ממגילה להגדה

הרב ישי אביעזר , א' בניסן תשע"ד

יהדות פסח תשע"ב
פסח תשע"ב
צילום: עצמי

הגמרא (ברכות ירושלמי דף ד,ב) מספרת על רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא, שהלכו בבקעת ארבל שבצפון הארץ, באשמורת שלישית של הלילה, וראו את איילת השחר המפציעה באופק. אמרו זה לזה: 'כך היא גאולתם של ישראל'. כשם שהאור בבקעת ארבל מתגלה לאיטו, תחילה מופיע אור מועט ובהיר ולבסוף אור גדול, כך תתגלה גם גאולתם של ישראל קמעא קמעא, תחילה באור מועט, שיתרבה ויגדל עד שיאיר במלוא עוזו.

האירוע שחוו החכמים בבקעת ארבל, לימד אותם על הגאולה ואופיה. אך הגמרא שם מביאה לתובנה הזאת הוכחה ממגילת אסתר: "כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות', ואחר כך 'ליהודים הייתה אורה ושמחה' ".

הרי שהגאולה בשושן על ידי אסתר, שהתפללה בבואה אל המלך "למנצח על איילת השחר", הייתה בשלבים, כאיילת השחר בבקעת ארבל. תחילה ישב מרדכי בשער המלך חמש שנים קודם הפורענות, והציל את המלך מההתנקשות של בגתן ותרש. השלב הבא הוא כבר אור קלוש המבהיר את חשכת הלילה, בו מרכיב המן את מרדכי בחוצות שושן וקורא לפני 'ככה ייעשה לאיש'.

השלב השלישי המבואר בגמרא, הוא יציאת מרדכי מלפני המלך בלבוש מלכות. זה כבר ללא ספק נץ החמה. אך זריחת החמה במלוא עוזה, מצויינת בכתוב 'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר'.

גאולת הקמעא באה גם בגאולת מצרים. הקב"ה מודיע למשה על חמש פעימות: "והוצאתי והצלתי וגאלתי לקחתי והבאתי". כשהחלה הפעימה הראשונה של "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", התעוררו העברים למחרת היום לעבודה כביום אתמול. המצרים המשיכו לשעבד אותם בחומר ובלבנים, אלא שהסבל היה פחוּת. היה צורך לחדד את החושים כדי להבחין בין אתמול להיום. על אף המכות שבאו על מצרים, נראים היו משה ואהרון כמבטיחי גאולה ללא כיסוי.

הפעימה הזאת נמשכה כחצי שנה. ממשיכים לעבוד עם הבטחות ולא רואים כל התקדמות. הפעימה השניה עשתה כבר רושם גדול יותר: "והצלתי אתכם מעבודתם". בראש השנה בטלה העבודה מבני ישראל במצרים (ר"ה יא), אך עדיין לא היה שחרור מבית עבדים.

הפעימה השלישית "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", הביאה את המכות האחרונות על מצרים, בהפליה גמורה בין בני ישראל לשכניהם המצרים. אך גם בפעימה הזאת עדיין היו עבדים במצרים, ועדיין לא הגיע עת השחרור.
כשהמן הגרמני הפיל פור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, והצליח להשמיד שישה מליון מאחינו, שרר חושך נורא של הסתר פנים קשה ממגילת ההסתר בשושן. אך איילת השחר בשושן לימדה על איילת השחר בדורנו

רק בפעימה הרביעית "ולקחתי אתכם לי לעם", לקח הקב"ה את בניו מתוך מצרים והוציא אותם מכור הברזל. "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" למרגלות הר סיני, הפך את העם לצבאות ה'. הפעימה החמישית התרחקה לעת עתה.

הרי שארבע לשונות הגאולה ממצרים גילו על שלבי הגאולה שלא באה כאחת, והוציאו את ישראל מעבדות לחירות קמעא קמעא. מודל הגאולה מבקעת ארבל דרך גאולת פורים, הוא למעשה מודל הגאולה ממצרים.

המודל הזה הוא שקובע את האופי של ליל הסדר. ארבע כוסות של יין מחלקות את ההגדה ומציינות את ארבעת שלבי הגאולה. כך דורש ר' יוחנן בירושלמי (פסחים פרק י,הלכה א). היין הוא שנותן את ההדרגה לשלבי הגאולה. מכוס לכוס מתעלה הדעת ומתרבה השמחה, דבר שלא מצוי במיני אכילה או שתיה אחרים.

אך יש להבנה הזאת גם ביטוי הלכתי. הרמ"א קובע (או"ח תע"ד,א) לברך על כל כוס וכוס מארבע כוסות. ואף מרן ר"י קארו סבור שאלו הן ארבע מצוות, אלא שהכוס הראשונה פטרה את השניה, והשלישית פטרה את הרביעית, דאין הסח הדעת ביניהן.

אדהכי והכי, ראו חכמים לנכון לברך על שלבי הגאולה, גם כשהגאולה השלמה והסופית טרם הגיעה. יש לברך על שלבי הגאולה גם כשאיילת השחר מבצבצת ועולה, ועדיין לא רואים את הזריחה. יש לברך כשרואים את הנץ, על אף שעדיין לא התגלתה החמה במלוא אורה.

לגילוי הזה יש משמעות לדורות. כשמרדכי היהודי בשושן גילה למלך על בגתן ותרש, עדיין לא היה כל גילוי של פורענות, וכבר הוכנה הדרך לישועה. כשהמן הרכיב את מרדכי על הסוס, על כל לוחות המודעות היו תלויות כרזות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, בשלושה עשר לחודש השנים עשר.

כשפסק הסבל של בני ישראל במצרים, לא נראתה כל ישועה באופק. גם כשפסקה העבודה, עדיין היו ישראל עבדים תחת השלטון המצרי. אך חכמים גילו בתבונתם ההלכתית, שללא השלב הראשון בגאולה, אי אפשר להגיע לשלב השני, וללא השני לא יהיה שלישי. לכן כשרואים את איילת השחר, יש להודות ולברך ולהבין שזהו השלב הראשון, ולהיות סמוכים ובטוחים שאחריו יבוא גם השני והשלישי.

ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא, הבינו מאיילת השחר בבקעת ארבל, שיש לדעת להבחין בשלבי הגאולה. החכמים שקבעו את הלכות ליל הסדר לדורות, המשיכו את ההבנה הזאת והוסיפו עליה. לא די בהבנת שלבי הגאולה, אלא יש להודות לברך ולהלל לבעל הישועות על כל התקדמות בגאולה, גם אם החושך מכסה ארץ.

כשהמן הגרמני הפיל פור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, והצליח להשמיד שישה מליון מאחינו, שרר חושך נורא של הסתר פנים קשה ממגילת ההסתר בשושן. אך איילת השחר בשושן לימדה על איילת השחר בדורנו. החכמים הבינו שהגאולה תבוא קמעא קמעא כאיילת השחר בבקעת ארבל.

ואכן האיר שחרה של הגאולה בזמננו, והבנים החלו לשוב אל חיק אמם במולדתם העתיקה. האומות הסכימו ליישב את ישראל על אדמתם, והארץ החלה לתת את פריה בעין יפה. האין אלה שלבי גאולה של קמעא קמעא? האין זוקקים השלבים האלה ברכה והודיה לה' על חידוש ימינו כקדם?

משושן גאלתנו, ומבית עבדים פדיתנו, וללשון החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ" זכינו אנו, שלא זכו אבותינו ואבות אבותינו. "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה: הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה מאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה".