אנא השם, שלא ישתנה המצב

הישראלי האמיתי בימים אלה הוא מי שמכיר את שמם המלא של החטופים, וגם את שם אימם. אנא, בורא עולם, עזור לנו לשמור על האחדות הזאת

ישראל מאיר , י"ח בסיון תשע"ד

ישראל מאיר
ישראל מאיר
צילום: עצמי

אני שונא לעשות את זה. גם העיתוי גרוע. בכלל, לא כיף לכתוב משהו שלא כולם יתלהבו ממנו. אבל אני מאמין בזה ולכן אני מרשה לעצמי להניח את ספר התהלים מידי, לסגור את הגמרא ולכתוב כמה מילים שבוערות בי.

חז''ל שואלים איך ייתכן שכתוב בתורה ''וימת שם משה עבד ה''', הרי משה כתב את התורה? אחת התשובות בגמרא היא ''משה כותב בדמע''. נו, מה התשובה כאן? הרי משה חי אז איך זה משנה אם כתוב שהוא מת? התשובה היא: על כתיבה בדמע אין שאלות. מילותיי נכתבו בדמע. מי שרוצה להגיב, להגיב בדמע, בשמחה.

את העולם המאמין, העולם שבא בברית עם בוראו, מעסיק כעת אך ורק דבר אחד: גיל-עד מיכאל בן בת-גלים, יעקב נפתלי בן רחל דבורה ואייל בן איריס תשורה. אין מי שלא נרטט, אין בית-כנסת שבו לא נאמרים פרקי תהלים בסוף כל תפילה, אין בית-מדרש שבו לא חשים הלומדים על כתפיהם ממש, את האחריות לשלומם ולהשבתם. אין מי שהמילים הנאמרות בדרך כלל באין משים לב פעמיים בשבוע – ''אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה'' – לא מקבלות אצלו הרבה יותר משמעות, מנענעות אותו וגורמות לעיניים להיעצם בכוונה – ''המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה''.

כל כך כואב, כל כך בא לי לבכות מהניתוק המוחלט של חלקים נרחבים בבני עמנו מהעניין. המשחק בין הולנד לספרד שהתקיים בימים אלו מעבר-מעבר לגבולות 67, מעבר לגבולות 48, תופס אצלם הרבה יותר מקום.
תן לנו עוד להצטופף יחד, חסידי ויז'ניץ וחרדלי''ם ברחבה הסמוכה לבית הכנסת ''משכנות-נריה'' בעיר אלעד. תן לנו עוד קצת לשיר ביחד עם הרב שמואל אליהו והרב יצחק יוסף במעגל אחד גדול


אחיי ואחיותיי, תושבי גוש עציון, דרום הר חברון, טלמון ונוף איילון, הביטו אל אחיכם החרדים. תראו את ה''ישראליות'' האמיתית. את ה''ישראלי האמיתי''. הישראלי האמיתי בימים אלה הוא מי שמכיר את שמם המלא של החטופים, וגם את שם אימם. תראו מה נקרא ''ברית-אחים'' באמת.

כן, עכשיו אני כותב את זה. לא מחר-מחרתיים כשהסיפור הזה ייגמר בעזרת השם, וש''ס ויהדות התורה מחזירות את הצעות אי האמון שבבגרות מופלאה משכו לפני יומיים. נכון, בשאלות כמו ''למה נוסעים בטרמפים''? זה לא הזמן לעסוק, אבל בזה כן! זה הזמן! האדם מטבעו הוא בעל זיכרון קצר. אסור לתת לימים הללו לחלוף ולהסתפק אך ורק בשחרורם של בנינו.
אנא, בורא העולם, את המצב שבו נתונים החטופים, שנה מהרה. הוציאם מצרה לרווחה.

אבל את המצב בו נתונים אנחנו, אנא - תשאיר עוד קצת. תן לנו עוד להצטופף יחד, חסידי ויז'ניץ וחרדלי''ם ברחבה הסמוכה לבית הכנסת ''משכנות-נריה'' בעיר אלעד. תן לנו עוד קצת לשיר ביחד עם הרב שמואל אליהו והרב יצחק יוסף במעגל אחד גדול. תן לנו עוד כמה ימים לטעום את טעמה של האמונה, את הטעם הנפלא של ''דיינו'' בזה ש''קירבנו לפני הר סיני'' על אף שטרם נתן לנו את התורה. רק לחוות את מעמד ''ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד''. תן לנו להמשיך לחוס ולרחם על אלה שלא זכו, על אלה כשאנחנו בכינו יחד ברחבת הכותל, צפו במשחק נוסף במונדיאל.

כמובן, כל זה נכלל בלי להכליל ח''ו. יש ויש, ואלה הם ימים שבהם חלק מהחילונים גם הם דתיים. וכמובן, גם בלי לכעוס, זה לא תורם כלום. אבל זה כן הזמן להבהיר לעצמנו היטב-היטב, להוציא גם אותנו מאפלה לאורה ולהבין איפה העיקר ואיפה הטפל. פתאום שמתי לב שבתפילה הזו שנכתבה ממש על גיל-עד נפתלי ואייל, הנוסח הוא בכלל על ''אחינו כל בית ישראל'', ולא רק על שלושה מהם. לא רק על נערים שנשבו, אלא גם על תינוקות שנשבו.

לא רק לאחינו שמעבר לקו הירוק הדברים זועקים. גם לנו, מצביעי המפלגות החרדיות שהמילה ''מזרוחניק'' נאמרת מפיהם פעמים רבות בבוז, שמזלזלים בבחור צעיר בשנות העשרה שמפנה מלימוד הגמרא כדי ללמוד גם אמונה ו''אורות התשובה''. אנא בורא עולם, תן לנו עוד קצת להתרגש מהמראה של מאות תלמידי ישיבת ''מקור חיים'' עטורים בטלית ותפילין גם באמצע הסדר (אגב, כך הנוֹהג שם בכל ימות השנה). תן לנו להתנער מאמירות מטופשות ש''לא אכפת לי שיפנו את כל היישובים'' כי קיצצו לי בקצבאות הילדים. אנא השם, הבט, ראה כמה בשגגה זה נאמר. כמה אמירות אלה חסרות כל שכל. כי תראה כמה זה תלוש מהמציאות. השם, תראה כמה אכפת לנו!

תן לנו עוד קצת לעמוד בתחתית ההר. תן לנו עוד קצת ליהנות מברית האחים שנכרתה מלפני אלפי שנים, ופתאום מתברר שמעולם לא הופרה.