בת חורין אמיתית

איתמר ליברמן , ו' בניסן תשע"ד

איתמר ליברמן
איתמר ליברמן
עצמי

אני מתרגשת. בעוד ימים אחדים אחגוג את ליל הסדר במחיצת משפחתי האוהבת. מחכה בקוצר רוח להעניק חיבוק חזק לכולם מבלי לפספס אף אחד, ובכדי לשמר את החוויה אני מגייסת כבר מעכשיו את מלוא כוחותיי.

אני בטוחה שאת צעקותיי, אשר יביעו באופן הולם את גודל שמחתי, ישמעו כולם כבר בירידתי מההסעה. זה האופן שבו אני מרגישה בתוכי במיוחד ברגעים חגיגיים כאלה.

אשמח לפגוש באותה הזדמנות את שלומי השכן. הוא אדם שאני מאוד אוהבת והרבה זמן לא התראינו. אקרא לו בקול רם מקצה הרחוב מתוך שמחה וצפייה, ולפני שניפרד אזכה אותו בחיבוק מלא באהבה והערצה. לפעמים אני מרגישה שהוא נבוך ומתבייש במצבים כאלה. בראותו של זרועותיי נפתחות הוא קופא על מקומו או כאילו מנסה לברוח. אבל אני באמת אוהבת אותו וככזה מגיע לו חיבוק חם וחזק, וכי מדוע יחפוץ לברוח ממני?

אני לא מבינה. אנשים מביטים בי תמיד כשאני צועקת, או עושה תנועות שבעיניהם הן מוזרות, בייחוד אם זה באמצע הרחוב. בכל פעם אני שואלת את עצמי, הייתכן כי אינם מודעים לכך שאני שמחה? האם כך לא אמורים להתנהג אנשים שמחים?. בכל אופן איני רואה צורך להתנצל על כך שאיני מתביישת להביע את תחושותיי.

מעניין אותי לדעת מהי הסיבה שבגללה אנשים מתביישים לשמוח. אצלי כאשר נדלק בי החשק לרקוד אני יוצאת לרחוב ורוקדת. בא לי לשמוח אז אני צועקת משמחה. לא אכפת לי שיסתכלו עליי.

כמו כן אני אומרת מה אני מרגישה בתוכי ומשתדלת לא להעליב, אך לפעמים נפלטים לי משפטים מביכים. אני נוהגת לומר "תודה", ואפילו "אני אוהבת אותך", ומתאמצת שהמסר יעבור כראוי ולשם כך אני אפילו חוזרת על זה מספר פעמים. וכי מדוע לא? האם להגיד למישהו שהוא נראה יפה הוא דבר בעייתי? לא כך צריך לנהוג?

אבל אומרים שאני מיוחדת. כך לפחות הסביבה מכנה אותי ואני לא מבינה מדוע. מה עושה אותי מיוחדת? אני פשוט משתדלת בכל מאודי להיות כנה ואמתית, ובעיקר אוהבת. אוהבת באמת. אני משתדלת לשקף את האמת הפנימית שבי ככל שניתן וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית.

לפיכך, כשאני אוהבת אני באמת אוהבת וכשאני כועסת אני באמת כועסת. אבל אני משתדלת רק לאהוב למרות שלפעמים מעצבנים אותי. כל מעשיי, מחשבותיי ורצונותיי נובעים ממקום אמתי בתוכי, ממקום של רגש טבעי. שמעתי שאצל הסביבה שאני אוהבת קיימות מילים שאני לא יודעת את פירושן כגון "אינטרסים", "כבוד", "אגו", ו"תחרותיות". אני, כפי שציינתי, לא מכירה אותן, אלא אומרים שהן מופיעות בקרב אנשים שקוראים להם "נורמאליים". אני רק מקווה שאלו לא מסמלים רוע, ושבשאר העולם גם שמחים ומאושרים כמו פה, אך בכל אופן אמשיך לעשות את מה שאני מרגישה.

כשאני אוהבת, אני עושה מאמצים שתוכלו להרגיש זאת היטב. אם זה בחיבוק חזק ואוהב או בנשיקות ובחיוכים, שיוצאים מתוך הלב ונכנסים, אני מקווה, לתוך הלב. זה הלב שמתגעגע ומאיץ בכל פגישה אתכם, חבריי ומשפחתי, את קצב פעימותיו.

בסביבתי אומרים עליי שאני נשמה טהורה, מיוחדת, מתנה משמיים, ועוד כהנה וכהנה תיאורים מחמיאים. אני רק יודעת שלא אפסיק לשמוח ולאהוב אתכם תמיד, וכמובן חג שמח!

נקודה למחשבה. מוקדש לכל בעלי הצרכים המיוחדים שבתוכנו