שחרור מחבלים

הרב משה צוריאל , י"ח בסיון תשע"ד

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

מעשה שהיה. עם הרב "חפץ חיים". בשכונתו של הרב חפץ חיים נפל איש אחד (בהליכתו באישון לילה) בבור פעור שבאחד הרחובות. בימים ההם לא היתה תאורה ברחובות.

האיש ההוא שבר את רגלו ושכב שם זועק לעזרה, ומתפתל בייסוריו. אחד מהשכנים יצא מביתו, טיפל בפצוע, הזעיק רופא, וגם שילם עבור כל הוצאותיו של רפואתו. לימים פגע החפץ חיים את האיש הנדיב ההוא והמטיר עליו שבחים, "כמה טוב חלקך, כמה אושר מיועד לך! שעסקת בחסד!".

ענה לו האיש ההוא בבושת פנים: "רבי, אל תרבה בשבחים עלי. אני הוא זה שבלילה הקודמת חפרתי את הבור ההוא כי תכננתי להשתמש בו להעמיד שם עמוד, ובינתיים התעצלתי מלכסות את הבור. אמרתי אמתין עד הבוקר. לכן הלוואי שמצות גמילות חסדים תחפה ותכסה על אשמתי, כי אני הוא זה שגרמתי לנפילת המסכן ההוא.

הנמשל: ממשלת ישראל משקיעה היום מאמצים רבים למצוא את שלושה הנערים החטופים. עשרות אלפי חיילים מחפשים באזור חברון מבית לבית. נסגרו המעברים לרצועת עזה. כסף רב מושקע בנסיונות מודיעיניים לברר את גורלם. ממש משובח מאד. אבל יש כאן בעיה. הממשלה היא היא שפתחה את הבור הזה, בשחרור 1027 מחבלים ערבים תמורת שחרורו של גלעד שליט, הממשלה סללה את הדרך לסיכון של חטיפות נוספות, בעידוד לשונאינו. והרי עדיין יש למעלה מעשרת אלפים אסירים ערבים בבתי סוהר ישראליים, והא כיצד יש לשונאינו לפעול למען שחרורם?

ודאי שהיה מוטל עלינו אז לעשות כל מאמץ לשחרר את גלעד שליט. אבל התורה גזרה "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם". ובמקרה זה, יתר על כדי דמיהם הכוונה היא שלא יתעודדו האויבים האכזריים לקחת בשבי עוד ועוד יהודים.

היום השובים שלך הנערים מסתתרים במערותיהם חבויים, כי בכל פנה ופנה בחברון מצויים חיילינו. אבל כעבור זעם, והחיילים יחזרו לבסיסיהם, אנו מעותדים לשמוע מהחמא"ס הצעת חליפין. כך וכך אסירים תמורת שלושת הבחורים. ושוב, השמאל הקיצוני (שלנו) שאיננו יודע גבולות, יפמפם בתקשורת ובהפגנות מאורגנות, להכנע שוב. העיקר לבוא לקראת הערבים בדרכי פיוס.

וחלילה מעגל חוזר. ושוב חטיפות.

על הממשלה להתאושש. אם רוצים באמת לעצור גלי הטרור, אם באמת רוצים להפסיק את פעולות האיבה, יש לדבר למחבלים בסגנון-לשון שהם מבינים. קודם כל, עונש מות למחבלים. כמו שהתורה ציותה.

שנית, אין לתת תנאים נוחים לאסירים שבבתי הכלא ואין לאפשר העברת כספים רבים אליהם מהמדינות השכנות, כפי שנהוג באיולתנו גם עכשיו.

אשרי האדם המודה בטעותו. ואשרי האדם שמוכן לשנות כיוון, לתקן בעתיד. ואולי זה ישמש כפרה על האיולת שבעבר.