אוהב שוחד, רודף שלמונים

השחיתות של מקבלי השוחד לא עוצרת בקבלת החלטות שמשמעותן פגיעה אסתטית בלבד. במדרון החלקלק הזה מגיעים עד להחלטות גורליות והרות אסון שמתקבלות מתוך שיקולים זרים

עמנואל שילה , ט"ז באייר תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

1

פרויקט הולילנד ופרויקט הנסיגה ("ההתנתקות") מעזה הם לכאורה שני עניינים רחוקים מאוד זה מזה. כאן מדובר בבנייה ושם בהריסה. כאן מדובר בהחלטה בקנה מידה עירוני-מקומי, ושם בצעד בעל משמעות אסטרטגית לאומית ובינלאומית. כאן מדובר רק בפגיעה אסתטית מצערת בנופה של עיר הבירה, ושם בחורבן מוחלט של חבל ארץ שלם שנבנה בדם, יזע ודמעות. בפרויקט הולילנד הפגיעה בציבור היא נסבלת - לא נעים אבל גם לא נורא. בנסיגה מעזה מדובר בפגיעה אנושה בחייהם של אלפי מגורשים, ובעוד מאות אלפי תושבי הדרום שנכנסו תחת איום הרקטות - שעלה בכמה מדרגות לאחר השתלטות החמאס.

ובכל זאת יש גורם מרכזי משותף בקבלת שתי ההחלטות הרעות הללו, שבהן אהוד אולמרט שיחק תפקיד מרכזי. בשתיהן מדובר בנבחרי ציבור שמעלו באמון שולחיהם, והשתמשו במשאבים הציבוריים ובסמכות השלטונית שניתנו להם כדי לפעול לטובת עצמם - על חשבון טובת הציבור.
מבין בעלי הסמכות והשררה, אנשים שידועים כנהנתנים ובזבזנים מועדים במיוחד להתפתות לשוחד. נבחר ציבור או פקיד בכיר שהתמכר לצריכת מוצרים יקרים ויוקרתיים במיוחד עלול להיות טרף קל למי שיציעו לממן את הנהנתנות שלו בתמורה להחלטות שייטיבו עמם

בפרויקט הולילנד, שורה של בעלי תפקידים אישרו חריגות בנייה מופלגות ומכוערות בתמורה לטובות הנאה שקיבלו הם או יקיריהם או גופים הקרובים ללבם. בהחלטה על הנסיגה מעזה, אריאל שרון ו'פורום החווה' שלו הובילו מהלך אסוני, מתוך תקווה שהלוחמים בשחיתות בפרקליטות ובתקשורת יזניחו את הטיפול בחשדות הפליליים נגדו כדי לא לפגוע בתוכניותיו - שהיו רצויות מאוד בעיניהם. כלומר, כדי להינצל מכתב אישום נגדו ונגד בניו על קבלת שוחד, אריאל שרון שיחד את הגורמים האמונים על טוהר המידות באמצעות קבלת החלטה מדינית שערבה לחִכּם. אהוד אולמרט, שמסתבר כי באותן שנים כבר הספיק לשקוע עד צוואר בשחיתות ובקבלת שוחד, היה שם כדי לעמוד לצדו של ראש הממשלה המושחת ולפלס דרך לתוכניתו הרת האסון בדעת הקהל ובמערכת הפוליטית.

2

זוהי תמצית השחיתות של עבירת השוחד: שופט, פקיד מדינה או נבחר ציבור נדרש לקבל החלטה חשובה הנתונה לסמכותו. אך במקום למלא את שליחותו בנאמנות ולהחליט ביושר, בהגינות ולטובת הציבור, הוא מקבל החלטה גרועה, לא צודקת, לא מקצועית ולא ראויה – רק משום שהיא משרתת את טובתו האישית. לעתים הנזק לציבור הוא פעוט, לעתים בינוני – כמו בפרשת הולילנד, ולעתים כבד מאוד – כמו בנסיגה מעזה. בחלק מהמקרים, טובת ההנאה שמקבל בעל הסמכות והשררה בתמורה להחלטתו הנגועה בשיקולים זרים היא כזאת שאיננה נכנסת תחת הגדרה פלילית של שוחד. עדיין לא נפתחו כאן הליכים פליליים נגד שרי אוצר שבזבזו כספי מדינה ערב בחירות. הכינוי "כלכלת בחירות" שניתן לשיטה הזאת מותיר רושם כאילו מדובר בהתנהלות כלכלית נורמטיבית ומקובלת. בכל אופן, המנגנון הנפשי הוא אותו מנגנון. במקום שהסמכויות והמשאבים שעומדים לרשותו של בעל השררה יופעלו על ידו בדחילו ורחימו, מתוך תחושת אחריות ומחויבות כלפי הציבור שהפקיד אותם בידיו, הוא מתייחס אליהם כאל קניינו הפרטי שהוא רשאי להשתמש בו כרצונו להנאתו האישית.

