דגל אדום

למה הבן שלי נחשב פחות להנצחה בהיכל הנצחה לאומי בהר הרצל מאשר חייל שנדקר בסכסוך על בחורה במועדון לילה או חייל שנהרג בתאונת דרכים

יוסי צור , י"ג באייר תשע"ד

יוסי צור
יוסי צור
צילום: פלאש 90

אתמול הודיע משרד הביטחון שהוא לא מעביר 10,000 ש"ח למימון טקס זיכרון במלאת 40 שנה לפיגוע הנורא בבית הספר במעלות.

במערכת הפוליטית מייד קפצו על המציאה וניצלו את הידיעה לליבוי המחלוקת בין משרדי הביטחון והאוצר על התקציב.

בתגובה ממשרד הביטחון נמסר כי "זה לא הכסף", חללי הפיגוע במעלות הם חללי פעולות איבה ולכן שביטוח לאומי יטפל בהם. אני מאמין למשרד הביטחון. אני יודע שכסף זה לא הנושא, הם יודעים לבזבז כסף ללא מעצורים. אבל כשזה מגיע לחללי פעולות איבה – זהו דגל אדום מבחינתם. הם יודעים שעם הפסקת התקציב הטקס יתמוסס ועימו זכרונם של חללי מעלות.

ערב יום הזיכרון הונחה אבן פינה להיכל ההנצחה הלאומי בהר הרצל. בהיכל המשוכלל, הטכנולוגי, שמשרד הביטחון רוצה לעשות ממנו מרכז מבקרים הגדול במדינה. שכל אורח רשמי חשוב וכל תייר יעבור דרכו. בהיכל ההנצחה הזה לא יוזכרו חללי הטרור ופעולות האיבה.

ההדרה של חללי הטרור מהאתוס הלאומי מההנצחה ומהטקסים היא הנושא ולא הכסף.

מתוך כ- 23,000 חללי מערכות ישראל כ-40% נהרגו במלחמות, פעולות ונסיבות קרביות. השאר נהרגו "במהלך שירותם". אז שיסביר לי ראש הממשלה או שר הביטחון למה הבן שלי שנהרג על היותו ישראלי ויהודי בפעולת טרור כאשר מחבל של חמאס התפוצץ 60 ס"מ ממנו, מרחק של רוחבו של מושב באוטובוס, למה הבן שלי נחשב פחות להנצחה בהיכל הנצחה לאומי בהר הרצל מאשר חייל שנדקר בסכסוך על בחורה במועדון לילה ביום שישי או חייל שנהרג בתאונת דרכים כשחזר ממועדון לילה בליל שבת? איפה פה ההיגיון הלאומי?

ראש הממשלה, שאחיו חלל צה"ל, מיישר קו באופן קבוע עם מדיניות משרד הביטחון ויד לבנים ומדיר את חללי הטרור מיום הזיכרון. יחסו של ראש הממשלה מקרין גם אל שחרורי המחבלים וחוסר נכונותו לפגוש את משפחות חללי הטרור שרוצחיהן
שוחררו.

ערב יום הזיכרון קיבל ראש הממשלה משלחת של יתומים לחללי צה"ל. ראש הממשלה לא מצא לנכון לקבל ביניהם ולו גם יתום אחד של חללי טרור, למשל משפחת פוגל מאיתמר. למה? הם לא ראויים?
חבל שבמשרד האוצר קפצו על ההזדמנות וניצלו את עצירת תקציב האזכרה במעלות לנגח את משרד הביטחון בנושא התקציב, ברור ש- 10,000 ש"ח הם לא העניין


חללי הטרור עד האחרון שבהם נפלו מייד אוייב, אין ביניהם אחד שנהרג בתאונת דרכים או ממחלה או חו"ח התאבד. למרות העובדה הזאת נדמה שמעמדם של האזרחים המשלמים בגופם למען כינון מדינת ישראל מודר בכוונת מכוון מהשיח הישראלי,
מדינת ישראל עדיין לא השכילה להכיר באזרחיה שנפלו מיד אויב כחלק מהאתוס הישראלי למרות שיש לא מעט סיפורים של אזרחים אלה אשר נפלו מיד אויב ואתוס של גבורה מעטר את נסיבות מותם.

מדוע סערה התקשורת כאשר לוחם גולני נרצח בדקירות במועדון? העיתונות הדגישה והזדעזעה: "חייל", " לוחם בגולני "! ולא אזרח "פשוט"?

כאב שכול אני מרגיש שיש בישראל דם "שווה יותר" ודם "שווה פחות". כך ממש. הישראלים חונכו על ידי הממסד הבטחוני להזדעזע הרבה יותר ממוות של חייל מאשר ממוות של ילד בפיגוע, ל"ע.

חבל שבמשרד האוצר קפצו על ההזדמנות וניצלו את עצירת תקציב האזכרה במעלות לנגח את משרד הביטחון בנושא התקציב, ברור ש- 10,000 ש"ח הם לא העניין. הנושא הוא הנצחה וזיכרון ואופייה של מדינת ישראל ויכולת העמידה של אזרחיה
בשנים הבאות ובאתגרים הביטחוניים שנכונו לנו.