השמחה תלויה בענווה

הרב משה שילת , כ"ט באדר ב תשע"ד

הרב משה שילת
הרב משה שילת
צילום: יח"צ

כולנו רוצים לשמוח כאן ועכשיו, אבל אנחנו נוטים להיכנס לדיכאון מהר... במיוחד כשהתכניות שלנו לא מתממשות בדיוק כפי שהיינו מצפים.

בעל התניא במאמר הקצר שלפנינו (מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד תקנ"ד) מעמיד אותנו מול מציאות הפוכה שבה אנחנו בכלל נמצאים בחושך ומעורר אותנו לשמוח מאוד בכל הצלחה שלנו, בכל רגע של אור. להתמקד בכל קירבה שלנו לה', להיות מאושרים ולצפות לקירבה הבאה.

האדמו"ר הזקן מדבר לעובדי ה' ברמה גבוהה ועם ציפיות ואכזבות שלא כל אחד מאיתנו חווה, אבל ניתן לכל אחד מאיתנו להשליך מדבריו על מצבו שלו.

הנה דבריו מילה במילה עם הסבר קצרצר:

לְהָבִין עֵצָה הַיְּעוּצָה (איך להגיע לכך) שֶׁלֹּא יִפֹּל לֵב הָאָדָם עָלָיו, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאַחַר עָסְקוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, לֹא נֶהְפַּך לְאִישׁ אַחֵר (כשאדם מתאמץ בעבודת ה', יש בו ציפייה לשינוי מהותי שיחול בו. כאשר השינוי לא מתרחש, עליו לדעת כיצד להתמודד עם כך מבלי ליפול לעצבות).

וְהָעִנְיָן, כִּי בֶּאֱמֶת גּוּף הָאָדָם הוּא בְּשִׁקּוּצוֹ כְּמִקֹּדֶם (הגוף איננו נמשך אל הקודש מאליו). וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל בַּיִת חָשׁוּךְ וְאָפֵל, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד הַחֹשֶׁךְ מִמֶּנּוּ וּלְגָרְשׁוֹ, כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת, מֵאִיר בּוֹ (אור בבית) בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה עִמּוֹ (כך, שכשהאדם מפסיק לעסוק בתורה, החושך שהיה בו מקודם חוזר לשלוט. זהו תהליך טבעי ולא מפתיע).

וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב (איך) שֶׁהַתּוֹרָה מְאִירָה בּוֹ אוֹר בִּשְׁעַת עָסְקוֹ בָּהּ, הִנֵּה אַדְּרַבָּה יִהְיֶה לוֹ מִזֶּה שִׂמְחָה אֲמִתִּית בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ – אֵיךְ שֶׁבִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ כָּמוֹהוּ, הֵאִיר בּוֹ אוֹר ה'. וְזֶהוּ הַשִּׂמְחָה הַבָּאָה מִתַּכְלִית הַשִּׁפְלוּת (הענווה) דַּוְקָא.

מַה-שֶּׁאֵין-כֵּן הָעַצְבוּת הִיא מִגַּדְלוּת (מגאווה), שֶׁהוּא יָקָר בְּעֵינָיו (בעיני עצמו) מְאֹד, וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא 'יֵשׁ' וְ'דָבָר' (חשוב ובעל משמעות). לָכֵן, כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ הַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנָּה כְּפִי שֶׁצִּפָּה, יִפֹּל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְיִתְקַצֵּף עַל הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ שֶׁעָבַד.

מַה-שֶּׁאֵין-כֵּן כְּשֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְווֹת הֵם יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מְאֹד, כָּל מַה שֶּׁהוּא נִבְזֶה בְּעֵינָיו יוֹתֵר – יִהְיֶה הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר (ככל שאדם פחות מרוכז בעצמו, הוא יותר 'מופתע' ומאושר מכך שזכה לאור ה'). וְזֶה יִהְיֶה כַּוָּנַת עִקַּר עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרָא אוֹרָה וְשִׂמְחָה.

וּמִזֶּה יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל, שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבּוֹ עָלָיו לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר אֶצְלוֹ (שלא מצליח לו) עֵסֶק הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה (עבודת ה') כָּל-כָּךְ, אוֹ לוֹמַר 'מִי אֲנִי' (מה אני שווה), וּמִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה סְפֵקוֹת עַל אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם (שלא יחשוב שהתורה והתפילה שלו אינם 'רציניים'). זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ (יאמר לעצמו:) מַה לְּךָ בְּכָךְ? הַאַתָּה תִּבְחַר? (האם אתה מחליט מה משמעותי ומה לא?) וְאִם אֵינְךָ מַסְכִּים עַל-זֶה, מִכָּל מָקוֹם הָאֱמֶת הוּא כֵּן מִצַּד עַצְמוֹ (שגם אם איננו מרגיש כך, הרי) וְהַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה מִצַּד עַצְמָם הֵם יְקָרִים מְאֹד וּמְאִירִים בּוֹ בִּשְׁעַת עֵסֶק הַתּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה.

וְזֶהוּ עִנְיַן 'הֶסַּח הַדַּעַת', רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם (מתפיסת עולם מוטעית) לָדַעַת תּוֹרַת וַעֲבוֹדַת ה' כּוּ', וְדַי לַמֵּבִין.

(מתוך עלון 'שבת בשבתו')