ערכה של אכילת בשר

יש מקום לצמחונות של יחידים כמידת חסידות, אך אין להטיף לציבור הרחב לנהוג כך. צמחונות כדרך לרבים עלולה לפגוע בתיקון המוסרי של היחס לאדם.

הרב אליעזר מלמד , ח' בסיון תשע"ד

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

בעקבות הטור הקודם, בו התייחסתי לשאלה המוסרית שבאכילת בשר, הגיעו תגובות רבות ושונות.

ראשית נחזור על עיקרי הדברים: מתחילה מאכלו של האדם היה ממיני הצומח ונאסר עליו לאכול מבשר בעלי חיים (סנהדרין נט, ב). וכתבו המפרשים, שגם החיות הסתפקו אז ‏במיני צומח ולא טרפו זו את זו (רש"י ורמב"ן שם). ‏

בעקבות חטא אדם הראשון וחטאי דור המבול, נפל העולם כולו ממעלתו הראשונה. האנשים נעשו פחות מוסריים, טבען של החיות הפך לאטום ואכזרי יותר והן החלו לטרוף זו את זו, ואפילו האדמה נשחתה והוציאה קוצים ודרדרים. לא זו בלבד, אלא שבעקבות החטאים גם מערכות הטבע התמוטטו, והצומח שוב לא הספיק ‏לקיומו של האדם. כלומר, הנפילה המוסרית הובילה ליצירת מצב ‏אקולוגי חדש, שבו בני האדם מוכרחים לאכול בשר. במצב הזה הותר לאדם לאכול בשר. ולמרות ‏שאין זה אידיאלי - בשלב הזה אין לעודד אנשים להימנע מאכילתו. מפני שלאחר המבול, כשהתברר לאיזה שפל יכול האדם להידרדר, רצתה התורה לכוון את האדם אל תפקידו העיקרי, שהוא תיקון היחסים שבין אדם לחברו: לעשות צדקה ומשפט, לנהוג ביושר, בחסד וברחמים, וקל וחומר שלא לגנוב ולרצוח, להעליב ולצער. שכן האדם נברא בצלם אלוקים, ובתיקון היחס שבין אדם לאדם תלוי תיקון העולם. ולכן רק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין בני האדם תיבנה כראוי ויחדלו מלחמות ועוולות מן הארץ, אז העולם כולו יתעלה, נחזור למצב שקודם המבול ושוב יהיה אסור לאדם לאכול בשר.

נמצא אפוא שבשלב הנוכחי רק יחידים יכולים באופן אישי לנהוג חסידות בעצמם, אבל עליהם להימנע מלהטיף לצמחונות, כדי שלא לפגוע במאמץ העיקרי לתיקון עולם.

אכילת בשר בסעודות מצווה

שאלה: איך ייתכן שמתחילה על פי האידיאל היה אסור לאכול בשר, וכיום יש מצווה לאכול בשר בסעודות מצווה?

תשובה: מכיוון שמאז המבול אין בעיה ‏מוסרית באכילת בשר, ואכילת הבשר משמחת, ממילא בסעודות שיש בהן מצווה לשמוח מצווה לאכול בשר (שו"ע או"ח רנ, ב; מ"ב רמב, א; באו"ה תקכט, ב, ‏‏'כיצד').

הסבר על פי הסוד

הוסיפו חכמי הקבלה וביארו שבמצבנו הנוכחי ישנו ערך ‏באכילת בשר, מפני שבעקבות החטא כל העולם ירד ממדרגתו. ‏הדומם, הצומח, החי והמדבר, כולם נפלו ממדרגתם וגם נתערב ‏בהם רע. וכאשר יהודי אוכל מבשרם של בעלי החיים על פי ‏כללי הלכות כשרות, מתוך כוונה להתחזק בעבודת ה' - הרע ‏שבהם נפרד מהטוב, ויוצא כפסולת בבית הכיסא, והטוב שבהם ‏מתעלה ונספג בגופו ונותן לו כוח לעשות מעשים טובים. וכך הוא ‏סדר התיקון: הצומח יונק את מזונו מן הדומם, ועל ידי כך ‏מרומם את הטוב שבדומם למדרגת צומח. וכשהבהמה ניזונה מן ‏הצומח, היא מעלה את הטוב שבצומח למדרגת חי. וכאשר בני ‏האדם אוכלים מן החי ומתנהגים במוסריות ודבקים בה' - בשר ‏בעלי החיים מתעלה למדרגת אדם. וכך על ידי סולם המזון ‏מחזירים את כל העולם אל מדרגתו הראשונה (שער המצוות לאר"י ‏הקדוש פרשת עקב).‏

