בימים אלו, ימי ההודאה של חודש אייר, אנו מלאי תודה לה' על הניסים שעשה לאבותינו ולנו. מאמרים רבים נכתבים המרוממים את גודל הימים האלו, ועל החסד הגדול אשר עשה עימנו בהקמת מדינת ישראל. אין אנו עוצמים את עינינו ממה שעדיין לא מושלם, אך השמחה וההודאה על מה שכבר קבלנו, רבה היא.

פינו מלא שירה על קיבוץ הגלויות הנפלא שהתחולל בדורות האחרונים. קיבוץ גלויות שהתחיל עוד לפני הקמת המדינה, והתגבר ביתר שאת וביתר עוז עם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח, בעת ששערי הארץ נפתחו לרווחה לפני כל יהודי, והמדינה עצמה מעודדת וטורחת בעלייתם של עם ה' אל ארצו.

ואכן, בשנים שאחרי הקמת מדינת ישראל התקבצו לארץ מליוני יהודים מכל קצוות תבל, וגליות שלמות שבו ארצה. ביניהם מקומות שאפילו בזמן בית שני נשארו בגלותם, וכעת צאצאיהם גרים בארץ.

אנו מודים לה' לא רק על העליה לארץ, אלא גם על ירושת הארץ והשלטון בה "וירישתם אותה וישבתם בה". וכבר הדגישו רבותינו את הבטחת ה' לאבות הקדושים "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה", ואת המצוה הגדולה שבדבר, "לרשת את הארץ, ושלא תהיה הארץ ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

גם ניסי הנצחון במלחמות ישראל הינם לשם דבר, היאך צבא קטן דל אמצעים מנצח את כל צבאות ערב שבאו להלחם נגדנו. סיפורי הניסים שבמערכות ישראל הינם רבים, וכולם נארגים למסכת אחת של יד ה' המשיב בנים לגבולם.

לזה מצטרף קידוש ה' העצום בעצם זה שתם זמן הגלות שהיהודי מוכה ואינו יכול לעשות מאומה. כעת לעם ישראל יש צבא, היכול להשיב לשונאי ישראל שבעתים אל חיקם, ובכך לקדש שם שמיים.

הגויים שוב אינם יכולים לחרף את ישראל כמקדם, וחילול ה' שבהשפלת ישראל עבר מן העולם. עם הקמת מדינת ישראל וניצחונותינו במלחמות, קרנם של ישראל עלתה, ויחד עם כבוד ישראל מתקדש שם שמיים.

והפלא הגדול ביותר, היאך שלוש שנים אחרי השואה שבה הושמדו שישה מליון יהודים, וגם הניצולים היו שבורים ורצוצים הן פיסית והן נפשית. שלוש שנים אחרי שנראה היה שנפלה בתולת ישראל ולא תוכל עוד לקום. והנה עם שרידי חרב, מתקומם מעפרו, יוצא כברק חיציו ונלחם באוייביו, ורבש"ע פותח את קברי ישראל, ומביא אותנו אל אדמת ישראל.

ונס לא פחות חשוב הוא באומץ שבהכרזה על המדינה. כאשר אויבינו קמו לבלענו, ובדרך הטבע היה נראה כחסר סיכוי לנצחם, והנה עם ישראל אוזר כח וגבורה, ומחליט להכריז על עצמאותו. ואותה גבורה שבעצם הכרזת העצמאות, עומדת לישראל לנצח גם בכל המלחמות.

ובמאמרי זה אבקש להדגיש נקודה נוספת, שלענ"ד היא הפשוטה שבפשוטות, ויחד עם זה הגדולה שבגדולות, והיא מהותה של עצמאות ישראל - חירות ישראל ושבירת עול הגויים.

*

עד ה' באייר תש"ח עם ישראל היה תחת שלטון הגויים, ואנו עסקנו בעיקר בשתדלנות לבקש את הסכמתם שינהגו עימנו לטובה. מאז ה' באייר תש"ח, לעם היושב בציון יש עצמאות. עם ישראל אדון לעצמו. פרקנו עול הגויים מעל צוארנו, ואנו בני חורין לנהוג כרצוננו.

כל מה שקורה במדינת ישראל הוא החלטה פנימית של עם ישראל.

לא תמיד התנהלותה של המדינה היא לפי רוחנו. לעיתים אנו מתנגדים נחרצות למה שקורה כאן. אך בסופו של דבר, לא שלטון זר מחליט מה יקרה בארץ, אלא עם ישראל הוא זה שמחליט.

זו החלטה של עם ישראל כיצד תראה מדינת ישראל. עם ישראל מחליט האם מדינתו תתנהל על פי חוקי התורה, או על פי חוקים אחרים. עם ישראל מחליט היכן תהיה התיישבות יהודית, ועל אלו חלקים מארץ ישראל תחול הריבונות. עם ישראל מחליט עד כמה תישמר השבת ברמה הציבורית. עם ישראל מחליט מה עושים עם הר הבית. ועם ישראל מחליט מה היה היחס לגויים הגרים בארץ, האם הם יהיו אזרחים, גרים תושבים או שיגורשו מן הארץ.

נכון שברבות מההחלטות דעתנו שונה, ועל חלק מההחלטות אנו בוכים ורואים בהן אסון, אך אין מדובר בכפיה של גויים עלינו, אלא בהחלטה פנימית של עם ישראל.

גם כאשר אומות העולם לוחצים על מדינת ישראל לסגת מארץ ישראל או לשחרר מחבלים, הרי שזו החלטה שלנו האם להתחשב בלחץ או לעמוד מולו. ממשלתנו שוקלת את המעלות והחסרונות שבכל צד, ומחליטה מה על פי דעתה תהיה טובת ישראל.

במידה מסויימת אפשר אף לומר, שהדבר המרכזי המפריד בין מצבנו היום לגאולה השלמה, הוא הרצון של עם ישראל. ברגע שעם ישראל ירצה, הרי שממשלתנו תעשה את הדבר הראוי והנכון כדי להיגאל גאולה שלמה.

לפני ה' באייר תש"ח, הדבר היה תלוי הרבה יותר בטובתם של הגויים.

נקודה זו, לענ"ד יש בה מעין "קו פרשת המים" בתהליך גאולת ישראל.

קיבוץ הגלויות הינו תהליך של גאולה ההולך ומתגבר ומוסיף אור. מלחמות ישראל וניסיהם לא פסקו, ועל ירושת הארץ וקידוש ה' אנו צריכים להשתדל כל יום. אך הנקודה שאפשר לומר עליה, ש"מה שיהיה כבר לא ידמה למה שהיה", היא יום עצמאות ישראל.

אם בחג הפורים כתבה הגמרא שאין אומרים בו הלל, כי "אכתי עבדי אחשורוש אנן", הרי שבמלחמת הקוממיות פסקנו להיות משועבדים לגויים, והפכנו לעצמאים ובני חורין.

ואולי, נראה בעצמאותנו, בפריקת עול הגויים מעל צוארנו ובשבירת שיעבוד מלכויות, הד לדברי הגמרא שנפסקו להלכה ברמב"ם "אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכויות בלבד".