השמאלני החדש שתכניסו לכנסת

ארנד כהן , י"א בסיון תשע"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

רגע לפני ההצבעה הגורלית על איוש משרתו של נשיא מדינת ישראל, מעלים גורמים בהתיישבות תהיה: מאחר וההערכה היא שחברי הכנסת השייכים לצד הימני של המפה הפוליטית יבחרו ברובי ריבלין לנשיאות, עולה החשש כי התועלת מהמהלך רק תביא לפגיעה במחנה נאמני ארץ ישראל בכנסת.

מי שעתיד להחליף את רובי ריבלין בכנסת הנוכחית, במידה ויבחר לנשיא, הוא כרמל שאמה הכהן.

שאמה הכהן, מזוהה כמי שממוקם בצד השמאלי ביותר ברשימת הליכוד. רק בבחירות הקודמות בפריימריז, תקף כרמל שאמה בצורה חריפה ובוטה את אנשי ההתיישבות בליכוד על כך שלא בחרו בו בבחירות הפנימיות, וטען שבגללם נשאר מחוץ לכנסת. כרמל שאמה הבטיח אז, כי בבוא העת הוא עוד יחזור ויאמר את דברו.
לתפקיד נשיא המדינה אומנם יש משמועת סמלית וטקסית רבה, אך בסוגיות מכריעות בשאלות של מדיניות חוץ, נסיגות או העברת תקציבים להתיישבות, משקלו של ח"כ מהשורה משמעותי הרבה יותר

לאורך כהונתו כנציג ציבור במפלגת הליכוד, התבטא לא פעם כרמל שאמה בטונים המתאימים יותר למחנה השמאלי. כך למשל בערב ההתנתקות, ארגן שאמה יחד עם עמרי שרון כנס פעילים וראשי סניפים מרחבי הארץ לתמיכה בשרון. "אנחנו נתארגן כדי לחזק את ראש הממשלה כמענה ל'מורדים'" אמר אז שאמה כמה ימים לפני ששרון הפסיד בגדול, צפצף על כולם ופנה לבצע את ההתנתקות. בהזדמנות אחרת הצהיר שהקומבינציה חזקה מהאידאולוגיה או עקרונות כלשהם "מי שחושב שצירוף העבודה הוא האסון הכי גדול צריך להבין שיש אילוצי קואליציה ושרון צריך להרכיב ממשלה".

לשאמה תפיסת עולם שרואה בליכוד ימני ולאומי - נטע זר. שאמה כתב בפייסבוק שלו: "שנים אני טוען שכיבוש הליכוד על ידי הימין הקיצוני היא עיוות הדמוקרטיה הליכודית והפרלמנטרית"( 8.4.14). על הימין בליכוד הוא לא סומך, אבל באותו השבוע הוא מצא פרטנר איתן: "אחרי אירועי השבוע האחרון לא ברור למה בימין טוענים שאי אפשר לסמוך על הפלסטינים. פעם אחר פעם הם מוכיחים לימין שיש על מי לסמוך".

לשאמה, למרות הבית הפוליטי בו גדל, דעות מוצקות בנושאי ימין ושמאל. גם לאחר שלכולם ברור לאן הובילה ההתנתקות בה תמך, לשאמה ברור כנראה למי שייכת יהודה ושמרון ולמי לא: "הקריאות לספח את יהודה ושומרון הן רק הפרומו למה שצפוי לנו בכנסת הבאה. אני מציע לספח לעצמנו קודם קצת רצינות, תכליתיות, מתינות וקצת פחות קיצוניות ופזיזות (מתוך דף הפייסבוק של שאמה, 2.1.13), ובהזדמנות אחרת הוא מגדיר בצורה מאופקת מאוד מי לדעתו יחליף אותו בכנסת, ימנים אמיתיים: "מי יודע אולי את הכנסת הבאה אראה רק דרך ערוץ הכנסת... כשבמקומי יכנס חוזה הפצצת מסגד אל אקצה או מדיר שירת נשים מחברון, בכל מקרה הוא יהיה כפוף לרב שפסק שהרוצח ברוך גולדשטיין הוא קדוש כקדושי השואה" (21.1.13).

לתפקיד נשיא המדינה אומנם יש משמועת סמלית וטקסית רבה, אך בסוגיות מכריעות בשאלות של מדיניות חוץ, נסיגות או העברת תקציבים להתיישבות, משקלו של ח"כ מהשורה משמעותי הרבה יותר. ולכן עולים בימים האחרונים קולות שקוראים לבחון מחדש אפשרויות אחרות לבחירת הנשיאות, כולל תמיכה במועמדים שאינם בעלי זהות פוליטית מובהקת.

אחת הסמכויות המרכזיות של הנשיא, היא קביעת האם שירכיב את הממשלה לאחר הבחירות, אך במבחן המציאות מתברר כי סמכות זו מוגבלת ביותר לפי לשון החוק ואינה מאפשרת לנשיא הנבחר לקבל החלטה ככל העולה על רוחו, ובפועל מדובר בהחלטה טכנית בלבד שמשקפת את תוצאות הבחירות לכנסת.

סמכות נוספת של הנשיא היא האפשרות לחון אסירים וביניהם אסירים מחבלים. אך גם כאן ניסיון העבר מלמד שבפועל הנשיא משמש חותמת גומי של הממשלה שממליצה, באמצעות שר המשפטים, על החנינה ומעבירה אותה לנשיא לחתימה. גם תומכיו המובהקים של ריבלין מודים כי הסיכוי שהוא יטיל וטו על החלטת ממשלה לשחרור אסירים מטעמים מדיניים ופוליטיים שואפת לאפס.

הקולות המתנגדים לבחירתו של ריבלין טוענים כי מחנה נאמני ארץ ישראל בכנסת עלול להתעורר למחרת הבחירות עם חיזוק מפתיע לשמאל, ושחקן נוסף במפלגת הצללים העתידית של חברו של שאמה, משה כחלון, שכבר הצהיר בעצמו שעזב את הליכוד כי פנה ימינה מידי.

אין ספק שבחירתו של רובי ריבלין יהווה ניצחון תודעתי והצהרתי למחנה הלאומי אך במבחן המעשה יתכן כי הנזק עולה על התועלת.