מדוע לא סופרים על העתיד?
מדוע לא סופרים על העתיד?

החינוך במצוות ספירת העומר מבאר את הסוד הטמון במצוות ספירת העומר שבאה לבטא את צפייתנו לקראת קבלת התורה.

וכלשונו: שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל...ומפני מכן כי היא עיקרן של כל ישראל, ובעבורה נגאלו... נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף לליבנו... כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא".

שואל בעל החינוך אם עיקרה של מצוה זו היא ביטוי לציפייה לקראת מתן תורה מדוע אנו סופרים את הימים שכבר עברו ולא את הימים שנותרו לנו? ומשיב: נתאר לעצמינו אדם שקיבל בשורה מפתיעה, בעוד חמישים יום, תקבל מאה אלף ₪. חמישים הימים הבאים עוברים עליו בציפייה בלתי מוסתרת. בכל זאת מאה אלף ₪ זה לא סכום שמגיע כל יום, ועוד במתנה. בכל יום שעובר הוא מסמן לעצמו בלוח כמה ימים נותרו לו עד היום הגדול שבו יופקד בחשבון הבנק שלו הסכום המצופה. ארבעים ותשעה יום נותרו...ארבעים ושמונה...ארבעים ושבעה...

והנה התורם הנדיב לא מסתפק באדם אחד, והוא פנה לאדם נוסף ומבשר לו בשורה דומה. בעוד חמישים יום תקבל מאה אלף ₪. דומה, אך לא זהה. מפני שבין הבשורה הראשונה לשנייה החליט הנדבן המסתורי שמאה אלף ₪ לא יכולים להינתן סתם ככה. צריך לעבוד על זה קצת.

האדם השני נדרש לעבוד בשביל הסכום הנחמד הזה. תשב כאן במשרד ותבצע בשבילי אי אלו פעולות, אמר לו האיש, ועל כל יום שתעבוד תקבל אלפיים ₪, כך שביום החמישים יצטבר סכום של מאה אלף ₪ אותם תקבל. גם השני ציפה בהתרגשות ליום החמישים שבו הוא יקבל את הסכום המצופה. גם הוא סימן לעצמו בלוח כל יום, אך הספירה שלו נראתה קצת אחרת. ביום הראשון הוא כתב "יום אחד עבר". ביום השני "יומיים עברו". שלושה ימים...ארבעה ימים...חמישה...

מדוע צורת הספירה של שני ברי המזל הללו אינה זהה? עבור הראשון, אין ליום שעבר משמעות מעבר לכך שכעת נותרו לו פחות ימים עד שיקבל את הכסף. אך עבור השני, לכל יום שחולף ישנה משמעות. בכל יום הוא הרוויח אלפיים שקלים נוספים. הראשון סופר את הימים שנותרו לו, אך השני סופר כמה ימים כבר עשה את מהלכיו לקראת היום שבו הוא יקבל את הכסף.

על פי זה ניתן להבין מדוע אנו סופרים את הימים שעברו ולא את הימים שנותרו. מפני שאנו דומים לאדם השני שהובטח לו הסכום תמורת העבודה שיעשה בחמישים הימים הקרובים. ימי ספירת העומר אינם ימים של צפייה חסרת תוכן משל עצמה, הם ימים שבהם אנו רוכשים את הזכות לקבל את התורה. אלו ימים של עבודה, שאת תמורתם נקבל ביום החמישים- יום מתן תורה.

פסח - חג החירות, נתפס בצדק כחג שבו כל אחד יכול לצאת לחירות כלשהי. אך ממה אנו רוצים להיות יותר משוחררים? למי אנו משועבדים ומה יש בה בחירות הזו שכולם מדברים עליה?

החירות הנכספת הזו היא צורת חיים שמשוחררת מכל שעבוד המפריע לבחור בטוב. השאיפות שלנו והרצונות הטובים נתקלים כל העת במחסומים ובמעצורים. דאגות , יצרים , קשיים. החירות היא הפריצה של המחסומים הללו ויכולת המימוש של הרצונות שלנו להיות טובים יותר.

בחג הפסח שעבר עלינו יצאנו לחירות. השפעתו הרעיונית והסגולית של החג העניקה לנו כח להתמודד עם המחסומים. היא יצקה בנו יכולת נפשית להאמין בעצמינו ולהתקדם למרות הקשיים. לממש את השאיפות שלנו לטוב למרות המעצורים שבדרך. ועתה אנו זקוקים לעבודה מעשית שתוביל אותנו אל חג מתן תורה. ימים אלו של ספירת העומר הם ימים בהם האדם בונה לעצמו תכנית מעשית, כיצד הוא רואה את עצמו מתקדם? באיזה נקודה הוא מעוניין ליצור שינוי?

עבור כך יש לנו תזכורת יומיומית. היום תשעה לעומר...היום עשרה לעומר...כבר שבועיים חלפו...אנחנו מתקדמים- מזכירה לך הספירה. יום נוסף חלף, מה היה ביום הזה? מה רכשתי בשבוע החולף? חל בי איזה שינוי לטובה?

כאשר שואלים מישהו כמה ימים היום לעומר, והוא טרם ספר, איך יענה? מובא בשו"ע שעליו להשיב: אתמול ספרו כך וכך. בצורה כזו הוא עונה על שאלתו של האחר, מבלי שימנה ממנו לברך בברכה, שהרי לא אמר את ספירת העומר של היום טרם שבירך.

הלכה זו יש בה ללמדנו את הרעיון שאמרנו, שהרי מדוע שלא יאמר מחר נספור כך וכך, שהרי גם במקרה זה לא ימנע ממנו לברך בברכה שהרי אינו אומר את ספירת העומר של היום. אלא אומר: אתמול ספרנו כך וכך? משום שאכן מה שהיה אתמול כבר אינו נכון היום. אולם מה שיהיה מחר תלוי במה שיהיה היום ומשום כך הוא חלק מיום הספירה יותר ממה שהיה אתמול. אשר על כן אנו נאמר למי שישאל אותנו מה הספירה? את מה שהיה אתמול ולא את מה שהוא חלק מהיום.

עלינו לנצל כל יום מימי ספירת העומר כדי שכשנגיע ליום החמישים כשיהיו באמתחתנו ימים ושבועות מלאים בהכנה וציפייה, אשר יביאו יחד לשלמות.