מערכת הפסח

בתקופת מלחמת השחרור, כאשר ירושלים הייתה תחת מצור, הגיע מכתב בהול ובו קריאת הצלה: פסח מתקרב ואין אוכל בירושלים! הרבנים האשכנזים התירו לאכול קטניות כדי להקל על אנשי העיר

עודד מזרחי , י"א בניסן תשע"ד

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי

הרב זלמן בן הרב נחום משאדיק, שנודע בגמילות חסדים מופלאה, הזמין את בן דודו, ר' זלמן בן ר' יעקב-לייב, ויחד הלכו השניים וזרעו חיטים לשם מצה שמורה בשכונת מאה שערים שבה התגוררו.

הם מכרו את המצות השמורות, ובכסף שקיבלו הכניסו לחופה את רבי זבולון חרל"פ היתום, שלמרות העניות הנוראה שהייתה מנת חלקו מאז עלה לירושלים, לא מש מאוהלה של תורה. רבי זבולון נישא לצדקנית מרים, בתו של הרב יוסף לייט מאמדור. מנישואין אלו נולד ביום שבת קודש, כ"ט בשבט תרמ"ב, הרב יעקב משה חרל"פ.

כשם שלידתו של הרב חרל"פ הייתה בסימן שמירה, כך כל ימיו נזהר ביותר בחג המצות. ילדיו של הרב יעקב משה חרל"פ, רב שכונת שערי חסד בירושלים, ידעו כי הוא מחמיר על עצמו מאוד בפסח ודאגו לו לאוכל ללא חשש חמץ.

בנו, הרב חיים זבולון חרל"פ, היה רבה של ראשון לציון. בחצר ביתו החולית גידל תפוחי אדמה וגזרים, ולצד ביתו היה לול עופות קטן. לפני חג הפסח היו הירקות והביצים מוקדשים לאביו, מכיוון שידע על הקפדתו לא לקנות מן הגוי שמא ייגע בהם הערל בסכינו, והרי חמץ אינו בטל בכלשהו.

אשתו של הרב זבולון חיים נהגה לתפור שק חדש מבד לבן והכניסה לתוכו את מצרכי המזון, והבת פסיה סחבה את השק המלא עד לתחנת אוטובוס רחוקה. הנהג עזר לה להרים את השק לרכבו והגביהו על מדף התיקים. לעיתים במשך הנסיעה היה נופל מהשק חול שדגדג את הנוסעים שישבו מתחתיו.

וכך שנה אחר שנה, עוד בטרם קמה המדינה, היו מגיעים בני המשפחה לסבא הרב חרל"פ בירושלים עם מוצרים כשרים למהדרין.

גם בתו של הרב חרל"פ, חוה דינה, שהייתה נשואה לרבה של נס ציונה, הרב ישראל בארי, נטלה מדי שנה עם משפחתה חלק במערכת הפסח של הרב חרל"פ.

בתקופת מלחמת השחרור, כאשר ירושלים הייתה תחת מצור, קיבלה הרבנית חוה דינה מכתב בהול מאחיותיה וגיסיה בירושלים ובו קריאת הצלה: פסח מתקרב ואין אוכל בירושלים! הרבנים האשכנזים התירו לאכול קטניות בפסח כדי להקל על אנשי העיר.

היה ברור כי הרב חרל"פ לא יקל לעצמו ולא יסמוך על שום היתר בפסח, ובני משפחתו חששו כי הרב לא יאכל מאומה בימי הפסח. היה מדובר בחשש ממשי של פיקוח נפש.

משפחת בארי, שגידלה בגינתה כל מיני ירקות, תכננה לשלוח לסבא מצרכים עם אחת משיירות הרכבים המשוריינים לירושלים הנצורה. הם ידעו שהסבא ממעט לאכול בפסח, וגם בליל הסדר הוא מקפיד לאכול מצת מצווה שאפה בעצמו בערב פסח. במשך כל ימי חול המועד לא אכל מצות מחשש שלא נאפו בכשרות מושלמת.

עקב המברק הבהול החלה המשפחה בנס ציונה לנסות לברר מתי עוברת שיירה. הסתבר שבאותו יום עמדה לעבור שיירה, ואחד מלוחמיה, ששימש כמקלען על אחד המשוריינים, מתגורר בנס ציונה. נודע לבני המשפחה שיש להם שעתיים בלבד לארגן הכול כדי שיהיה סיכוי שחבילתם תגיע לסבא בירושלים.

הרב בארי ואשתו החלו להתרוצץ אצל שכניהם, הלכו מבית לבית ומגינה לגינה וליקטו תפוחי אדמה, בצל, גזר וכל מה שניתן לאסוף. הם ארזו חבילה גדולה מאוד והוסיפו מכתב בנימה כמעט מתנצלת: "ניסינו לאסוף לכם מה שיש לנו בבית, בגינה בחצר ואצל השכנים ולא הצלחנו למצוא יותר מזה. נקווה שהחבילה תגיע אליכם".

בני משפחת בארי עמדו ברחוב הראשי במושבת נס ציונה וציפו לשיירת המשוריינים שתעבור. הרב בארי ובנו אברהם הסתכלו היטב על כל רכב שהגיח מרחוק, עד שהגיע הרכב המשוריין המיוחל ובראשו בלט הבחור מנס ציונה ליד מקלעו. הם סימנו לו בהתרגשות גדולה, בנפנופי ידיים ובקפיצות עד שנעצר לידם.

הרב בארי החליף עם הלוחם מספר מילים ולאחר מכן אחז בחבילה וזרק אותה לתוך המשוריין שהחל לנוע ממקומו והמשיך עם השיירה בדרך לירושלים.

לאחר כמה ימים הגיעה שמועה שזו הייתה השיירה האחרונה שהצליחה להגיע לירושלים לפני פסח. רוב המשוריינים לא הגיעו בשלום. שליש מהם הושמד, שליש נפגע ורק שליש הגיע לעיר הנצורה ללא פגע. משפחת בארי לא ידעה מה עלה בגורל הרכב המשוריין שבו הייתה חבילתם.

כעבור כמה שבועות התקבל מכתב, שברוך ה', הרכב המשוריין עם החבילה לפסח הגיע בשלום ליעדו, כל הלוחמים בו ניצלו, ולסבא הרב יעקב משה חרל"פ היה מה לאכול בפסח.

על פי הספר 'שירת הי"ם' אודות הרב חרל"פ זצ"ל, מאת הנין יאיר חרל"פ