יחסינו עם העולם הנוצרי

מצד אחד אנו נושאים מטען של היסטוריה מדממת ולא פתורה, וגם אנטישמיות עכשווית בלבוש מודרני. ומצד שני – קשה להתעלם מהשינויים שעברו הנצרות ומתווכיה ביחסם לעולם היהודי

אבי סגל , ח' בסיון תשע"ד

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

נוצרים בלב

חג השבועות, שזה עתה סיימנו לעכל את עוגות הגבינה שלו, הזכיר לי בדיחה ידועה וארוכת זקן על מתן תורה. הרעיון בקצרה: אומות העולם מסרבות לקבל את לוחות הברית, כי הדיברות אוסרים רצח, ניאוף וגניבה, ואילו היהודים שומעים שזה בחינם ומבקשים שניים. אם את הבדיחה היו יוצרים הנוצרים, היא בוודאי הייתה נחשבת לאנטישמית, בגלל החיבור בין יהודים לכסף. מכיוון שזוהי בדיחה יהודית, וראשיתה אף מבוססת על מדרש מפורש, יש בה צד שהוא ההפך מאנטישמיות, כלומר שנאת גויים על ידי יהודים. השנאה הזו, אשר טבועה בנו ובמקורותינו ונשענת על מציאות היסטורית מוצקה וכאובה, מחייבת בירור רציני ומעמיק בהרבה מכפי שמדור זה יכול לספק.

מורכבות יחסינו עם העולם הנוצרי עולה לדיון גם בעקבות ביקור האפיפיור בארץ. מצד אחד אנו נושאים מטען של היסטוריה מדממת ולא פתורה, וגם אנטישמיות עכשווית בלבוש מודרני. ומצד שני – קשה להתעלם מהשינויים שעברו הנצרות ומתווכיה ביחסם לעולם היהודי. האנטישמיות בימינו, ברוב מדינות המערב, רחוקה מכפי שהייתה לפני מאה ומאתיים שנה. מצד שלישי – הוותיקן עדיין חייב לנו התנצלות ואוצרות גנובים, ומצד רביעי – וסליחה אם אני פוגע ברגשות קוראים – לא כל הנוצרים רעים, לא כולם חדורי שנאה קדומה, וחלקם אף עדיפים בעיניי עשרות מונים על פני כמה וכמה יהודים דתיים ולא דתיים שאני מכיר.

אז כיצד יש לנהוג? שאלות מורכבות דורשות תשובות מורכבות. קודם כול, לפני שבאים לשפוט את מניעי האחר, ראוי שאנחנו בעצמנו ננהג בו כבני תרבות. מילת המפתח כאן היא פרופורציות. יש שרואים בכל דבר נוצרי סכנת שואה מיידית, טוענים שכולם אנטישמים ובידוע שעשיו שונא ליעקב, מספרים ביציאת ספרד ורואים עצמם כאילו הם נחקרו על ידי האינקוויזיציה. ישנם גם אחרים, שהתודעה ההיסטורית היא מהם והלאה, וגם יהודים ששונאים את בני עמם יותר מכפי שהעולם כולו עושה זאת. חייבים למצוא דרך ביניים, דרך של עמידה איתנה על נפשנו, זכויותינו וכבודנו – שאינה פוגעת ברדיפת השלום הפשוטה עם בני האמונות האחרות. לחיות בתודעה של אחריות, לא של התרפסות אבל גם לא של מגננה מתמדת. את הפרנויה תשאירו ליחסינו עם המוסלמים.

נשיאה עם ניסיון

הבחירות לנשיאות המדינה, שאמורות להיערך בשבוע הקרוב, זוכות לסיקור עיתונאי נרחב הרבה מעבר לחשיבותן. במבט לאחור, קשה לזכור השפעה משמעותית של נשיאי ישראל על המציאות בארץ ובעולם, למעט – כמובן – הבושות שהם חוללו. היו כאן נשיאים פוליטיים יותר ופחות, כאלה שקיימו שיחות מדיניות וכאלה שלחצו להקים ממשלות אחדות, אבל שום שינוי במסלולו של כדור הארץ לא נרשם בעקבות החלטה של נשיא. גם ההבדלים בין המועמדים השונים – לפחות ביחס להחלטות הספורות שהנשיא אמור לקבל מתוקף סמכותו – הם בדרך כלל זעירים עד לא קיימים.

ובכל זאת – בחירות. ומי שעובר על רשימת המועמדים מסוגל להבין מה הופך את האנשים האלה לנשיאים פוטנציאליים. הנה רובי ריבלין עם הממלכתיות שלו, עם האהבה למדינה ולארץ ישראל ובעיקר לעיר בירתנו לנצח נצחים. והנה פואד, המשך ישיר לדמות הסבא החביב שממלא הנשיא הנוכחי. פרופ' שכטמן כבר הביא לנו כבוד, דליה דורנר היא אשת משפט מוערכת, ומאיר שטרית הוא – הממ – סיפור הצלחה מוניציפלי. ודליה איציק. רגע, מה באמת הסיפור של דליה איציק? מה היא עשתה? מה הופך אותה למועמדת לגיטימית וראויה?

נעזוב את סיפור השתמטותה מצה"ל. הנושא חשוב עקרונית אבל לא אישית, כי אין זה ראוי להתחשבן עם אישה בת 61 על דברים שעשתה בגיל 18. השאלה היא אם תרומתה לפוליטיקה הישראלית מצדיקה את בחירתה ההיסטורית כנשיאה הראשונה של ישראל. והתשובה היא לא. איציק תיזכר בעיקר כפוליטיקאית כוחנית, אופורטוניסטית וראוותנית, וכיו"ר הכנסת החופרת ביותר שידענו, אחרי פוטו פיניש בקרב צמוד מול שבח וייס.

היא הייתה אולי פרלמנטרית חרוצה, אך קשה לומר שהיו לה הישגים יוצאי דופן, אלא אם מחשיבים את האיסור להיכנס למשכן הכנסת בג'ינס. הרזומה שלה במשכן כולל מאבק אישי חדור רעל ומסית נגד בנימין נתניהו, חברות מפוקפקת במפלגת קדימה וחברות מפוקפקת לא פחות עם מרטין שלאף. בשמה של איציק נקשרו פרשיות שונות של בזבוז כספי ציבור - בכנסת, בדירתה הפרטית ובמלון לה בריסטול פריז. הן לא גררו חקירות פליליות, אבל גם כבוד גדול לא היה בהן. והגרוע מכול: הטון הזה של המורה, שמעולם לא עזב אותה, גם שנים אחרי שעזבה את תחום החינוך. רק המחשבה על האינטונציה הנוזפנית הזו במשכן הנשיא גורמת לי להתגעגע למשה קצב.

אז מה הופך את דליה איציק למועמדת ראויה, בעיני עצמה ובעיני אחרים? ובכן, בעיקר העובדה שהיא כבר הייתה שם, כממלאת מקום וכנשיאת המדינה בפועל. חוק יו"ר הכנסת, פלוס הטיימינג המופלא של נבצרות הנשיא הקודם, גרמו לכך שאיציק תמנה שגרירים ותחתום על חנינות כאחת הנשיאים רמי המעלה. ומאותו רגע קסום של תאונה פוליטית, הצליחה איציק למנף את תדמיתה כנשיאה ואף להדביק בכך גורמים נוספים בפוליטיקה ובתקשורת. אם בשבוע הבא היא תיבחר לתפקיד, זאת תהיה הוכחה מדעית חותכת לכך שאין דבר יותר קבוע מהזמני. ועדיין, כאמור, את כדור הארץ זה לא יזיז ממסלולו.