחטנות השמאל ולאמץ את מדיניותם המסוכנת והנפשעת - וכל זה מחשש שהשמאל יצא להפגנות נגד מדיניות הממשלה שהייתה אמורה להיות, על פי רצון הבוחר, ממשלה לאומית חזקה!
הקמת ממשלת "אחדות" מזויפת עם השמאל תהווה איפוא סימן ברור לחולשתו וחוסר מנהיגותו של רה"מ אריאל שרון.
פרשת השבוע, פרשת "כי תשא", מלמדת אותנו איך מנהיג אמיתי היה נוהג. משה יורד מההר עם לוחות הברית ורואה את העם חוגג ומשתחווה סביב עגל הזהב. משה אינו חושש מהפגנות העם נגדו, ואינו מחליט לצרף אליו את מנהיגי המשתחווים לעגל על מנת להקים אתם "ממשלת אחדות". מנהיג אמיתי יודע שאי אפשר "להתאחד" עם חוטאים ועם דרכם.
משה מבין שעליו לפעול מהר ובתקיפות כדי לעצור את ההתדרדרות: עליו לעשות דה-לגיטימציה מלאה לעגל ולהעניש את המשתחווים לפסל הארור הזה. ראשית הוא שורף את העגל עד היסוד. לאחר מכן הוא מגייס את אלו שנשארו נאמנים להקב"ה: משה קורא "מי לה' אלי", "ויאספו אליו כל בני לוי". הם אלו שמקבלים את ההוראה להעניש את החוטאים, וכך נהרגים שלושת אלפים בידי הלווים. לאחר שמשה הראה מנהיגות והעניש בעצמו חלק מהחוטאים, ה' שולח מגפה נגד כל אלו שהשתתפו בחטא העגל.
בזכות התערבותו המהירה והבלתי מתפשרת של משה, שהראה לעם מהי הדרך הנכונה ובאיזה דרך אסור ללכת, משה מנע מהעם את הרצון לחזור על החטא וגרם לכך שאף אחד לא יעז עוד לחשוב על בניית עגל זהב.
לפני עשר שנים בנה חלק קטן בעמנו עגל זהב חדש ושמו "הסכמי אוסלו". בהתחלה רקדו רבים סביב עגל "אוסלו", אך לאט לאט התפכחו רובם והבינו שמדובר בעגל של מוות פיזי ורוחני לעם ישראל. עגל של כניעה לאויב רצחני, עגל שבסופו של דבר יביא לחורבן מדינת ישראל כולה. לכן רוב העם הצביע בבחירות האחרונות נגד בוני העגל הזה ונגד מדיניותם. אך לתדהמת כולנו מדיניות מקימי העגל, אדריכלי ופושעי אוסלו, עדיין שולטת במדינה: בתקשורת, בפרקליטות, בבתי המשפט ועוד מעט לצערנו כנראה גם בממשלה החדשה. כל זה בגלל שעד היום אף אחד לא העז לקרא תגר על מנטליות אוסלו הנפשעת.
הדבר הזה חייב להיפסק! הגיע הזמן לשבור את עגל "אוסלו" לחלוטין ולחזור ל"לוחות הברית" המקוריים, עליהן כרות "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". את זה נצליח לעשות לא על ידי כך שנצרף את בוני העגל לממשלה ולא על ידי אימוץ מדיניותם,
אלא אך ורק אם נפעל כפי שפעל משה רבנו: לעשות דה-לגיטימציה טוטאלית למדיניות אוסלו ולהעמיד לדין את אדריכלי אוסלו וממשיכי דרכם.
בימינו אין אנו נוהגים כפי שנהגו במדבר, ולכן קריאתנו היא כמובן לא, חלילה, לפגיעה פיזית נגד פושעי אוסלו, אלא להעמדתם לדין בבית משפט בירושלים באשמת פשעים נגד העם היהודי בארצו. פשעים אלו התבטאו, בין היתר, על ידי מתן נשק ותחמושת וחבלי מולדת לרוצחים, דבר שגרם להירצחם של יותר מאלף יהודים ופציעתם של עשרות אלפים נוספים.
אם נצליח להרוס ולשבור את מנטליות עגל אוסלו עד היסוד, נצליח גם לשבור את סחטנות השמאל. כך נוכל סוף סוף להקים ממשלה יהודית-ציונית גאה שרוב עם ישראל חפץ בה ושמדינות העולם מרגישות כלפיה יראה וכבוד.
אליצור מזכיר לנו את הטבח בכפר סוחמור שבדרום לבנון שלעומת הטבח בסברה ושתילה, לא קיבל שום פרסום בעולם. הטבח בסוחמור ארע כעשר שנים לאחר סברה ושתילה ובו נרצחו עשרות אנשים, נשים וטף בידי חיילי צד"ל, כנקמה על פיגוע קשה שעשו אנשי הכפר נגדם. וכפי שכותב אורי אליצור: "בבלגיה לא יודעים על טבח סוחמור, בישראל לא זוכרים אותו, וגם הערבים שכחו אותו מזמן, מסיבה פשוטה: בימי סוחמור ראש ממשלת ישראל היה יצחק רבין ושר החוץ היה שמעון פרס, ולכן שום שמאלן ישראלי לא יצא לרחובות לקרוא להם רוצחים ולדרוש ועדת חקירה. הדבר שהפך את סברה ושתילה לסיפור בינלאומי ענק, לא התרחש בפאתי ביירות אלא בכיכר מלכי ישראל".
נכונים הם הדברים של אליצור. הבעיה עם מאמרו של אליצור היא המסקנה אליה הוא מגיע. אליצור אומר לנו שהדברים מוכיחים לכולנו למה כל כך חשוב שתהיה ממשלת אחדות עם השמאל - כי כשהשמאל בממשלה, "הם לא ממלאים כיכרות עם הפגנות, בהן הם הופכים אותנו לפושעי מלחמה בעיני כל העולם".
במילים אחרות, אורי אליצור ורבים כמוהו במחנה הלאומי, קוראים לנו להיכנע לסחטנות של השמאל. אין ספק שזהו גם מהלך החשיבה של ראש הממשלה שרון. הוא כל כך פוחד מהפגנות השמאל בכיכרות, הוא בטראומה מהביקורת וההסתה שלהם - שהוא מעדיף לצרף אותם אליו בתקווה שכך הוא יוכל להשתיק אותם ולמנוע מהם לצאת להפגנות נגדו.
הבעיה היא שעל מנת שהשמאל יסכים לכך, אין די בצרופם לממשלה באופן סמלי:
ראש הממשלה חייב לבוא עם "קבלות". הוא חייב להפוך ל"אחד משלהם", ולהמשיך במדיניותם האוסלואידית. הממשלה החדשה חייבת להתבסס על קווי יסוד של השמאל (אימוץ מפת הדרכים", קריאה להקמת מדינה פלסטינאצית וכו' וכו'...) ורק אז הם יסכימו, בטוב ליבם, להצטרף אליו.
כך אנו עדים לתופעה מזעזעת: כל מי שקורא להקמת ממשלת "אחדות" עם השמאל, בעצם קורא לראש הממשלה ולליכוד להיכנע טוטאלית לסחטנות השמאל ולאמץ את מדיניותם המסוכנת והנפשעת - וכל זה מחשש שהשמאל יצא להפגנות נגד מדיניות הממשלה שהייתה אמורה להיות, על פי רצון הבוחר, ממשלה לאומית חזקה!
הקמת ממשלת "אחדות" מזויפת עם השמאל תהווה איפוא סימן ברור לחולשתו וחוסר מנהיגותו של רה"מ אריאל שרון.
פרשת השבוע, פרשת "כי תשא", מלמדת אותנו איך מנהיג אמיתי היה נוהג. משה יורד מההר עם לוחות הברית ורואה את העם חוגג ומשתחווה סביב עגל הזהב. משה אינו חושש מהפגנות העם נגדו, ואינו מחליט לצרף אליו את מנהיגי המשתחווים לעגל על מנת להקים אתם "ממשלת אחדות". מנהיג אמיתי יודע שאי אפשר "להתאחד" עם חוטאים ועם דרכם.
משה מבין שעליו לפעול מהר ובתקיפות כדי לעצור את ההתדרדרות: עליו לעשות דה-לגיטימציה מלאה לעגל ולהעניש את המשתחווים לפסל הארור הזה. ראשית הוא שורף את העגל עד היסוד. לאחר מכן הוא מגייס את אלו שנשארו נאמנים להקב"ה: משה קורא "מי לה' אלי", "ויאספו אליו כל בני לוי". הם אלו שמקבלים את ההוראה להעניש את החוטאים, וכך נהרגים שלושת אלפים בידי הלווים. לאחר שמשה הראה מנהיגות והעניש בעצמו חלק מהחוטאים, ה' שולח מגפה נגד כל אלו שהשתתפו בחטא העגל.
בזכות התערבותו המהירה והבלתי מתפשרת של משה, שהראה לעם מהי הדרך הנכונה ובאיזה דרך אסור ללכת, משה מנע מהעם את הרצון לחזור על החטא וגרם לכך שאף אחד לא יעז עוד לחשוב על בניית עגל זהב.
לפני עשר שנים בנה חלק קטן בעמנו עגל זהב חדש ושמו "הסכמי אוסלו". בהתחלה רקדו רבים סביב עגל "אוסלו", אך לאט לאט התפכחו רובם והבינו שמדובר בעגל של מוות פיזי ורוחני לעם ישראל. עגל של כניעה לאויב רצחני, עגל שבסופו של דבר יביא לחורבן מדינת ישראל כולה. לכן רוב העם הצביע בבחירות האחרונות נגד בוני העגל הזה ונגד מדיניותם. אך לתדהמת כולנו מדיניות מקימי העגל, אדריכלי ופושעי אוסלו, עדיין שולטת במדינה: בתקשורת, בפרקליטות, בבתי המשפט ועוד מעט לצערנו כנראה גם בממשלה החדשה. כל זה בגלל שעד היום אף אחד לא העז לקרא תגר על מנטליות אוסלו הנפשעת.
הדבר הזה חייב להיפסק! הגיע הזמן לשבור את עגל "אוסלו" לחלוטין ולחזור ל"לוחות הברית" המקוריים, עליהן כרות "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". את זה נצליח לעשות לא על ידי כך שנצרף את בוני העגל לממשלה ולא על ידי אימוץ מדיניותם,
אלא אך ורק אם נפעל כפי שפעל משה רבנו: לעשות דה-לגיטימציה טוטאלית למדיניות אוסלו ולהעמיד לדין את אדריכלי אוסלו וממשיכי דרכם.
בימינו אין אנו נוהגים כפי שנהגו במדבר, ולכן קריאתנו היא כמובן לא, חלילה, לפגיעה פיזית נגד פושעי אוסלו, אלא להעמדתם לדין בבית משפט בירושלים באשמת פשעים נגד העם היהודי בארצו. פשעים אלו התבטאו, בין היתר, על ידי מתן נשק ותחמושת וחבלי מולדת לרוצחים, דבר שגרם להירצחם של יותר מאלף יהודים ופציעתם של עשרות אלפים נוספים.
אם נצליח להרוס ולשבור את מנטליות עגל אוסלו עד היסוד, נצליח גם לשבור את סחטנות השמאל. כך נוכל סוף סוף להקים ממשלה יהודית-ציונית גאה שרוב עם ישראל חפץ בה ושמדינות העולם מרגישות כלפיה יראה וכבוד.