דור אשר לא ידע את השואה

מאיר כהן , כ"ח בניסן תשע"ד

מאיר כהן
מאיר כהן
עצמי

כבר שבעה עשורים עברו מאז הסתיימה השואה הנוראית. הניצולים שעוד חיים עמנו כיום, היו ברובם ילדים בתקופת השואה והאמת שהם גם לא זוכרים יותר מידי מאותה תקופה, ואלו שזוכרים כבר הולכים ונעלמים כדרך העולם.

כך יוצא שמשנה לשנה כבר אין מי שיעביר את סיפורי השואה, ומסריה לדור הבא. דור אשר לא ידע את השואה.

הדור החדש שלא ידע את מיידנק ואושוויץ כבר פחות פוגש ניצולים, ואולי אולי מעדיף להדחיק את השואה למרתפי הזיכרון, ולא בגלל שהיא לא חשובה מבחינתו אלא יותר כי הוא מעדיף לחוות דברים אופטימיים יותר.

וברוך ה' יש סיבות לאופטימיות בישראל המתפתחת. חלק מבני הנוער בימינו רואים את השואה כמעין חור שחור בהיסטוריה של עם ישראל, שלא בטוח שנוח להם לזכור אותו בכלל, לרוב הם יעדיפו איזה סרט מעניין על השב"כ שעצר נאצי בפעילות דרמטית, כדי להתרגש קצת, לסמן וי, ולהתחיל לתכנן את המנגל של יום העצמאות..

הדור החדש הזה, (שאולי אפשר להשוות אותו לדור חמש בסלולר- שמעסיק את הנוער היום), נולד למדינה חזקה שמובילה בהמון תחומים, ובשבילו, קשה עד בלתי אפשרי לתפוס שפעם יהודים היו כל כך מושפלים, וכשהוא רואה את החייל הישראלי יפה התואר שמסתובב בגאווה ברחובות, זה לא מסתדר לו עם הסיפורים על היהודים שבקושי התנגדו, אם בכלל, לקלגסים הנאצים.

זאת גם הסיבה העיקרית שכל הרצאה מפי ניצול שואה מסתיימת תמיד בשאלה של נער/ה מתוסכלים ששואלים בזעקה: למה לא התנגדתם? איך ויתרתם כל כך מהר?

ובאמת, מעת לעת אנו שומעים על מוסדות שמוותרים על המסע לפולין ומעדיפים לעשות מסע בארץ, ואני לא דן בכלל איזה מסע הוא יותר איכותי, אלא חושב בקול האם בכלל יהיה מסע כזה בעוד עשר ועשרים שנה? או שמא בדרך זו יבלעו המסעות ברצף האירועים המשוגע שעובר על עמינו?

ביום כזה יהיה קשה לדון בכך, וזה בהחלט יתסכל חוגים רבים בציבור הישראלי, אבל חשבתם לעצמכם מתי יוצא לנוער שלנו לעסוק בענייני השואה חוץ מהטקס של "יום השואה"?, עד כמה הוא מתנדב לעזור לניצולים, והאם הנושא הרגיש הזה מעניין אותו בכלל? אם פעם נערים היו יוצאים לפולין ומקבלים טלטלה בחיים, היום חלקם ממהרים לחזור לשגרה היומיומית בארץ והדבר הראשון שהם יעשו לאחר זה לפתוח עוד קבוצה חדשה בווטסאפ שבה יעלו ויבואו אחר כבוד כל התמונות מהטיול לפולין.

"טיול" ולא "מסע זיכרון". אחר כך מתפלאים למה אותו נוער משתמש במילים "נאצי" כדי לתאר בוחן קשוח, או "שואה" כדי לתאר מבחן קשה או מסלול מפרך בטיול שאין בסופו מעיין... כנראה שהכל מתחיל ונגמר בזה שהנער/ה לא הפנימו ואולי לא רוצים להפנים, ששואה זה לא משהו שמזכירים אותו עם חיוך מרוח על הפנים, וזה בטח ובטח לא משהו שעושים ממנו דבר זול כל כך, משל הוא היה עוד יום בלוח השנה העמוס של העם היושב בציון.

אגב, את התופעה הזאת גם תראו רבות במגרשי הכדורגל והכדורסל שבו מרבים האוהדים להשתמש באזכורים שונים שכוללים בין היתר את- "שואה להפועל", "מכבי למשרפות", "שופט נאצי" ועוד ועוד רינונים שונים כיד הדמיון הרעה של יושבי היציע.

הגיע הזמן לחשוב על פתרונות, ואפשר בהחלט להתחיל מכך שהשנה נעשה מאמץ קטן וחשוב לחבר יותר את הנוער שלנו בצורה איכותית ומעמיקה עם זיכרון יום השואה והגבורה, וכך אולי נצליח לנטוע בו את המשפט המפורסם שאמר פעם יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".