שימוש ב'מאיץ חימום אקולוגי' בשבת

בדוד החשמלי (בוילר) שלי הותקן 'מאיץ חימום אקולוגי' חכם לחיסכון באנרגיה הנקרא ESB. האם מותר להשתמש במים המחוממים באמצעותו בשבת?

הרב רא"ם הכהן , י"ג באייר תשע"ד

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

כדי לפסוק הלכה צריך תחילה לברר את המציאות בצורה מדויקת ורק לאחר מכן להורות. הגר"א מבאר שזו משמעות המונח "אמת לאמיתה" - אמת מציאותית ואמת הלכתית.

תיאור המכשיר
'מאיץ חימום' הנו פטנט ישן יחסית, שבו בתוך ה'בוילר' מבודדים כמות מים קטנה בקרבת גוף החימום, כך שהמים הקרובים לגוף-החימום יתחממו במהירות ויתרכזו בחלקו העליון של הדוד (תכונת המים החמים היא לצוף על פני המים הקרים). במאיץ החדש גוף החימום ממוקם בתוך מיכל קטן שנמצא מחוץ לדוד, והדוד עצמו משמש רק לאגירת המים החמים שחוממו במאיץ. המאיץ מחובר בצינורות פתוחים לדוד האגירה; מים קרים נכנסים למאיץ בצינור שיוצא מתחתית הדוד ושבים אל חלקו העליון של הדוד כשהם חמים. סחרור המים נעשה ב'זרימה טבעית' לפי חוק הטבע שמים חמים עולים כלפי מעלה (עיקרון זה זהה לסחרור המים בקולטי שמש). גוף החימום שבמאיץ פועל ומופסק ע"י תרמוסטט המודד את חום המים.

באותו זמן בדיוק שבו הצרכן מוציא מים מהברז נכנסים מים קרים לגמרי לתחתית דוד האגירה. יתר על כן, המים יוצאים בדחיפת המים הנכנסים. מי הרשת הנכנסים מתחממים מיידית מהמים החמים הנמצאים כבר בדוד האגירה.

השאלות ההלכתיות שיש לברר הן: א. האם דוד האגירה מוגדר ככלי ראשון או ככלי שני? ב. האם הפעלת גוף החימום כתוצאה מכניסת המים הקרים לדוד מוגדרת כהדלקה או כגרם-הדלקה, והאם הפעלה עקיפה כזו מותרת?

מעמדו של דוד האגירה
במסכת שבת (מ,ב) מסופר: אמר רבי יצחק בר אבדימי: פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי: טול בכלי שני ותן... ושמע מינה: כלי שני אינו מבשל...

רש"י מבאר שבאותו בית המרחץ רחצו במי מעיינות חמים שהוזרמו ממעיין סמוך, ואעפ"כ רבי לא התיר לתת לתוכם שמן, מפני שסבר שדינם ככלי ראשון, ורק לאחר שאיבתם לכלי אחר התיר. משיטת רש"י מוכח שכאשר ישנו חיבור רציף של מים זורמים מכלי ראשון אל כלי מרוחק דינו נשאר ככלי ראשון.

מכאן קל-וחומר למערכת סגורה כבשאלתנו; למעשה הדוד הגדול והמיכל המחובר אליו בצידו נחשבים כסיר גדול העומד על גבי האש וכולו מוגדר ככלי ראשון, אע"פ שהאש נמצאת רק מתחת לחלקו של הסיר. כן הכריע בספר 'שמירת שבת כהלכתה' (א,מא, ובהע' קכב). אומנם ביחס להסקה מרכזית מובא בהערה שם (פרק כג הע' פז) בשם הגרש"ז אוירבך שייתכן שהמים שברדיאטורים דינם ככלי שני, מכיוון שהם מוזרמים מן התנור אל הדירה באמצעות משאבה. אבל במקרה דנן אין משאבה ותנועת המים היא טבעית, ולכן ברור שגם המים שבדוד האגירה מוגדרים ככלי ראשון כמו המים שבמאיץ. ומכיוון שעל ידי פתיחת הברז החם ע"י האדם נכנסים מים קרים לדוד האגירה, הרי זה כהוספת מים לכלי ראשון. אם גוף החימום פועל בשבת הרי זה כבישול באש, ואם הוא כבוי הרי זה כבישול בתולדות האור, ובכל מקרה האיסור הוא מדאורייתא.

הפעלת גוף חימום בגרמא
בסוגיה במסכת שבת (קכ,א) נפסקה הלכה כר' שמעון בן ננס שגרם-כיבוי מותר, אך המרדכי (שצט) כתב בשם רבינו יואל ומביאו הרמ"א (שלד,כב) שההיתר רק במקום הפסד. ברם כל זה בכיבוי, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינה אסורה מדאורייתא, אך בהדלקה מסתבר שלכו"ע אסור לעשותה ב'גרמא', שלא במקום הפסד (בביאור הלכה או"ח שלד כתב שלאו דוקא כיבוי אלא 'גרמא שריא' גם במלאכה הצריכה לגופה). ולכן גם אם נגדיר את כניסת המים כגורמים לגוף החימום לעבוד בודאי אין להתיר מלכתחילה.

מ"מ, מכיוון שהמערכת מתוכננת ומיוצרת עם תרמוסטט שתפקידו להרגיש את חום המים ולהפעיל ישירות את גוף החימום לא ברור שזה רק גרם-הדלקה ולא ממש הבערה. לענ"ד יש לדמות מנגנון שנבנה מלכתחילה לשם כך לסוגיית זורה ורוח מסיעתו שלמדנו בגמ' בבא קמא (ס,א) שחייב בגרמא: "רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו - ה"מ לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור".

סיכום להלכה
דין שימוש ב'מאיץ אקולוגי' בשבת - כדין שימוש בדוד חשמלי רגיל. המעוניין לפתוח את ברז המים החמים בשבת חייב לכבות את הבוילר לפני השבת ולוודא שהמים במיכל האגירה יוגבלו ל'פחות מיד סולדת'.