על מי ציפי לבני עובדת?

עומר דוסטרי , ח' בניסן תשע"ד

עומר דוסטרי
עומר דוסטרי
עצמי

בראיון למכון למחקרי ביטחון לאומי, שנערך בסוף חודש ינואר, נשאל יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, כיצד יגיבו ב"חמאס" אם וכאשר ישראל תחתום על הסכם מדיני עם הרשות והאם הם יקבלו זאת.

לאחר נשימה ארוכה וכבדה, השיב ה"ראיס" - תוך שהוא מניף את ידו לביטול ומעקם את פרצופו, כי זו לא הבעיה: "כשנגיע להסכם, נסתדר. תשאירו את זה לנו. אנחנו המייצגים את הרוב".

במוצאי שבת האחרון (6.4.14), בראיון שהעניקה שרת המשפטים, ציפי לבני, לתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, היא החרתה החזיקה אחרי אבו-מאזן. כשנשאלה על-ידי המראיינת, "האם אבו-מאזן הוא פרטנר?", ענתה לבני בעקיפין ש"זה לא רק אבו-מאזן. אני מנהלת משא ומתן מול האיש שאותו הציבור הפלסטיני בחר לייצג והוא מדבר בשמם". היינו, לבני מנהלת מו"מ לא רק עם אבו-מאזן, אלא עם הרחוב הפלסטיני.

האמנם כך? האם השרה לבני מנהלת משא ומתן מול מי שאמור לייצג את העם הפלסטיני? האם אבו-מאזן אכן צודק כשהוא טוען שיש לו המנדט להוביל ולהביא הסכם מדיני לעמו?
המציאות, אפוא, מוכיחה דווקא את ההיפך. בבחירות לנשיאות הפלסטינית שנערכו ב-9 בינואר 2005 לתפקיד יושב ראש הרשות הפלסטינית, אכן זכה אבו-מאזן ברוב מוחץ של 62% מהקולות, אך מאז, כזכור, לא נערכו שום בחירות, אף על פי שהנשיא הפלסטיני נבחר לארבע שנים בלבד.

זאת ועוד. שנה לאחר הבחירות לנשיאות, התקיימו הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ובהן החמאס זכה לרוב המושבים. תוצאות הבחירות הובילו למתיחות פוליטית ולסכסוך אלים וברוטלי בין התנועה הדתית לתנועה החילונית, שהביאו להפיכה ברצועת עזה ולגירוש אנשי פתח' מהרצועה.

מאז שולט החמאס ברצועת עזה כריבון ואילו הפתח' שולט בשטחים שהוקצו לו ביהודה ושומרון על-פי הסכמי אוסלו, בשטח A ושליטה אזרחית בשטח B.

בתגובה להפיכה, ב-14 ביוני 2006, הכריז אבו-מאזן על פירוק ממשלת האחדות הפלסטינית, על פיטורי ראש הממשלה אסמאעיל הניה (מטעם החמאס) ועל מצב חירום כללי. הלכה למעשה - פיזור הפרלמנט הפלסטיני. לאחר מכן הקים אבו-מאזן ממשלה חדשה - שלא קיבלה אישור מהפרלמנט הפלסטיני - והעמיד בראשה את סלאם פיאד.

מאז עברו שמונה שנים ונשאלת השאלה, על מי לבני חושבת שהיא עובדת כשהיא טוענת לניהול משא ומתן מול נציגו של הרחוב הפלסטיני? כשמאז שנת 2006 לא נבחרה ממשלה פלסטינית חדשה, ומאז 2009 לא נערכו בחירות לנשיאות הפלסטינית ולמעשה אבו-מאזן אינו מתפקד באופן חוקי. לבני למעשה מנהלת משא ומתן מול שלטון שאבד עליו הכלח ואשר אין לישראל שום ידיעה באשר ללגיטימיות שלו.

ברי לכל כי מדינת ישראל אינה יכולה וצריכה לנהל משא ומתן מדיני עם יישות פוליטית שלא נבחרה באופן חוקי ודמוקרטי - גם אם היא לגיטימית בעיני הרחוב הפלסטיני (ועל כך יש בהחלט השגות), לא כל שכן לחתום על מסמכים. לכך יש להוסיף את הפילוג בין רצועת עזה ויהודה ושומרון, מה שמוסיף סימני שאלה רבים וגדולים אודות כיבוד הסכם מדיני לכשיגיע, אם יגיע.

אשר על כן, לפני שמנסים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על הממשל האמריקני לפתור את הסכסוך הפלסטיני-פלסטיני. מדינת ישראל, מבחינתה, חייבת להתעקש על קיום בחירות חדשות ודמוקרטיות בשטחים המוקצים לפלסטינים ביהודה בשומרון, בכדי לדעת מול מי היא אמורה להתנהל בכל הקשר למשא ומתן המדיני ועם מי הוא נדרשת לדון על הסדרי ביטחון שיגנו על אזרחיה ולא ישמשו לאחר החתימה כנייר לעטיפת דגים. רק לאחר שייבחר נציג חוקי לנשיאות הפלסטינית, יהיה ניתן להמשיך בתהליך או לחשוב על אפשרות של חתימת אי-אלו מסמכים.