פונדקאות לכל, מוסר ויהדות

ד"ר עינת רמון , כ"ב באדר ב תשע"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מה עוד ניתן לכתוב על חוק הפונדקאות הנרקם מאחורי גבינו ללא דיון ציבורי והולך לעצב את החברה בה יחיו ילדינו ונכדינו על פי נורמות וערכים מנוגדים באופן עמוק הן לתפיסת היהדות (כל יהדות היסטורית- חילונית, אורתודוקסית ואפילו רפורמית- אם אינכם מאמינים קראו עד כמה שיבח גייגר מייסד הרפורמה את המשפחה היהודית) והן לתפיסת "דרך ארץ" אוניברסאלית שעיצבה את פני האנושות כולה עד היום?

מה עוד ניתן לומר על הסללתן העתידית של בנות העם היהודי (או נשים מעמים אחרים) מן המעמד הבינוני או הנמוך לעיסוק לפרנסתן בהריונות מרובי עוברים עבור אלו שהפרוטה בכיסם ואינם רוצים אם לילדיהם?

האם מבין הציבור ונבחריו שקביעת מדיניות לשימוש בגוף האדם המנוגדת להחלטות מסודרות של וועדה ציבורית שישבה על המדוכה וביררה את ההשלכות ארוכות הטווח של הפיכת הפונדקאות למקצוע ממנו מתפרנסות נשים, היא סכנה לדמוקרטיה? מדוע מתעלמים כל הארגונים הפמיניסטיים וארגוני הנשים מן העוול של סחר בגופן של נשים הנעשה בחסות ה"נאורות" וה"שוויון המגדרי"?

האם הפחד מן הבריונות המילולית, והבריונות המקצועית (הסמויה לרוב), של אלו הרואים ברחם של נשים "משאב" חברתי – כלכלי שיש להנגישו לכל מי שרוצה בכך כלפי מי שמתנגדת לתופעה זו היא המרתיעה את הפמיניסטיות מלהרים זעקת כאב על מנת למנוע את התופעה המבישה של סחר בגופן של נשים בחסות ה"נאורות"? האם זו החרדה מן האיומים שחוות כל הנשים (כמו עירית לינור הסופרת- עיינו בדף הפייסבוק שלה) המעזות לציין שהמלך של הנאורות בהקשר זה הוא עירום?

מדוע טחו עיניהם של מנהיגים, רבנים, אנשי אקדמיה, משפט ותקשורת מראות כי בחסותן של טכנולוגיות רבייה מתקדמות לא נגיע ל"אבולוציה" (כלומר: הנדסה גנטית של בני אדם- שהיא פרי קידום אידיאולוגיית ה"משפחה החדשה" ) כפי שמנסים לשכנע גורמים במשרד הבריאות היום, אלא דווקא להתדרדרות מוסרית עמוקה של החברה האנושית בכלל ולקרע עמוק בתוך העם היהודי בין משמרי המסורת ובין חסידי רפורמות לגווניהן?.

בשקט, בשקט, שעה שכל העולם מתבונן בתהליכים מדיניים כאלו ואחרים, או בצדק חברתי כזה או אחר, מתרחשת אחת המהפכות שתקדם אי צדק חברתי משווע באנושות, קל וחומר ביהדות ובמדינה היהודית. כוונתי למהפכה בתפיסת המשפחתיות ההיסטורית המחנכת להורות משותפת של אב ואם במסגרת התרבות הדתית או הלאומית. התפיסה הטבעית של המשפחה, המכבדת את הווצרות העובר ברחם אמו מזרע של אביו וביצית של אמו, מזכה ילדים ובכלל זה גם את ילדי בנק הזרע, הביצית והפונדקאות להכיר לפחות וליצור קשר עם האבות והאמהות והאחים הביולוגים שלהם – שעה שזכות זו הוכרה וניתנה כבר לילדים מאומצים.

אליטות פוליטיות וכלכליות מעוניינות להרחיב את אוכלוסיית הילדים שיחיו עם הריק הזהותי, להגדיל את אוכלוסיית הילדים שלעולם לא יידעו מי אביהם ומי אמם. יש בכך רווח כלכלי לתעשיות הרפואיות, יש בכך רווח פוליטי עתידי לגורמים ליברלים המבקשים לקעקע את מקומה של הדת כמוסד חיוני לכל חברה מוסרית ומספסרים בכאבם האישי של אלו הזכאים על פי ההלכה היהודית (בארץ) על פי הדתות השונות (בעולם) ועל פי מגילות זכויות האדם והילד –לדעת את זהותם, להכיר את שורשיהם.

נסכם איפוא: מה הן הסכנות המוסריות בהפיכת הפונדקאות לזמינה לכל דורש? בטווח הקצר: ניצול גופן של נשים המתקשות כלכלית, הסללת נשים למקצוע בו מכירת הגוף ולא השכלה וידע היא התשתית להתפרנסות נשים, שלילת זהות אם ואחים ביולוגים או אם בכלל מילד (אם הסוחר בפונדקאית הוא גבר), סלקציה של התכונות הגנטיות של הילדים שיוולדו בדרך זו – כבר היום ידוע שילידי בנק הזרע והביצית נולדים להורים בהירי שיער ועיניים- את הגנים של השחורים איש לא קונה. ואולי בשפה פחות עדינה נדגיש שמתרחשת כאן בסמוי הנדסה גנטית וניסוי בילדים המשקפת גזענות.

בטווח הארוך יהיו נזקי חוק הפונדקאות כדלקמן: בוז תרבותי לאלו היולדים ומגדלים ילדים במסגרת הנורמטיבית של הקמת משפחה. השיח הבז לאמהוּת טבעית לילדים רבים כבר קיים בחברה המערבית – הן נתפסות כנשים שמתרבות "סתם" לעומת גברים ונשים שיולדים ילדים ש"נבחרו" ו"רצו אותם" באמצעות טכנולוגיית הרבייה. חוק הפונדקאות סולל אם כן את הדרך לשיבוט בני אדם מגנים של אדם אחד שניים שלשה או כל מספר של בני אדם שיוגדרו על ידי מדינות המערב כנשואים, וביום מן הימים כהשדבר יתאפשר – וזה השדרוג הבא- הוא יוביל לשימוש ברחם מלאכותי במקום פונדקאיות כ"פתרון" לבעיית האי שוויון שהפונדקאות מעלה.

כיצד ניתן לאזן בין מצבים קיצוניים של הושטת עזרה של אשה פורייה לאשה עקרה ובין התוהו ובוהו הנרקם נגד עינינו? כבר ציינתי כמעט מעל כל כלי תקשורת בישראל שפונדקאות צריכה להיות בהסכם רק בין אשה עקרה ובין אשה פוריה המעוניינת לעזור לה. אפשר לקיים את הסכם פונדקאות כזה תמורת תשלום רק אם יוּתר לפונדקאית לעשות מעשה נדיב זה פעם אחת בחייה ולא יותר. גברים הרוצים בילדים יצטרכו ליצור קשר ארוך טווח ומחייב עם האם של ילדיהם. אנשים דתיים ומסורתיים יבחרו לעשות זאת בדרך הישנה והטובה של נישואין, אחרים- בדרך של חוזים בין אב ואם השותפים להולדת ולגידול ילד. כל הסדר אחר הנו חסר אחריות ויש לעצרו בעוד מועד ומובן שיש לחוקק כבר עתה חוקים נגד שיבוט ושימוש ברחם מלאכותי בעתיד.