כוונות טובות 

הרב אורי שרקי , י"ח בסיון תשע"ד

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

מעשה המרגלים הוא מהאסונות הגדולים ביותר שאירעו לאומה. חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב, ואחד מהם: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ.

כיצד יתכן שעשרה גדולים מישראל, שאפילו בזמנו של משה רבינו נחשבו לגדולים וקדושים, ימאסו בארץ חמדה ויחטיאו את העם? חטא המרגלים גם שונה בחומרתו מכל החטאים, שבדרך כלל כוונתם להקדים את הזמן. למשל, בחטא העגל רצו להקדים את השראת השכינה, אדם הראשון כשחטא רצה להקדים את זמן אכילת הפרי. אבל חטא של איחור, כאשר מגיע הזמן ואין האדם חפץ לאכול מטוב הארץ, מעיד על חוסר שייכות ואדישות, וזוהי חומרתו.

המניע לחטא שונה אצל המרגלים לעומת ההמון. אצל המרגלים שהיו גדולי ישראל, השיקול הרוחני הוא שהדריך אותם. הם חששו שההשתקעות בחיי המדיניות תביא את העם לידי שקיעה חומרית שתשכיח מהם את הקב"ה, ושלא תהיה תקומה מוסרית לעם ישראל אחרי הדרדרותו, וסברו שעדיף לחיות בגלות מאשר להתמודד עם קשיי הארץ. זה לשבחם, אך גם לגנותם, שהרי חוסר אמונה יש כאן.

הזוהר שאומר שחטאו כי ידעו שבארץ יחליף משה את ראשי העם, וימנה אחרים תחתם, והם רצו להישאר ראשי שבטים. לא תאוות שלטון גרידא יש כאן, אלא הבנה עמוקה שיש שני סוגי מנהיגים לעם ישראל: המתאימים לגלות, והמתאימים לארץ ישראל. מאחר והמרגלים אהבו מאד את עם ישראל, והרגישו שרק הם המנהיגים היותר כשרים, חששו שהמנהיגים שיקומו בארץ יהיו פחות טובים מהם, ושעדיף כ"הוראת שעה" לא לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל ושיישארו הם ראשי השבטים.

לצורך שכנוע ההמון באי כדאיות הכניסה לארץ, משתמשים לראשונה בהיסטוריה בטיעון של "פיקוח נפש דוחה את ארץ ישראל". במלחמה יכולים להיפגע חלילה, ומכיוון שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, גם כאן תידחה מצוות המלחמה. ועל זה נענשו.

התורה סיפרה מראש שטיעון כזה יכול להופיע, כדי שנדע להתמודד אתו במהלך ההיסטוריה. האמת היא עם יהושע וכלב, שמצות מלחמה גוברת על השיקול של פיקוח נפש, והם בדעת מיעוט כנגד דעת רוב גדולי ישראל דאז: "עלה נעלה וירשנו אותה". ושלא כבכל התורה, ההלכה דווקא כמיעוט, הקובע שצריך לכבוש את ארץ ישראל.

כששבים לארץ, הכוחות של יהושע וכלב הם ההופכים אותם למנהיגים. הם משבטי יהודה ואפרים, הנושאים את הכח המשיחי: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והם הם המצילים את כבודה של האומה וכבודם של לומדי התורה בעיתות גאולה.