הפוך על הפוך על הפוך

יש כאן שתי ישויות שנאבקות על השליטה בשטח הקטן הזה, ובגלל שצד אחד מעולם לא הסכים להתפשר, רק אחת תנצח וברוב פאשיסטיותי אני רוצה שאלה נהיה אנחנו.

טל גלעד , כ"ב בניסן תשע"ד

טל גלעד
טל גלעד
עצמי

האיום של אבו מאזן לפרק את הרשות הפלסטינית ממחיש את העולם ההפוך שנוצר פה בעשורים האחרונים. האויב מאיים לירות בעצמו וישראל באמת מתייחסת לזה כאיום.

בואו נהיה רוסים לרגע, כלומר סתם הגיוניים, כאלה שאצלם חתול זה חתול, ולא יונק מאותגר כלבית בעל תרבות עתיקה ונרטיב אנטי-עכברי שהתפתח כתגובה לקולוניאליזם. אם נחשוב רגע בצלילות, בלי פרשנויות של "אם ככה אז בעצם ככה, ואז הקיצוניים ככה וזה בדיוק מה שהם רוצים", נבין שהעולם הרבה יותר פשוט ממה שמנסים לפרשן לנו.

זה טוב שאויב מתפרק ונחלש, בעקרון זה הדבר שאתה שואף אליו. אם מישהו החליט להילחם בך עד מוות, עדיף שהוא ימות ולא אתה, מה מסובך? אולי על הדרך מנהיגי המחבלים גם יחזרו לתוניס, ואם הם יתעקשו ממש ללמד אותנו לקח אז אולי גם רמאללה וג'נין יועברו לסעודיה בשיטת הניסור המוצלחת מבית אל, ועזה תשקע בים, כפי שחלם בקול רם חתן פרס נובל לשלום יצחק רבין.

זה אומר פחות אויבים על אדמתנו, פחות שונאי-יהודים הדורשים מדינה בבטן שלנו כדי להרוג אותנו ולקחת את הכל (ואם נסרב הם יהרגו אותנו), זה אומר יותר יהודים ביו"ש, יותר בניה וכמובן ירידה במחירי הדירות – כך שזה גם צדק חברתי. זה שמח, זה יופי. חבל שמצרים, איראן וכל מי ששונא יהודים ורוצה לחסל אותנו אינו משמיע איומי התפרקות דומים. סוריה עושה את זה בלאו הכי. 

אבל העולם המערבי וישראל בתוכו – מחורפן. מרוב חישובים, ניתוחים, פרשנים, הסברים ותסביכים, אתה כבר לא חושב ישר. כבר לא מתייחס למה שאתה רואה ולאינסטינקט הבסיסי שלך.

מישהו תוקף אותך עם גרזן ובגלל שאתה מתגונן הוא צועק: "אם תמשיך להתגונן אני אתקע לעצמי את הגרזן בראש ואז תצטרך לגלגל את הגופה, להסביר לשוטרים, לא יקבלו אותך לשום עבודה וכולם ינדו אותך!" ואתה נבהל ואומר "לא לא! תקע את הגרזן בראש שלי! בבקשה!" - “לא רוצה!” - “אני מתחנן! אני אתן לך את הארנק, את הבית, מה שתבקש, רק תקע לי גרזן בראש!” - “טוב, נו, עמוד רגע ואל תזוז".
האיום של אבו מאזן מבוסס על ההנחה שישראל כלל אינה מעוניינת ביו"ש, ולמרות שעקרונית היא טוענת לזכות עליו, היא לא באמת מתכוונת לזה.

כך זה מתנהל כבר שנים. הפוך על הפוך על הפוך. זו צורת חשיבה ששיאה היה אחרי הסכמי אוסלו, כאשר על כל מעשה זוועה שביצעו כאן הפלסטינים מיד קפץ צבא של פרשנים להסביר שאין להגיב על כך, כי זה בדיוק מה שהם רוצים ואם נגיב אנחנו בעצם פוגעים בעצמנו.

עדיף לחטוף גרזן בראש, זה טוב בשבילנו. החשיבה האורוולית המעוותת הזאת במקביל למושג הנורא "קורבנות השלום" השתרשה עד כדי כך שהיא כבר משמשת נשק בפני עצמו. 

כן, אני מכיר את ההסבר ההגיוני כביכול: אם הרשות תתפרק, ישראל תיאלץ להתמודד עם כל הבעיות, עם החובות, עם התקוממות האוכלוסיה, התחזקות הקיצוניים, תדמית בעולם, סנקציות, חרם, מגיפת דבר וגשם רדיואקטיבי. ולא לשכוח את המשפט השגור אצל השמאל-מרכז "כולנו יודעים איך ייראה ההסכם העתידי".

שטויות, מה שכולנו יודעים באמת זה שלא יהיה שום הסכם. יש כאן שתי ישויות שנאבקות על השליטה בשטח הקטן הזה, ובגלל שצד אחד מעולם לא הסכים להתפשר, רק אחת תנצח וברוב פאשיסטיותי אני רוצה שאלה נהיה אנחנו. אז כל צעד שמרחיק אותם ומקרב אותנו זה טוב.

יהיו אשר יהיו הבעיות שתיצור התפרקות הרשות, הם בטלים בשישים לעומת היתרונות לטווח הארוך, בהנחה שישראל אכן תתנהל בשפיות ותעמוד על האינטרסים שלה. היה חכם הונגרי בשם זנון שבמאה ה-11 קפץ מהאמבטיה וגילה: "עדיף להיות בריא ועשיר מאשר חולה ועני". ובניגוד למה שמנסים למכור לכם כל הזמן, העולם דווקא מכבד את החזקים ובז לחלשים, כמו בכל ג'ונגל מסודר. 

האיום של אבו מאזן מבוסס על ההנחה שישראל כלל אינה מעוניינת ביו"ש, ולמרות שעקרונית היא טוענת לזכות עליו, היא לא באמת מתכוונת לזה. כי היא לא באמת רוצה את השטח שלה, כי - אני לא יודע מה. כי הראש שלה מפוצץ מבולשיט ששיכנע אותה שלהפסיד זה יותר טוב מלנצח.

מת השכל הישר, יש רק פרשנים. זה סימפטום מקביל לאותה צורת חשיבה הגורמת לך להתווכח אם הים עולה, כאשר הים מולך ואתה רואה, במו עיניך, שהוא בדיוק באותו מקום שהיה לפני שנתיים. וברקע מדענים-מטעם מסבירים לך ברצינות שהים לא עולה באותה מידה בכל מקום, ובכלל הארץ שטוחה וניצבת על ארבעה פילים וישראל אשמה בזה. 

מעניין אם איום הפוך היה עובד: “תנו לנו חצי רמאללה או שאנחנו מבטלים את צה"ל, מפרקים את המדינה ונוסעים לפולין!” בואו לא ננסה.