לא לומדים את הלקח
לא לומדים את הלקח

זוהי הקדנציה השנייה בה מכהנת חנין זועבי כחברת כנסת. זוהי הקדנציה שנייה שבה רוב הציבור בישראל מגיע פעם אחר פעם לנקודת רתיחה, ללחץ דם בשמיים ולהקפצת הוריד העצבני שעל המצח מעבר ליכולתו, בגלל התבטאויותיה של זועבי.

קדנציה אחת יותר מידי. יש שיאמרו שזו הרי הדמוקרטיה במיטבה; שהעובדה שניתנת לכבודה המפוקפקת הזכות להשמיע דעותיה נגד המדינה שמעניקה לה בית ונגד האזרחים שמאכילים אותה, הינה גדולת הפלורליזם וחופש הביטוי.

ואני שואלת, האומנם זו הדמוקרטיה? האומנם מילים שונות ממעשים? בכל מדינה מתוקנת בעולם אלו שביצעו מעשי בגידה יושבים בכלא, נענשים עקב דקירת הסכין שנעצו בגבה של מדינתם. אך נשגב מבינתי מדוע מילים מקבלות יחס שונה; האם אין בכוחה של מילה להוות בגידה חד משמעית במדינה? לא ברור, על אחת כמה וכמה בישראל. התבטאויותיה של חנין זועבי בכלל, ואמירתה בעת הזו שחוטפי הנערים אינם טרוריסטים אלא "נכבשים" אומללים שמשתמשים באמצעים העומדים לרשותם, הינן עידוד מובהק לטרור, הסתה לאלימות וללא שום צל של ספק – בגידה במדינת ישראל ובאזרחיה.

ואני שואלת, איפה בג"צ? איפה בית המשפט העליון (כביכול) לצדק, שאישר את התמודדותה לכנסת בבחירות הקודמות, למרות שועדת הבחירות פסלה אותה מלעשות זאת? אומרים שיש שופטים בירושלים. אנחנו רגילים לראותם בדרך כלל כשמדובר בשוחד של ראש ממשלה לשעבר, בנשיא אנס או בשרים סוררים, אך ראוי שלשם שינוי ירימו את ראשם הצדקני בעניין זה ויפעלו פעם אחת ולתמיד נגד הגיס החמישי בשם הסדר והחוק בישראל.

יתרה מכך, הגיע הזמן שנכיר בכוחה ומשמעותה של המילה. היא חזקה לא פחות ממעשה. מילותיה של זועבי לא נופלות משפיכת דמם של ילדינו בעצמה, ועל כן יש לפעול בהתאם. חנין זועבי היא גורם עוין בלב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית, וזהו אחד המקרים שעליה להתגונן. צריך להוקיע אותה מתוכנו ויפה שעה אחת קודם.