המשימה: לנתב את הנוער

הנוער רואה דברים בשחור לבן ומתקשה להכיל מראות של אי צדק. תפקידנו, המבוגרים, לחנך אותם למורכבות של החיים ולהשתלב במסגרת.

שרה אליאש , י"ב בניסן תשע"ד

שרה אליאש
שרה אליאש
עצמי

כמה ימים לפני הגירוש מגוש קטיף הייתי בבית הכנסת בנווה דקלים. הייתה אסיפה וחנן פורת ז"ל דיבר על כך שיש נוער שמפנצ'ר ג'יפים של חיילים, והוא התייחס לכך בחומרה רבה. אני זוכרת שאמרתי באותו רגע שאנחנו יושבים במבנה שעוד מעט עלול להיהרס, ואיך אפשר להתייחס לקדושת הרכוש כאשר עוד מעט יישובים ייהרסו? מה אנחנו מצפים מהנוער שלנו?

כלומר, אני יכולה להבין ללבם של אנשים שרואים הרס של בתים מול עיניהם והם זועמים מאוד. אני גם סבורה שריבוי הגינויים נגד הנוער הזה אינו אפקטיבי. זהו נוער שלא פעם מרגיש מנוכר, שאף אחד אינו מבין אותו באמת, שאנחנו מזדרזים לגנות בלי לשמוע את הצד שלהם והכעס והתסכול בתוכם רק גובר. מבול הגינויים אינו מביא לשינוי המיוחל.

לכן, יש כאן מלכוד. המגנים אינם תורמים למצב, ולמעשה רק מגבירים את המרירות והתסכול שגם כך קיימים בלבם, והמצב רק מחמיר. מצד שני, אי הגינוי של תופעה זו נותן את התחושה של הסכמה שבשתיקה, מתן לגיטימציה למעשיהם. וגם זו מציאות שאי אפשר להשלים איתה.

צריך לומר: אנחנו, המבוגרים האחראים, אפשרנו את התופעה הזו בכך שלא לקחנו אחריות על הנוער הזה. האחריות כאן איננה רק במישור האידיאולוגי. צריך להבין שלנוער הזה יש מאפיינים של נוער בסיכון. הם אינם מזיקים רק לאחרים, הם מזיקים בעיקר לעצמם. בטווח הארוך, הנזק שנוצר כאן יבוא לידי ביטוי במערכות רבות של החיים: ביחס מול מסגרות, ביחס מול אנשים מבוגרים, ביחס לרשויות המדינה. הנוער הזה מסכן את היכולת שלו לחיות חיים משותפים בחברה, בקהילה וגם בחיי נישואין.

האחריות הציבורית שלנו מחייבת אותנו לטפל טיפול לטווח ארוך בנוער הזה. זה אומר לערב גורמי רווחה, אנשי חינוך ומקצוע. בדיוק כמו שמטפלים בנוער בסיכון, כך צריך לעבוד עם הנערים הללו, שמסתובבים בלי סמכות ובלי השגחה ומסכנים אחרים ובעיקר את עצמם.

דרכו של נוער, ולא רק ביהודה ושומרון, היא לראות את הדברים באופן קיצוני. הם מסתכלים על המציאות בשחור ולבן, ואני בהחלט יכולה להבין נוער שחווה תסכולים ואכזבות ומרירות שפעמים שיכולה להוביל אותו לעבריינות כאשר הם רואים חוסר צדק מול עיניהם. תפקידנו הוא לשמור על פרופורציות ולהגן על עצמם. לא לטפח את מידת הקיצוניות שעלולה להיות חרב פיפיות, ולדעת להבחין בין עיקר לטפל. עלינו לחנך את הנוער למורכבות של החיים, ולהחזיר את האמון בינינו לבינם.