עצמאות הפסיקה

הרב איתי אליצור , י"ז באייר תשע"ד

הרב איתי אליצור
הרב איתי אליצור
צילום: עצמי

השבוע דווח כי רב בישראל זומן לבירור אצל ראש העיר שבה הוא מכהן, בקשר לפסק הלכה שפסק.

לא מדובר בסתם רב בישראל, אלא באחד מגדולי הדור. מי שהיה כמה פעמים מועמד לתפקיד הרב הראשי לישראל, ואין כמעט קרובים אליו בשיעור קומתו. אבל זה בכלל לא חשוב. הייתי כותב את כל אותם דברים גם אילו היה מדובר בכל רב עיר אחר.

תפקידו של רב הוא לבחון ביושר ובמקצועיות את המקורות ההלכתיים והתורניים, ולהוציא פסק הלכה. תפקידו של הרב הוא לברר ביושר מה ההלכה אומרת במקרה הנידון, ולהוציא פסק הלכה בהתאם. רב חייב להביע את דעתו ההלכתית ללא מורא וללא משוא פנים.

לא יתכן שרב בישראל יצטרך להוציא פסק הלכה מטעם. לא יתכן שרב בישראל יצטרך להתאים את ההלכה למה שדורש גורם חוץ-הלכתי. ובמיוחד, לא יתכן שרב בישראל יידרש להתאים את ההלכה למה שמקובל לחשוב באליטה השחצנית המתיימרת למשול בישראל ולהתאים לה סולם ערכים. תפקידו של רב הוא ללמוד את התורה ולברר מה דעת התורה.

כי אם הרב פוסק לא לפי ההלכה אלא לפי גחמותיו של הציבור – בשביל מה צריך רב?

התורה מצוה "לא תגורו מפני איש". רב בישראל צריך לומר את דבר התורה, ללא פחד וללא מורא, וללא חשש שיצטרך להתאים את דעתו לכל מיני גורמים כאלה ואחרים.

בימי הגלות ישבו כל מיני צנזורים מטעם השלטון ווידאו שהיהודים כותבים ספרי הלכה התואמים את השקפת הקיסר ירום הודו. רבנים שונים נאלצו לכתוב פסקי הלכה מרומזים, ולחיות תחת טרור שלטוני הכופה את עצמו על ההלכה. האם אנו רוצים לשוב לימים האלה?

אל מי אני כותב את הדברים?

קודם כל, אל רבני ישראל.

אינני מבין כיצד רבני ישראל אינם תובעים את כבוד התורה? מדוע רבני ישראל לא קמים כאיש אחד ומרימים קול זעקה, ואומרים שלא יעלה על הדעת שרב בישראל יידרש להוציא פסקים מטעם.

לרבני ישראל יש כח. אם רבני ישראל כאיש אחד יבהירו שהם יתבעו את כבוד התורה, יש להם כח ציבורי לא מבוטל. אבל כל עוד רבני ישראל לא רואים בכך את תפקידם, והם שבים לשגרת יומם – כחם רק ילך ויתמעט.

שנית, אני אומר את הדברים אל מנהיגי הציבור הדתי ואל כל איש ציבור דתי בכל תפקיד שהוא. האם אינכם רואים שמנסים כאן לכופף את קומת התורה בפני נורמות זרות? האין אתם מבינים שאם לא תעצרו את הסחף – מיום ליום כחה של התורה ילך ויקטן?

האם אין כאן השמצה?

עד כאן לא הזכרתי לא את שם הרב, ולא את הפסק המדובר. גם לא הזכרתי את הסיבה שבגללה זימנו את הרב לבירור.

לא בכדי לא הזכרתי זאת. כל הדברים שאמרתי עד כאן נכונים גם אילו היה מדובר על פסק שהוא אכן תמוה, ואכן מקפח אוכלוסיה מסויימת, כפי שמואשם הרב אריאל במקרה הנידון.

כל רב, בין אם הוא מסכים עם פסק כלשהו ובין אם הוא מתנגד, חייב לצאת מגדרו כדי להבטיח את יכולתו של כל רב לפסוק תמיד לפי ההלכה, בלי כפייה חיצונית. משום שאם לא כן – אינו רב. אם הרב פוסק לא לפי ההלכה אלא לפי גחמותיו של הציבור – בשביל מה צריך רב?

אלא שבמקרה הנידון, אין כאן לא חריגה מהתורה, ואפילו לא קיפוח של אוכלוסיה מסויימת.

כן, שמעתם טוב, אין כאן קיפוח של אוכלוסיה מסויימת. ואסביר מדוע.

המקרה הנידון

הרב יעקב אריאל נשאל האם מותר להשכיר דירה לשתי נשים, שמעוניינות להשתמש בדירה כדי לחיות בה יחד בדרך שהן מכנות "משפחה". כמובן שאין מדובר כאן במשפחה, אלא בשתי נשים החיות זו עם זו. לכן פסק הרב אריאל שאסור להשכיר להן את הדירה לצורך השימוש הנ"ל.