מבין בעלי הסמכות והשררה, אנשים שידועים כנהנתנים ובזבזנים מועדים במיוחד להתפתות לשוחד. ח"כים ושרים, כמו גם פקידים בכירים בשירות המדינה ובשלטון המקומי, נהנים ממשכורות נאות שאפשר לחיות איתן חיי רווחה, אבל אין די בהן כדי לחיות חיי עושר ורהבתנות. נבחר ציבור או פקיד בכיר שהתמכר לצריכת מוצרים יקרים ויוקרתיים במיוחד, עלול להיות טרף קל למי שיציעו לממן את הנהנתנות שלו בתמורה להחלטות שייטיבו עמם.

3

לעתים נראה שעבירת קבלת השוחד היא נסלחת - במיוחד כשלכאורה הנזק לציבור מההחלטה שהתקבלה בתמורה לטובת ההנאה איננו חמור כל כך. הכיעור של פרויקט הולילנד הוא בסופו של דבר עניין של טעם וריח, ואולי יש מי שיטענו שלא מדובר במפגע אסתטי חמור כל כך. במקרה הזה אולמרט גם לא לקח את הכסף לכיסו, אלא עשה זאת למען אחיו יוסי שנקלע לחובות. אפשר לראות את זה כמקרה של אח טוב שדאג לאחיו בלי שהציבור ייפגע מכך באופן משמעותי. אבל מי שמתרגל להכפיף את טובת הציבור לטובתו האישית עלול להידרדר ולהגיע רחוק מאוד. אריאל שרון הידרדר עד כדי פגיעה בכל הערכים שהאמין בהם כדי לחפות על שחיתותו, ואהוד אולמרט הצטרף אליו במרץ ובחדווה.

4

השבוע שבו נגזרו שש שנות מאסר על מי שהיה ראש ממשלת ישראל וראש עיריית ירושלים הוא גם שבוע של חשבון נפש לחברה הישראלית. מסתבר שבמערכת הפוליטית ובתקשורת, היכן שהיו צריכים לשים לב ולהתריע על שחיתותו של אהוד אולמרט, יש קהות חושים ביחס לשחיתות. יש לקוות שהפוליטיקאים יהיו זהירים יותר מעכשיו, אם לא מתוך אהבת ההגינות וניקיון הכפיים אז לפחות מתוך חשש מפני העונש. אבל כל מי שמכיר מעט את מצב העניינים יודע שהחלטות גרועות ובלתי צודקות שמתקבלות מתוך אינטרסים זרים או למען טובות הנאה הן תופעה רווחת בכל שדרות הציבור, הכלכלה והחברה.

יש מי שמצאו השבוע נחמה בכך שיש לנו בפרקליטות ובמערכת המשפט אנשי אמת, רודפי צדק ומבערי שחיתויות שאינם נרתעים מלהעמיד לדין את המנהיגים הבכירים ביותר. אלא שכפי שכבר נרמז לעיל, אותם יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה נגועים בעצמם בהטיה פוליטית, באפליה ובמשוא פנים. לא פעם ולא פעמיים נחשפים חלקם כמי שמנהלים רדיפה משפטית נגד החלוקים עליהם בהשקפתם ומתייחסים בסלחנות מופלגת לתופעות שחיתות בקבוצה האידיאולוגית שהם משתייכים אליה. את אהוד אולמרט הם רדפו והשיגו לא משום שכך הם נוהגים בכל פוליטיקאי מושחת, אלא בעיקר משום שהוא הפך לא רצוי לממסד המשפטי כאשר מינה וגיבה את פרופ' דניאל פרידמן – המבקר החריף ביותר של מערכת המשפט שכיהן בתפקיד שר המשפטים.

בשבוע שבו בכירי עיריית ירושלים לשעבר נידונים לעונשי מאסר על קבלת שוחד, אנו נזכרים בתוכחתו של הנביא ישעיהו שאמר על ירושלים בזמנו "שרייך סוררים וחברי גנבים (את המילה מאכערים עוד לא הכירו אז), כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". כולנו תקווה שבקרוב יתקיים בנו גם ההמשך: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך (אולי הכוונה ליועצים משפטיים) כבתחילה, אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה".