1. בניגוד חלקי לאחד המסרים שעלו מהקמפיין התקשורתי היפה מאוד שהובילו בכירי עיתונאי מקור ראשון, אני לא מאמין שהממונה על ההגבלים העסקיים הושפע מלחצים פוליטיים בנושא 'מקור ראשון'.
הממונה, פרופ' דיוויד גילה, הוא אחד הפקידים החזקים במדינה. הוא לא חייב את כיסאו לשר הכלכלה ובשפת העם יכול לעשות "מה שבא לו". גם מעמדו המקצועי של הממונה הוא כזה שמאפשר לו לעבוד באופן חופשי ולהסתמך על הקרדיט המקצועי שיש לו.
2. אז מה כן קרה לממונה? במשך כמה זמן אני הולך עם התחושה הקשה שהממונה התבלבל בשאלה מהו תפקידו. הממונה על ההגבלים העסקיים, כשמו כן הוא, צריך להיות ממונה על ההגבלים העסקיים. מטרת בדיקתו של הממונה צריכה להיות אחת, לעסוק בצד העסקי ולוודא שמכירת מקור ראשון לאדלסון לא תביא בכנפיה סגירת כלי תקשורת אחר בגלל עניינים עסקיים.
כך לדוגמה יכול היה הממונה להגביל את מקור ראשון בשיעור ההנחה שהוא רשאי לתת ללקוחות המפרסמים אצלו, כך שלא יגרם נזק למתחריו של העיתון בשוק הפרסום. דוגמה אחרת היא איסור על מקור ראשון להפוך לחינמון כל עוד הוא שייך לאדלסון. אלו רק שתי דוגמאות להגבלות עסקיות שהממונה יכול היה להטיל על מקור ראשון במסגרת עסקת המכירה. הגבלות נוספות יכולות לגעת לקשר בין מחלקות השיווק של ישראל היום ומקור ראשון, למרות שמגבלות כאלו טיבן שהן נכתבות על הקרח ולכן עלולות היו לגרום להתבזות מיותרת לממונה.
3. התחושה, שקיבלה סימוכין גם בהודעה הסופית של הממונה על אישור העסקה, היא שהממונה שכח במה הוא אמור לעסוק. נדמה שהממונה החליט שתפקידו הוא הממונה על חופש העיתונות, תפקיד שהוא מעולם לא הוסמך לו.
אם הממונה שואל את העיתונאים במקור ראשון "איך תשמרו על עצמאותכם מול אדלסון", זה אומר בעיקר שהוא לא מבין על מה הוא מופקד ועל מה הוא לא מופקד. עד היום הזה מדינת ישראל לא חוקקה את "חוק חופש העיתונות", וכפועל יוצא מכך לא מונה עד היום ממונה כעל ביצועו של החוק. מאחר שחוק כזה לא חוקק, ואיש לא הוסמך לאכוף את חופש העיתונות, לא יכול פקיד להחליט פתאום שהוא אוכף את חופש העיתונות.
למה הדבר דומה? למצב שבו המפקח על שוק ההון, ביטוח וחיסכון ישלח פקחים לאכוף את מצב זיהום האוויר. איך זה קשור אליו? בדיוק באותה צורה שחופש העיתונות קשור לממונה על ההגבלים.
4. הדבר הבעייתי ביותר שגרמה ההתמהמהות של הממונה, שהסתיימה רק הבוקר, היא שהוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית. הממונה לא יכול היה שלא לאשר את העסקה. החלטה שהיתה יכולה להיות לגיטימית שבוע ואולי אפילו שבועיים אחרי האישור בבית המשפט, לא יכולה היתה להיות לגיטימית היום, משום שמשמעותה היא סגירה מוחלטת של העיתון. אם הממונה חשב אז שהמכירה לא לגיטימית הוא היה צריך לומר לה "לא" במהירות ולסגור את הסאגה. המצב שיצרה ההתמהמהות הביא אותו לאישור במובן מסוים בעל כורחו.
5. המאמר הזה כבר נכתב ואמור היה להתפרסם עוד לפני החלטת הממונה, ולהסתיים בקריאה קדושה לממונה לאשר את העסקה מהר, תוך העמדת תנאים סבירים ומתחייבים. שירות מילואים אליו יצא עבדיכם הנאמן טרף את הקלפים, אולם הדברים רלוונ טיים גם לעתיד, לעסקאות אחרות בנושאים אחרים.