במיוחד נעשה תיקון באכילת בשר בסעודות שבת ויום טוב ‏ושאר סעודות מצווה, כגון שמחת חתונה וברית, שאז הבשר נעשה ‏שותף לשמחה של מצווה ומסייע בקיומה. אבל בסעודות רשות ‏אמרו חכמי הקבלה שלא תמיד נעשה תיקון, שכן אם האדם אינו ‏מתנהג אחר כך כראוי, נמצא שהבשר שאכל לא היה שותף לשום ‏תיקון והתעלות. לכן ישנם חסידים שנמנעים מאכילת בשר ‏בסעודות רשות, מחשש שמא לא יצליחו לרומם את הבשר ‏כראוי.‏

אכילת הרשע

לפי זה מובן מה שאמרו חכמים שמצד המוסר אסור לעם הארץ רשע לאכול בשר (פסחים מט, ב). שהואיל ואין בו תורה ומידות טובות, והוא שונא תלמידי חכמים ואנשי מעלה, אין הוא מעלה באכילתו את בעלי החיים, ומדוע יהרוג אותם בחינם? אבל בשבת, גם עמי הארץ שאוכלים בשר מקיימים מצווה, וממילא מרוממים את הבשר ומתקנים אותו (הגהות וחידושים על שער המצוות פרשת עקב. ר' צדוק במאמר 'עת האוכל' ז‑ח).

מקומם של הצמחונים

אמנם ישנם יחידים שרגש המוסר העדין נוגע מאוד ללבבם, ועל כן הם נמנעים מאכילת בשר, וכמובן שהם נמנעים מאוד מלפגוע בשאר בני האדם שאוכלים בשר. ואף שלכאורה על פי דברי הקבלה היה ראוי שיאכלו בשר בסעודות מצווה, מכל מקום היו מן המקובלים שלימדו עליהם זכות וראו במנהגם משנת חסידים (שדי חמד מערכת אכילה, אכילת בשר). והרב קוק מכנה אותם אידיאליסטים קיצוניים.

אבל ההדרכה הכללית לכל החפץ להתקדש ולעבוד את ה', שיעסוק בתיקון המוסר שבין אדם לחברו ויאכל בשר בסעודות מצווה ובכך יסייע לתיקון העולם כדברי המקובלים.

הטענות על אכזריות בתעשיית הבשר

כמה קוראים טענו שמגדלי הבהמות והעופות נוהגים כיום באכזריות יתרה כלפי בעלי החיים, ומתוך כך באו לטעון שהאוכלים כיום בשר חוטאים בכך שהם מסייעים לדבר עבירה של צער בעלי חיים.

אכן, אם יתברר שבמקום מסוים נוהגים באכזריות יתרה כלפי בעלי החיים, נכון להורות שלא לקנות ממנו בשר. אולם צריך שדבר זה יתברר על ידי תלמידי חכמים שבקיאים ורגילים בגידול בעלי חיים והלכות שחיטה. אך מי שאינו רגיל בכך, אין לו את אמת המידה הנדרשת לקבוע מהי אכזריות יתרה.

ובוודאי שאין לסמוך בזה על פעילי זכויות בעלי החיים, שכלפיהם בדיוק מופנית הטענה המוסרית שהם הופכים את היוצרות ומטשטשים את גבולות המוסר, הופכים דברי חסידות לחובה נחרצת, ומתוך כך באים לזלזל ביסודות המוסר ופוגעים בחבריהם שאוכלים בשר. ואזי אין במנהג הצמחונות שלהם שום עדינות אלא גאווה ורוע.

הנה כאן בארץ, לא מעט מהפעילים הצמחונים תומכים בארגוני הטרור והחבלה אש"ף וחמאס, תוך שהם טוענים שהמתנחלים הם הפושעים הגדולים שמפריעים לשלום העולם. אגב, רשעות זו היא החמורה והמסוכנת ביותר, מפני שהיא מתעטפת באצטלה של צדיקות. וכפי שבין הרשעים הגדולים בהיסטוריה היו שהתגאו בחמלתם כלפי בעלי חיים.

