לספח בפעם אחת

התוכנית לסיפוח שטחי C נותנת תשובה ראויה לשאלת השמאל הנצחית "מה האלטרנטיבה שלכם?" הסיפוח צריך להיעשות במהלך אחד, ולא בשיטת "גוש עציון תחילה"

עמנואל שילה , ט"ו בסיון תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

1.

לפני שלוש וחצי שנים, על רקע איומיו של אבו-מאזן ללכת לאו"ם ולהכריז חד-צדדית על מדינה פלשתינית, פרסמתי בטור זה הצעה להגיב בסיפוח חד-צדדי של כל היישובים היהודיים ביו"ש, תוך הצעת אזרחות ישראלית לתושבי הכפרים הערביים הכלולים בתוך גושי ההתיישבות.

הכוונה לא הייתה לוותר על זכותנו לריבונות מלאה בכל שטחי יהודה ושומרון, אלא לשמר ולחזק את תביעתנו על הארץ כולה - אבל לממש אותה בהדרגה, תוך גיבוש הסכמה לאומית בתוכנו.

ההצעה לאפשר לתושבים הערבים קבלת אזרחות ישראלית נועדה לתת מענה למי שיטענו שסיפוח היישובים יהפוך את התושבים הערבים הכלולים באזורים המסופחים לאזרחים סוג ב' נטולי זכויות. מכיוון שבאזורי ההתיישבות היהודית חיים הרבה פחות ערבים מיהודים, הפיכתם לאזרחי ישראל לא תגרום נזק משמעותי למאזן הדמוגרפי, ואנשי השמאל לא יוכלו לטעון שבכך נפגעת זהותה היהודית של המדינה.

למי שטוענים מדוע לא נציע לספח הכול כבר עכשיו, תשובתי היא שלא נצליח למצוא לכך רוב בעם בעיתוי הנוכחי. שכן אם ההצעה תהיה לספח את כל השטח, כולל רמאללה ושכם ושאר הערים הגדולות, בלי להציע אזרחות לתושבים הערבים - השמאל יזעק שיש כאן אפרטהייד ואפילו בליכוד רבים יסכימו לכך. ואם נציע אזרחות גם למאות אלפי הערבים היושבים בערים הגדולות, כפי שהציע חברנו אורי אליצור ז"ל, יוכפל מספר האזרחים הערבים במדינה ותתחזק הטענה הדמוגרפית לפגיעה בדמותה היהודית של המדינה. גם לרעיון הזה, לפיכך, לא יימצא רוב בעם ובכנסת.

לכן הצעתי לפעול בהדרגה, כמו שהערבים והשמאל הישראלי פעלו כדי לקרוע מעל מפת המדינה תחילה את סיני, אחר כך את חבל עזה והערים הגדולות ביו"ש, וכעת הם מנסים להחזיר אותנו לגבולות 67'. ולהבדיל בין טמא לטהור, כמו שממשלות ישראל סיפחו בהדרגה, תחילה את שטח מזרח ירושלים, ושנים רבות לאחר מכן את רמת הגולן. אם אויבינו ויריבינו יודעים לעבוד בשיטת השלבים, מדוע לא נפעל כך גם אנחנו? בכל הזדמנות נספח את מה שאפשר, ואחר כך נפעל להוסיף ולספח עוד.

2.

אינני טוען לזכות ראשונים על הרעיון הזה, שהושפע מרעיונות דומים שהועלו ונידונו בהתיישבות. שנה מאוחר יותר יצא נפתלי בנט, אז המנכ"ל הפורש של מועצת יש"ע, בתוכנית דומה שכונתה על ידו 'תוכנית ההרגעה'. בנט ירד יותר לפרטים והציע החלת ריבונות בכל שטחי C ביו"ש תוך מתן אזרחות לתושבים הערבים.

עם כניסתו של בנט למערכת הפוליטית הפכה תוכנית ההרגעה למצע המדיני שלו, קיבלה חשיפה בתקשורת וזכתה לדיון ולתגובות הסכמה והתנגדות. השאלה השמאלנית הנצחית "מה האלטרנטיבה שלכם?" זכתה סוף סוף לתגובה רצינית שהציעה סדר יום מדיני ואתגרה את הדיון הציבורי - אך עדיין נותרה בשוליו. לממשלת ישראל הייתה תוכנית מדינית אחרת - "שתי מדינות לשני עמים", כפי שהכריז נתניהו בנאום בר-אילן הזכור לרע. למרות קולות ההתנגדות שנשמעו מחברים במפלגות המחנה הלאומי, לא התגבש בליכוד ובישראל ביתנו מחנה פוליטי גדול שייצא חד-משמעית נגד העובדה שהקמת מדינה פלשתינית הפכה למדיניותה הרשמית של ממשלת ישראל בראשות הליכוד.

3.

