לשחות באוקיינוס

שמעון פרס הגדיר פעם את פרקי אבות כ- "אוקיינוס של חכמה" ואני לכשעצמי הרגשתי באותו יום שאני נמצא באוקיינוס של חיים

יעקב שטרן , ז' בסיון תשע"ד

יעקב שטרן
יעקב שטרן
עצמי

התמונה שהכי צרובה לי מהיום הראשון בישיבת ההסדר היא שאני נכנס לבית מדרש, מחפש את המקום שלי באחת השורות האחוריות, מנסה להתמקם לי על הכיסא, מסתכל שמאלה, מסתכל ימינה, בודק את השולחן ומנסה לספוג את החוויה ובעצם מנסה להבין לאן הגעתי...

אני רואה סביבי המון חבר'ה צעירים יושבים ולומדים, שומע קולות רועשים של חברותות מתווכחים ביניהם, מילים בארמית מתערבבות בעברית, אנשים זזים מפה לשם ומשם לפה, רעש של לימוד תורה.

מסביב עוטפים את כולנו ארונות הספרים הגבוהים של בית המדרש. ארונות עמוסים ומלאים מהתקרה עד לרצפה. גמרות, ראשונים, אחרונים, הלכה, תנ''ך, שו"תים, חסידות, מוסר והגות יהודית.

זוכר את עצמי יושב במקום שלי, משקיף על הכל כמו אורח ומנסה להבין מה הולך פה ואיפה אני. ואז מכה בי ההבנה – כמה אני קטן מול הגודל הזה, מול העושר הרוחני העצום הזה. כמה שחשבתי שאני יודע וכמה שאני בקיא ושולט – בעצם גיליתי עולם ומלואו שלא הכרתי ולא ידעתי.

שמעון פרס הגדיר פעם את פרקי אבות כ- "אוקיינוס של חכמה" ואני לכשעצמי הרגשתי באותו יום שאני נמצא באוקיינוס של חיים, שכמה שלא אלמד יש עוד, כמה שלא אעמיק יש עוד ועוד.  

בכל בוקר בתפילה אנחנו אומרים "וחיי עולם נטע בתוכנו". "נטע"- מלשון נטיעה. נטיעה היא צמיחה, היא התחדשות וגדילה והיא טומנת בחובה קושי מובנה כי אתה לא יודע מה יהיה וכמה צריך להשקיע והאם הנטיעה תחזיק מעמד, אבל עצם העמל הוא המשמעות. עצם הלימוד, ההשקעה ובניית עולם הערכים של הלומד הם ערך בפני עצמו.