יום אחד. זה הכל.

מאיר כהן , ד' באייר תשע"ד

מאיר כהן
מאיר כהן
עצמי

הסוגיה הרגישה הזו שבה ועולה כל שנה מחדש ומעורר ויכוחים נוקבים ודיונים סוערים, האם מדינת ישראל פעלה בחכמה כשהסמיכה את יום הזיכרון, יום האבל הלאומי על חייליה, ליום העצמאות שלה? האם נכון הדבר לגרום את הצער הזה למשפחות השכולות שעוד מנגבות את הדמעות וסוגרות את האלבומים בזמן שעם ישראל ממנגלים?

בעיה נוספת הקיימת בסמיכות הימים היא העובדה שישנה תחושה שיום הזיכרון לא מקבל את הכבוד המגיע לו, ובפועל קיים רק "ערב יום הזיכרון" , משום שביום עצמו אנשים עסוקים בקניות ותכנונים למנגל המסורתי של יום עצמאות ו/או לתכנן איזה במה הכי מקפיצה יש באיזור?!

פוליטקאים רבים טענו כל השנים שהסמיכות הזאת היא מכוונת ויש עניין עמוק מאחוריה. שוב ושוב הם לעסו משפטים בסגנון של "ביום אנחנו בוכים לזכרם- בלילה חוגגים בזכותם", והסבירו פעם אחר פעם שחשוב להיכנס ליום העצמאות מתוך זיכרון החיילים שמסרו את נפשם על קום המדינה הזאת ובטחונה, כל אלו דברים נכונים וחשובים אבל יש כאן כמה פרטים שנשכחו, או לא הובאו לידיעת הציבור.

הרב גורן חושף: כך נקבע יום הזיכרון

רוב הציבור בישראל בטוח כי התאריכים נקבעו כך במכוון ומלכתחילה, אך מעטים יודעים שבאוטוביוגרפיה של הרב גורן (בעריכת אבי רט) מובאת הסיבה האמיתית שהביאה את מדינת ישראל להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות.

בדבריו הוא מספר שלאחר המלחמה בתש"ח עוד לא נקבע יום זיכרון מסודר במדינה הצעירה, וגם כאשר המדינה חגגה כבר שנה אחת טרם נקבע יום כזה. בינתיים הרב גורן בשיתוף עם ה-"ועד להנצחת החייל" החלו בדיונים לגבי תאריך אפשרי שיוסכם על כולם. בהתחלה הוצע ל"ג בעומר במחשבה לחבר את גבורת הלוחמים עם גבורת בר כוכבא, אך היום הזה נפסל שכן הוא יום שמחה ולא שייך להכניס בו ענייני אבלות.

לאחר מכן הועלתה אפשרות לקבוע את יום הזיכרון ב-ט' באב אך הרב גורן התנגד לערב את האבלות על המקדש עם האבלות על מות החיילים, וכך נמשכו להם הדיונים ללא כל רעיון מעשי לקביעת תאריך סופי. שלושה ימים לפני יום העצמאות הגיע הרב גורן לשר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, ובקש ממנו להוציא "צו קורא" לקביעת יום זיכרון לזכר חיילי צה"ל, כיוון שכבר הגיע יום העצמאות ו"אי אפשר לחגוג מבלי לזכור את הנופלים" , דוד בן גוריון הסכים והרב גורן חשב לתומו שזהו יהיה תאריך זמני בלבד...

אגב, הטוענים שצפירה היא מנהג נוצרי יופתעו לשמוע שאת הצפירה של יום הזיכרון קבעה לא פחות מאשר הרבנות הראשית לישראל, שכן למחרת הפגישה עם בן גוריון דאג הרב גורן גם לבקש שבשעה 11:00 תהיה צפירת הרגעה סמלית שבה כל עם ישראל יתייחד עם זכר הקורבנות שגבתה מלחמת העצמאות ובכלל. וכך נוצר לו יום הזיכרון... ראוי לציין שבאותה השנה המעבר החד כלל לא הורגש שכן יום הזיכרון צוין ביום חמישי ואילו יום העצמאות נחגג ביום הראשון שאחריו.

אז אחרי שקראנו והחכמנו בנושא הבנו שהסיבה לסמיכות הימים הייתה בירוקרטית בלבד ובאופן זמני, (וכידוע במדינתו "הזמני" זה הדבר הכי קבוע שיש) ורק ברבות השנים נבנה לו האתוס הלאומי סביב הנושא וחשבו כולם שכך נקבעו הדברים מלכתחילה. מתוך מחשבה מושכלת ומעמיקה.