בשבועות האחרונים, בעקבות כישלון המשא ומתן המדיני ולאחר שאבו-מאזן בחר לכרות הסכם עם החמאס ולשתפו בממשלתו, נוצרה הזדמנות מחודשת לפעולה ישראלית חד-צדדית. המשא ומתן להקמת מדינה פלשתינית תקוע עמוק בבוץ, חבירתו של אבו-מאזן לחמאס דורשת תגובה ישראלית חד-צדדית כואבת, ואפשר לחזור ולהציע את רעיון הסיפוח ההדרגתי. ואכן בנט, שבדרך כלל יודע לנצל הזדמנויות, הזדרז להעלות שוב את תוכניתו על סדר היום הציבורי והתקשורתי.

מה שהשתנה בתוכנית לעומת העבר הוא שבנט מדבר כעת על "גוש עציון תחילה", כלומר גם את סיפוח שטחי C הוא מוכן לעשות לא בבת אחת אלא בהדרגה. הדברים עולים בקנה אחד עם יוזמת החקיקה לסיפוח שטחי C שגיבשו ראשי שדולת ארץ ישראל בכנסת, הח"כים יריב לוין (ליכוד) ואורית סטרוק (הבית היהודי - תקומה). סטרוק ולוין, שניהם ח"כים מצוינים ומגדולי הפועלים והלוחמים למען ארץ ישראל וההתיישבות, הגישו עשרה חוקים נפרדים שכל אחד מהם מדבר על החלת הריבונות הישראלית בחלק מסוים משטחי C.

וכאן המקום להזהיר על הסכנה שבגישה זו. מי שמדברים על סיפוח גוש עציון תחילה מקווים כנראה להתקדם מן הקל לעיכול בדעת הקהל אל הקשה יותר. הבעיה היא שלסיפוח צפויה תגובה בינלאומית קשה, שעלולה לקטוע את התהליך ההדרגתי לאחר זמן קצר.

זכורה תגובה החריפה של ממשל רייגן, שביטל את מזכר ההבנה הביטחוני שחתם עם ממשלת בגין ועיכב אספקת נשק חדיש בתגובה לסיפוח רמת הגולן. אלמלא סיפחה הממשלה דאז את כל הרמה בבת אחת, ייתכן שהסנקציות היו מרתיעות את בגין וחבריו מפני השלמת התהליך. גם ביו"ש יש לשאוף לספח כמה שיותר במכה אחת, ולא את "גוש עציון תחילה" לבדו כפי שמתבטא בנט.

אין ספק שישראל צפויה לחטוף תגובה אמריקנית ובינלאומית קשה על כל סיפוח, ולו של גוש עציון בלבד. תראו איך הם זועקים רק על אישור תוכניות בנייה. עדיף לספח את כל שטחי C במכה אחת, כי התגובה על סיפוח כל ההתיישבות היהודית לא תהיה חריפה בהרבה מהתגובה על סיפוח חלקי. ממשלת ישראל תתקשה לחזור בה מהחלטה לספח את כל שטחי C לאחר שכבר התקבלה. קל הרבה יותר יהיה לעצור את המשך הסיפוח בעקבות תגובה בינלאומית חריפה לאחר סיפוח חלקי.

4.

ואם כבר הולכים משום מה על סיפוח חלקי, לא צריך לדבר על גוש עציון אלא על בקעת הירדן. גוש עציון, כמו מעלה אדומים וגבעת זאב ושאר המקומות המכונים "גושי ההתיישבות", הוא אזור שבקונצנזוס שבכל מקרה יישאר בשליטת ישראל גם אם תוקם חלילה מדינה פלשתינית. אפילו הפלשתינים יודעים זאת. החלת החוק הישראלי על גוש עציון היא הישג קטן מדי. היא תאפשר אמנם פיתוח חופשי ושגשוג לאזור, אבל לא תקבע עובדות מדיניות פרט למה שכבר נקבע ממילא.

אם כבר חושבים על סיפוח חלקי צריך לדבר על בקעת הירדן, שסיפוחה יסכל את התוכנית למסור את רובה למדינה הפלשתינית ולהשאיר בה רק כוחות צבא למשך מספר שנים. בדומה לתושבי רמת הגולן, מתיישבי בקעת הירדן אינם מתנחלים אלא אנשי ההתיישבות העובדת שהוקמה על ידי מפא"י. יצחק רבין הצהיר והתחייב שבקעת הירדן תישאר רצועת הביטחון המזרחית של ישראל. אם הרעיון הוא לפתוח בצעד שיש עליו קונצנזוס, מסתבר שסיפוח בקעת הירדן יהיה קל לשיווק בדעת הקהל אפילו ביתר קלות מסיפוח גוש עציון. ומבחינת החשיבות המדינית, אין ספק שליצירת עובדות מדיניות ומשפטיות בבקעת הירדן יש עדיפות על סיפוח אזור גוש עציון, ששליטתנו העתידית בו אינה מוטלת בספק.