כללי צער בעלי חיים

הכלל היסודי הוא שצורכי האדם קודמים לצורכי בעלי החיים, וכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם ובין צער בעלי חיים, אזי יש לשקול את מידת הנחיצות לאדם אל מול גודל הצער הנגרם לבעל החיים. למשל, אכילת בשר חיונית מאוד לאדם, ולכן גם אם נסבור שהשחיטה מצערת מאוד את בעלי החיים, מותר לאדם לגדל בעלי חיים כדי לשוחטם ולאכול מבשרם. כמו כן מותר לאדם להעמיס משאות על חמורו ולחרוש בשורו. זה הכלל: ככל שהצער לבעלי החיים גדול יותר, כך הדבר חמור יותר, ורק לצורך חיוני ביותר אפשר לבצעו.

הרעבת תרנגולות

דוגמה לכך ניתן ללמוד מהדיון בתרנגולות מטילות. התרנגולות יכולות להטיל ביצים מהיותן בנות שישה חודשים ועד להיותן בנות עשרים חודשים, ואז מגדלי התרנגולות מוכרים אותן לבשר. אבל ישנה שיטה המאפשרת להאריך את זמן הטלת הביצים. בחודש החמישה עשר לחיי התרנגולות המטילות מרעיבים אותן למשך עשרה ימים, ובאותו זמן נוצותיהן נושרות ולאחר מכן גדלות הנוצות מחדש וכוחן שב אליהן, והן מסוגלות להטיל ביצים עד להיותן בנות עשרים ושמונה חודשים. ונשאלת השאלה, האם מותר להרעיבן ולצערן כדי ליהנות מתפוקת הביצים שלהן למשך זמן ארוך יותר?

יש שהחמירו בכך, מפני שלדעתם מדובר בצער גדול מאוד ואכזריות (שבט הלוי ו, ז). ויש שהתירו, משום שהדבר נעשה לתועלת המשק, ולשם כך מגדלים את העופות, ולטווח הארוך ההרעבה אף מוסיפה לבריאות התרנגולות שהרי הן מאריכות ימים (הרב גולדברג בספר 'הארץ ומצוותיה' עמ' תלז).

למעשה, כל אימת שיש בדבר צורך גדול מאוד לפרנסת המגדלים והוזלת המזון, מקילים. וכאשר אין בכך צורך גדול מאוד, מחמירים. אגב, בסוגיית התרנגולות יש מקום לסמוך יותר על הרב גולדברג, שכיהן כרב בכפר פינס והכיר את משק החי ואת מכלול השיקולים, לעומת הרב ואזנר שלא הכיר את הסוגיה מקרוב.

הבריאות

יש טוענים בתוקף רב שכיום אכילת בשר מסוכנת מאוד לבריאות, הואיל ובעלי החיים מגודלים בתנאים לא טבעיים תוך שמזריקים לגופם תרופות שונות שמסכנות את הבריאות. טענות אלו צריכות להיבדק ברצינות מרובה על ידי מומחים לדבר, רופאים ומדענים חוקרים. וכאשר אנו מוצאים חילוקי דעות בין המומחים, יש ללכת על פי הרוב.

לפי זה, אם הדעה המקובלת בין רופאים וחוקרים היא שאין בעיה לאכול בשר במידה מתונה, ואילו לפי רופאים אלטרנטיביים אסור לאכול - ההלכה כדעת רוב הרופאים והחוקרים. שבנוסף לכך שהם הרוב, הם גם נחשבים כמומחים גדולים יותר, הואיל ודבריהם מבוססים יותר על מחקרים רציניים. אמנם אדם שמשוכנע באופן אישי שהאמת כשיטה האלטרנטיבית - ראוי שינהג על פיה, זולת מקרים שבהם לדעת שאר הרופאים הוא מזיק בכך לעצמו (עיין שו"ע או"ח סימן תריח; רמ"א תריח, ד; מטה אפרים ג; מ"ב יב; ערוה"ש ה‑ו).

ואמנם יש טוענים כנגד הרופאים והחוקרים שהם נגועים באינטרסים שונים. אולם אנו יודעים שזו דיבה רעה, שכן רבים מאיתנו מכירים באופן אישי רופאים וחוקרים, ויודעים שהם יראי שמיים ומבקשי אמת במחקריהם.