משפחות השכול במאבק

פנינו למנהל המאבק ששמו שמואל תמיר-שורקי, שגם מנהל את דף הפייסבוק של המאבק להקדמת יום הזיכרון ב- "יום אחד. זה הכל" כפי שכתוב בלוגו הקבוצה, במטרה לשמוע ממנו מה דעת משפחות השכול בנושא, ומה עובר עליהם ביום הזיכרון. שמואל, הוא אחיינו של הטייס סגן דוד תמיר ז"ל שנפל בסיני ב-1971 בתאונת יסעור כשחזר מפעילות מבצעית ונהרג כתוצאה מתקלה טראגית במטוס, וכך הוא מספר לנו:

"לפני כשש שנים החלטתי לפתוח ביוזמה הזאת, ולאט לאט התחלתי לשמוע עוד ועוד משפחות שגם להם קשה המעבר הבלתי אפשרי הזה מיום הזיכרון ליום העצמאות, ויחד החלטנו לפעול, כיום אנחנו קבוצה של ששה אנשים במעגל הראשון ועוד עשרה במעגל השני של מקבלי ההחלטות.

בשלב הראשון פתחנו עצומה באינטרנט (בשנת 2009) שבה הגדרנו יעד של 15,000 חתימות, וכיום הגענו כבר לכ-7,600 חתימות. בהמשך פנינו לחברי כנסת על מנת לנסות להסדיר את הנושא בחוק, אך גילינו הרבה חברי כנסת שמפחדים להתעסק עם הנושא הרגיש, שכן כל צד שהם יבחרו בדיון, יפגע בשמם הטוב מול אוכלוסייה אחרת, והם חוזרים שוב ושוב על המשפט הידוע "במותם ציוו לנו את החיים" ומסבירים שהסמיכות הזאת היא בכוונה" , מה שלא מדויק כפי שכבר קראתם לעיל. בנוסף, הם פנו ללשכת שר הביטחון והם עוד מחכים שיענו להם לטלפון.

לפני כשנתיים וחצי הוקם דף פייסבוק שכותרתו הוא "למען משפחות שכולות-הקדמת יום הזיכרון לחללי צה'ל ביום אחד" על מנת להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי . לדף הפייסבוק, שהלוגו שלו הוא "יום אחד זה הכל" יש כ-4,500 לייקים והוא מתופעל על ידי שמואל שגם התראיין השבוע בערוץ הכנסת ובכמה תוכניות רדיו ונראה שהנושא בוער בו. בעבר גם יצאו סטיקרים שחולקו בכל ארץ, והשנה מתכננים בעמותה לחלק סיכה מיוחדת לחולצה עם לוגו המאבק, על מנת לעורר את המודעות של הציבור לסבל שעובר על המשפחות כשהם נדרשות לנגב את הדמעות וכעבור כמה שעות לנגב חומוס במנגל המסורתי.

המעבר הוא בלתי אפשרי

"לפחות אצלנו במשפחה, ביום הזיכרון מתעסקים בשכול הרבה יותר מביום הפטירה של דוד, וכך גם הרבה משפחות שכול אחרות. אמנם ישנם משפחות שהזזת יום אחד לא תעזור להם והם כבר הפסיקו לחגוג, אך אנחנו מדברים בשמם של הרבה משפחות אחרות שחוץ מהמעבר הבלתי אפשרי הזה, גם גוזלים להם כביכול את הזכות לחגוג את יום העצמאות".

המאבק יצליח?

"אני יודע שהמאבק יקח כמה שנים אך אני בטוח שהוא יצליח בסוף, גם חברי כנסת שפנינו אליהם הבטיחו לתמוך בחוק כשהוא יעלה לסדר היום, והתכנון שלנו הוא להגביר את הלחץ בנושא בשנה הקרובה, אני מאמין שההיגיון ינצח".

אז אם גם אתם מעוניינים להצטרף לעצומה אתם מוזמנים להכנס ללינק המצורף ולחתום בו את שמכם: http://www.atzuma.co.il/zikaron .

ויש גם מתנגדים

בועד להנצחת החייל מתנגדים לפעילות העמותה וטוענים שיום הזיכרון נועד לאבל לאומי ולא רק לאבל הפרטי של משפחות השכול שעוסקות בנושא החייל במשך כל השנה. בנוסף, ישנם קולות נוספים במסדרונות הכנסת שאומרים שחבל לשנות מסורת של 65 שנה והקדמת יום הזיכרון ביום אחד לא תפתור את הבעיה.

אנחנו מבטיחים להמשיך ולעקוב אחר הנושא, ובמקביל כמובן, לקוות וייחל שעם ישראל לא ידע יותר שכול מלחמות ואובדן.