מי יעמוד לצד ישראל?

מארק לנגפאן , כ"ה באייר תשע"ד

מארק לנגפאן
מארק לנגפאן
עצמי

"אם לא עכשיו, אימתי? ואם לא אתה, אדוני ראש הממשלה, אז מי?”

עם השאלה הכפולה הזו – העושה שימוש אירוני בציטוט חלקי ממילותיו האלמותיות של החכם התלמודי הלל – התקיל הנשיא אובמה את ראש הממשלה נתניהו, כשזה ביקר בוושינגטון בתחילת חודש מרץ השנה. המילים קיבלו נופך עוד יותר אירוני כעבור מספר שבועות, עם רציחתו במארב טרור של סגן-ניצב ברוך מזרחי, אב לחמישה, כמה שעות לפני סעודת ליל הסדר.

אובמה ציטט את הלל הזקן בכדי ללעוג לעיקשותו ה"מעצבנת" של נתניהו, המונעת ממנו לקבל את חזונו של אובמה לגבי אופיו ה"בלתי נמנע" של "השלום,” ויצירתה של מדינת טרור פלשתינית ביהודה ושומרון. אבל אמירתו של הלל רלבנטית ביותר למצבה הנוכחי של ישראל דווקא בצורתה המקורית, בלי שינויים ותוספות: “אם אין אני לי, מי לי?”

בהעתקה למצבה הנוכחי של ישראל, השאלה הופכת להיות, "אם ישראל אינה למען ישראל, מי יהיה למען ישראל?" אחרי ש"הידיד הטוב ביותר שהיה לישראל אי-פעם" עשה "פוף!" ונעלם, כולנו נאלצים להתעמת עם האמת המכוערת. אובמה וקרי לא שומרים לישראל על הגב, אלא אם "לשמור" פירושו לנעוץ סכין. אבל אובמה כן שומר לאירן על הגב. וישראל עומדת לבדה, ללא בעלי ברית, מלבד, אולי, הסונים "המתונים", אם יש כאלה בכלל.

העתונות דיווחה שנתניהו חש "אכזבה עמוקה" מ"נאום הפוף" של קרי, בו האשים מזכיר המדינה רק את ישראל בקריסת המשא ומתן. ולי יש שאלה אחת: מתי מעדיפה ישראל לחוש "אכזבה עמוקה" מהעובדה שאובמה רוצה בחיסולה – לפני או אחרי שישראל תוותר על ההרים בני-ההגנה של יהודה ושומרון, המשקיפים על תל אביב וירושלים? לפני או אחרי שעוד מחבלים רוצחים משוחררים יעודדו אחרים לרצוח יהודים, משום שאין מה להפסיד מכך ויש הרבה מילגות ממחמוד עבאס להרוויח?

אם כיום, אובמה וקרי נועצים סכין בגבה של ישראל במהלך שימוע קולגיאלי בסנאט, כיצד יבגדו השניים בישראל כאשר קטיושות פלשתיניות ישוגרו מקלקיליה, במדינה הפלשתינית, לתוך תל אביב, או כאשר פצצות מרגמה פלשתיניות שנורו מהר הבית "המשוחרר" ייפלו על הכנסת?

מה יעשו קרי או אובמה בכדי להגן על ישראל? אפס. ובעצם, גרוע מאפס. הם הרי יצביעו נגד ישראל באו"ם. “אם ישראל אינה למען ישראל, מי יהיה למען ישראל?” הבעיה היא שהישראלים עצמם אינם למען ישראל. עזבו אתכם מהיהודים האמריקאיים! עזבו אתכם מאחינו שבגולה! הביטו באופיים האובדני של חברי הכנסת היהודים. זהבה גלאון ממרצ, למשל, השוותה בחודש שעבר את השרים בנט, ליברמן ולפיד וראש הממשלה נתניהו לארבעת הבנים מההגדה – אלא שלטעמה, מדובר ב"רשע, רשע, רשע וזה שאינו יודע לפרוש.”

ומה באשר ל"שרת המשפטים" שמאיימת על הישראלים בחרם בינלאומי במקום להיאבק בו? מי היה ממשיך לשכור את שירותיו של עורך דין שמשקיע את כל מרצו בניסיון לקעקע את הטיעונים של לקוחו ולסייע ליריבו לנצח? והנה מתברר שישראלים הצביעו עבור ציפי לבני, ואיפשרו לה לתפוס את עמדת המפתח שכבשה. זוהי חלם.

איך אפשר לצפות שיהודי ארה"ב יתמכו במדינה "בת הגנה,” כאשר שרת המשפטים, בממשלה ישראלית הממוקמת ימינה מהמרכז, לא תומכת במדינה "בת הגנה”? ועוד כאשר לבני טוענת בהיסטריה שישראל "בת הגנה" היא מדינה "דו לאומית"?

האם ראש הממשלה נתניהו באמת תומך במדינה "בת הגנה"? האם הגן על שר הביטחון יעלון, כשזה תיאר את קרי באופן מדויק כאדם משיחי ואובססיבי, שאינו מבין את צרכי הביטחון של ישראל? לא, נתניהו תקף את יעלון על כך שאמר את האמת, שהמלך הוא עירום, וכי הוא חי בהזיה. “לפעמים צריך לעשות יותר ולדבר פחות,” אמר נתניהו בביקורת על יעלון.

"לדבר פחות" בפומבי על הצורך לשמור על האינטרסים ההגנתיים של ישראל? הרי זו בדיוק הבעיה של ישראל. אף פקיד ישראלי לא מסביר פומבית ורשמית, בשם מדינת ישראל, מדוע המדינה זקוקה ליהודה ושומרון בכדי להגן על עצמה. משתיקתם הרועמת של נתניהו ושל מדינת ישראל, כל אדם רציונלי עלול להסיק שיהודה ושומרון אינן חשובות לשרידותה של ישראל.

כל פרסי הנובל במדעים שישראל קיבלה, וכל הסטארט-אפים ששווים מילארדים, לא יעזרו כהוא זה אם ישראל תייצר – מרצונה או בעל כורחה – מדינת טרור איראנית ביהודה ושומרון, אשר תוכל לשגר את מדינת היהודים לעולם הבא, על טיל מסוג חוסיין אובמה.

אולי ראוי, איפוא, להציע גירסה מתוקנת לשאלתו התלמודית של הנשיא האמריקני: אם ישראל אינה למען ישראל, מי יהיה למען ישראל? ואם לא אתה, אדוני ראש הממשלה נתניהו, מי? ואם לא עכשיו, אימתי? שכן – אם ראש הממשלה נתניהו לא יתחיל עתה להסביר את האמת לגבי חשיבותם החיונית של יהודה ושומרון לביטחון ישראל, מתי יש בדעתו להתחיל לומר את האמת הזו?