הרב אריאל הואשם שהוא מקפח אוכלוסיה מסויימת. זה לא נכון. קיפוח של אוכלוסיה מסויימת הוא כאשר אני מוכן להשכיר את דירתי לראובן אך אינני מוכן להשכיר אותה לשמעון. אני מוכן להשכיר אותה לרחל אך אינני מוכן להשכיר אותה ללאה. במקרה המדובר אין זה כך. שהרי אני מוכן להשכיר את דירתי לכל אחד ולכל אחת. אני מוכן להשכיר את דירתי גם לאשה המדוברת, אם תרצה להתחתן עם גבר ולגור בה. אינני מקפח את לאה המדוברת, היא מוזמנת לשכור את דירתי גם אם תרצה לגור בה בגפה.

אין אנו מפלים או מקפחים אף אדם. כל אחת מאותן שתי נשים מוזמנת לעשות את מה שהיא צריכה: להתחתן עם גבר ולשכור מאתנו דירה. או אפילו לשכור כיחידה. אין לנו שום דבר אישי נגדה. רק נגד הבחירה שלה. כל עוד היא בוחרת, ושימו לב: בוחרת, כן, בוחרת, להתמסר לנטיותיה הטבעיות ולא להתמודד עימן, ולשם המטרה הפסולה הזאת היא מתעקשת לשכור את הבית שלי, זכותי לא להשכיר לה. אין לי שום דבר אישי נגדה או נגד נשים דומות לה, יש לי הרבה מאד נגד המעשה שהיא מבקשת לעשות, ואני לא חייב להשכיר את ביתי כדי שישמש למטרה שאני מתנגד לה.

אין כאן אפליית אדם, כי האשה הזאת מוזמנת בשמחה לשכור ממני בית, כל עוד היא לא מבקשת להשתמש בו למטרות פסולות.

אלא שרחל לא מסתפקת בכך. היא רוצה לכפות עלי את השקפת עולמה, ולהכריח אותי להעמיד את דירתי לצורך המטרה הפסולה הזאת.

לאה החליטה שהיא איננה יכולה להתחתן עם גבר. היא סוברת שאם יש לה נטיה מסויימת, עליה להתמכר ולהתמסר לנטיה הזאת, ולא להתמודד עימה. מן הראוי שהיא תודה ותכיר לפחות בכך שהקביעה הזאת שנויה במחלוקת.

אבל האליטה השחצנית המתיימרת להוביל את המדינה, כבר דילגה על השלב הזה והיא מבקשת לקבל כקביעה עובדתית את הנקודה השנויה במחלוקת. בעיניה, לאה יכולה להתחתן רק עם אשה. נאסר עליה להנשא לגבר. מעתה, אם אני מונע מלאה לשכור דירה עם אשה נוספת, אני מקפח אישית את לאה. אבל כל זה היה נכון רק אילו קיבלנו מראש את הקביעה החילונית האומרת שהיצר הוא בלתי נשלט. למה להכריח את התורה לקבל את העמדה של הצד השני?

והלא זאת בדיוק נקודת המחלוקת בין השקפת העולם התורנית לבין השקפת העולם המתירנית. התורה מאמינה שיצרו של האדם, נטייותיו, משיכותיו ותשוקותיו, ניתנות לשליטה. התורה מאמינה שאין דבר העומד בפני הרצון, והיצר אינו גובר על השכל. התורה מאמינה שחברה המחנכת לערכי רוח, יכולה לגבור על החומר. כנגדה עומדת השקפה מתירנית הגורסת שכל אדם צריך להתמכר ליצריו. שהאדם לא צריך להתאים את יצריו אליו אלא להתאים את עצמו ליצריו ולמשיכותיו.

ההבדל בין שתי השקפות העולם האלה אינו מתמקד דווקא באנשים מסוג מסויים או בבעלי נטיות מיניות כאלה או אחרות. ההבדל בין שתי השקפות העולם בא לידי ביטוי בכל אדם. האם עליו להתמסר לנטיותיו המיניות או לגבור עליהן. אין לנו משהו מסויים דווקא נגד אוכלוסיה מסויימת. כמו שלא יעלה על הדעת שאאלץ להשכיר את דירתי לגבר ואשה שמעוניינים לחיות בה בצוותא כאשר אחד מהם נשוי לאחרת, כך לא יעלה על הדעת שאאלץ להשכיר את דירתי לזוג אחר שאינם יכולים להקים משפחה יחד.

אלה הן שתי השקפות העולם המתמודדות כאן. אז מה מצפים מרב? שיפסוק לפי השקפת העולם האנטי-תורנית? בשביל זה הוא התמנה לרב?

לכן, צריך העולם הרבני לדעת שהמקרה הזה הוא מקרה מבחן. אם לא יעמוד העולם הרבני על רגליו ויתעקש על עצמאותו, עם הזמן יוכרח העולם הרבני לקבל על צמו את מרותה של השקפת עולם אנטי-תורנית.