הגיע הזמן לדבר על צניעות

ראש מכון שילה, ד"ר צבי מוזס, סבור כי יש לדבר בציבור גם על נושאי מיניות, באופן ישיר ופתוח, "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

ד"ר צבי מוזס , כ' באייר תשע"ד

ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזס
צילום: עצמי

נושא המיניות הפך לנושא חם בציבור, הכללי והדתי. למרבה הצער אך ורק כתגובה לפרשיות קשות ומביכות, המעידות על ווקום וריק בחינוך המיני.

לאחרונה התפרסמה כתבה במקו- "מופקרים" תמונה מדאיגה של מצב החינוך המיני: אין הדרכה אין ליווי, אין פיקוח. המערכת נטשה את בני הנוער והפקירה אותם ללמוד מהרחוב ומהפורנו.

בציבור הדתי הנושא מורכב יותר. ההשקפה התורנית היא שמדובר בנושא שאם בכלל דנים בו זה ברשות הפרט ובצנעה, וברשות הרבים רק בעקיפין ובלשון יפה. שמים את הדגש על מיגבלות ההלכה, ומרבים באזהרות ובאיסורים. המיניות נמצאת אמנם בלב החומר התורני, במקרא, במשנה ובתלמוד, באופן שמזמן ומאפשר לרבנים ומחנכים לדבר על הנושא בהקשר הראוי. אך בשטח נראה שלרוב עוקפים את הנושא, מדחיקים אותו, ועוטפים אותו במעטפת של דיבור "נקי" המונע התייחסות ישירה וגלויה.

הנוסחה הדתית הקלסית היא הצנעת הנושא, המנעות מדיון בציבור ובפרהסיה, ונסיון להביא את שני המינים נקיים ותמימים ככל האפשר לנישואין. בעיות מטופלות באופן דיסקרטי ונקודתי.

המפגש הראשון עם נושא המיניות של רוב רובם של ילדים ונוער בציבור הדתי הוא ב"רחוב", האמיתי או הוירטאולי- כלומר חברים, מדיה, מחשב סמרטפון וכ'ד. למרה הצער המיניות נמצאת במרחב הציבורי, ברשות הכלל, ברחוב, במודעות פרסום, ושפה היום יומית. לכן אין דרך היום ליצור מסך מגן אשר יכול לעמוד במבחן המציאות, ויעידו על כך חברות סגורות בציבור החרדי אשר אף הן מתקשות מאוד. לעתים החשיפה הראשונה למיניות היא מהממת ומביכה, לעתים מעניינת ומצחיקה, אך לעתים קרובות טראומטית ומפחידה. הרישום של החוויה הוא חזק, והשפעתו על עולם הרגש רבה. המסרים החינוכיים מגיעים לידיעה ותודעה מאוחר יותר, במקרה הטוב בתקופת גיל ההתבגרות, אבל לרוב רק לקראת החתונה. רק דרך הדרכת כלות וחתנים מתוודע הצעיר הדתי לפן החיובי ומקבל הדרכה לקראת חיי אישות תקינים. ידוע שחוויות בגיל צעיר יותר טיבן להתקבע, וקשה לשנות אותן בהמשך, למרות שאפשרי.

המיניות היא הליבה של יצר החיים, יסוד מכונן בזהות האישית, ויסוד מכונן בצורך של אדם ליצור קשר עם הזולת ולשלב אינטימיות ברגשות של חיבה, הערכה ואהבה. הזוגיות בין גבר ואשה היא המולקולה החברתית של כל חברה אנושית, ולכן ההתמודדות עם הנושא לאורך כל ההיסטוריה היתה מורכבת ומסובכת. החברה נעה סביב הנושא בתנודות, בין פתיחות מתונה עד כדי מתירנות ופריצות מצד אחד. בקוטב השני סגירות ושמרנות עד כדי מישטור ודיכוי מיני. ההצלחה החברתית היא תמיד שילוב של ביטוי והנאה מינית, יחד עם הצבת גבולות ברורים ואיסורים. כשל באיזון בצד כלשהו גורם לפגיעה וסטייה מינית התרבות המקרים והתופעות הקיצוניות מסמנות כשל כזה בחברה הישראלית., הן החילונית והן הדתית.

הדרכת חתנים וכלות מוצלחת ככל שתהיה פוגשת את הצעירים במעט מדי ומאוחר מדי. התכנים התורניים נשמעים אידאלים מדי ולא תואמים למציאות בה הם נתקלו בעבר. בחשיפה המוקדמת למיניות שהיא נחלת הרוב נוצרים דעות קדומות, עיוותים בתפיסה עד כדי פגיעה בדימוי העצמי. בנים סובלים מרגשי אשם ובושה על אוננות מוגברת בגיל ההתבגרות, מתקשים לפתח משיכה מינית לבנות שלא נראות כמו דןגמניות בפוסטרים או שחקניות קולנוע. ובנות סוחבות תחושות לא טובות על דימוי הגוף והקושי למודלים שמייצרת החברה, ומתקשות להימשך מינית לבנים שלא נראים כמו במסך. ושני המינים כאחד סוחבים דעה קדומה שמין זה יצר, לרוב מזוהה עם יצר הרע, וכל ביטוי שלו הוא חטא. הדייטים נראים מלאכותיים מדי, טכניים, יבשים ומתסכלים. הפער בין ה"סרט" הפנימי והמטען שכל צד מביא איתו לדייט והמציאות מתסכל.

לכן חשבנו לנכון במכון שילה להעלות את הנושא לסדר היום ביום עיון הקרוב ביום חמישי. אנחנו בתחושה ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך", ובמציאות החברתית הנוכחית בחברה הישראלית אי אפשר לטמון את הראש בחול, להתעלם, להדחיק או לעקוף את הנושא. נכון לדבר על מיניות מוקדם ככל האפשר, באופן מותאם לגיל עם הדגשת המסרים החיוביים לפני השליליים. דיבור גלוי,ישיר ופתוח, יחד עם שמירה על לשון נקייה ומעודנת.