ניפגש בחצי האי קרים

כשאנחנו מביאים בחשבון שיקולים ארציים, ויש בנו גם מתנחלי איכות חיים, הם אומרים שאנחנו תאבי בצע. מתוך "ישראל היום".

אמילי עמרוסי , כ"ד באדר ב תשע"ד

אמילי עמרוסי
אמילי עמרוסי
מירי צחי

1. נדיר שסקר כלשהו יעורר בי רגש. העפעף שלי מדלג על סקרים, כמאמר מטבע הלשון היפה: אז אמרו. אבל הסקר שהציג השבוע עמי אילון שלפיו 30 אחוזים מהמתנחלים יסכימו להתפנות תמורת תשלום, הוציא אותי מכליי. רשימת הפרכות הלוגיות בסקר הזה מייגעת.

ראשית, ראוי לפקפק בסקר שאותו מגיש האיש שלפני חודשיים סיפר בשידור על "סקר של מינה צמח", ולפיו רוב תושבי בקעת הירדן חולמים על הריסת יישוביהם. מינה צמח עלתה לשידור והכחישה נמרצות: היא לא ערכה שום סקר כזה. שנית, הייתי מפקפקת בכלל בהצעות של מי שלפני כמה שנים דרש לשלם לסורים עבור השימוש ברמת הגולן (תוכנית החכירה, היה דבר כזה. נשבעת). ושלישית, הרעיון המופלא של עזיבת בית תמורת גמול כספי כבר קיים: קוראים לו שוק חופשי.

והשוק החופשי מעיד יותר מכל סקר על כך שהרעיון להתיישב בהר קוסם לרבים: המחירים בשמיים, ההתנחלויות משגשגות, קצב הגידול אסטרונומי, ורשימות המתנה נפרסות על הקיר במזכירויות היישובים. אגב, יש גם סקר שבדק את נכונותם של הפלשתינים להגר תמורת פיצוי, אך איש לא יפרסם אותו כי מדובר בגזענות.

כשמאיר כהנא הציע לתת לפלשתינים תשלום כדי שיהגרו לקנדה, הוא קיבל חצי שנת מעצר מינהלי בכלא רמלה. כשעמי אילון מציע את זה למתנחלים, הוא מקבל דקות שידור יקרות בתחנת הרדיו הצבאית (אותה תחנה שקיימה ב־85' יום שידורים מיוחד ל"מאבק בכהניזם"). השבוע ליטף רזי ברקאי ממושכות את אילון ואת המתנחלת המבולבלת מהיישוב טנא־עומרים, שלא היתה בטוחה מי נגד מי. מה שברקאי לא סיפר למאזינים הוא שהסקר נערך בקרב 150 איש, מדגם שלא היה מתקבל בשום מכון סקרים בעולם ומגרד מבפנים את טווח טעות הדגימה, ושעורך הסקר הוא חבר הנהלת מרצ, ד"ר רובי נתנזון.
אם רבים מתושבי רמלה היו מוכנים לעזוב את ביתם תמורת תשלום, המסקנה היא שיש לפנות את רמלה? אם תושבי שדרות ידווחו על מוכנות למעבר דירה במימון ממשלתי, האם יש לנסר את העיירה ולחברה לרצועת עזה?

מידע שראוי להביאו. לעצם העניין. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 20 אחוזים מהישראלים לא מרוצים ממקום המגורים שלהם. אילו בלמ"ס היו בודקים כמה ישראלים היו מוכנים לעזוב את ביתם תמורת תשלום, האחוז היה קופץ. רעש, זיהום אוויר, שכנים רעים. חסרות סיבות? באשקלון השמיים מסוכנים, בגולן יש "מתיחות", בגליל חיים תחת עינו של נסראללה, בדרום יש מכת גניבות, בחיפה יש זיהום אוויר ובגבעתיים אין חניה. 40 אחוזים מהנשים אינן מרגישות בטוחות ללכת לבד בחשיכה באזור מגוריהן. למה שלא ירצו לעבור דירה אם יוצע להן תשלום? ישראלים רבים יהיו מוכנים גם לעבור להתנחלויות תמורת תשלום.

ויש את שאלת המסקנה. אם רבים מתושבי רמלה היו מוכנים לעזוב את ביתם תמורת תשלום, המסקנה היא שיש לפנות את רמלה? אם תושבי שדרות ידווחו על מוכנות למעבר דירה במימון ממשלתי, האם יש לנסר את העיירה ולחברה לרצועת עזה? אפשר לאמץ את המודל הרוסי. במשאל עם שנערך בחצי האי קרים הצביעו התושבים בעד סיפוח חצי האי לרוסיה.

אם יש חשיבות גדולה כל כך למחשבותיו של המתנחל לגבי עתידו, נוכל לעשות משאל עם בקרב המתנחלים: הרוב מעוניינים בסיפוח לישראל? אפשר ללכת על זה. אלא שזה לא עניין של עמי אילון ולא של המתנחלים. זה עניין לאומי בסדר גודל של יציאת מצרים. ועוד משהו: כשאנחנו חדורי אידיאולוגיה ואהבת הארץ, הם אומרים שאנחנו משיחיים ומסוכנים.

כשאנחנו מביאים בחשבון שיקולים ארציים, ויש בנו גם מתנחלי איכות חיים, הם אומרים שאנחנו תאבי בצע. כדאי להזכיר שרוב העולים לארץ לא עלו ממניעים ציוניים, ורוב יושבי הפריפריה לא נמצאים שם מתוך תחושת שליחות - ובכל זאת טוב שעלו, וטוב שמיישבים את גבולות הארץ, וטוב שיש גם מניעים כלכליים שדוחפים את הציונות וההתיישבות. ולבסוף, יש להתגאות בתוצאות הסקר, ולראות את חצי הכוס המלאה (ביין בוטיק איכותי מיקבי השומרון): לא 30 אחוזים שהיו מסכימים להתפנות תמורת העברה בנקאית נאה, אלא 70 אחוזים שלא היו מסכימים תמורת שום הון לעזוב את הבית על ההר. 70 אחוזים שהיו מסרבים לתשלום וממשיכים לאחוז באהבה באדמה הקשה. כשמשווים את זה לנהירה של אומת תל אביב אל השגרירויות הזרות, במטרה להשיג דרכון זר, זה לא מעט.

2. ההיענות לתביעה האמריקנית לשחרור מחבלים חייבת לעמוד מול דרישה ישראלית תקיפה לשחרור ג'ונתן פולארד. כולם בשביל אחד, כמו שעשינו עם שליט.

3. הר של תכניות בינוי ומתאר מתנדנד על שולחנו של השר יעלון וממתין לחתימתו. כל בנייה ביהודה ושומרון, גם כשמדובר באדמות מדינה חוקיות לחלוטין, מחייבת את חתימת שר הביטחון. יעלון מתמהמה; אין הרבה שרי ביטחון בשנים האחרונות שהרהיבו עוז לחתום על תוכניות כאלה ולהסתבך עם האמריקנים ועם שמעון שיפר. אלא שלסוגיית הבנייה בשטחים, בניגוד לחסה, יש השפעה רחבה על המשק כולו. מדברים על יוקר הדיור?

תארו לכם ש־15 אלף משפחות ישראליות שממתינות לדירה היו נעלמות במפתיע ממצבת הממתינים. מהגרות לאי קרים למשל, או עוקרות לירח. איזו הקלה היה רושם שוק הדיור. אם לא אכפת לכם שהם היו עוברים לאי קרים, מה אכפת לכם שהם יגורו במעלה אדומים? הוספת 15 אלף יחידות דיור מעבר לקו הירוק תוריד מייד את הלחץ. לא כולם יבואו לגור בהר ברכה, אבל תנודה בין המעגלים תביא לבסוף להורדת מחירי הדירות בתל אביב.